ימי הזוהר של המדע המוסלמי

בראשית העת העבאסית התעורר עניין רב במדעים מתחומים שונים. בין המאות השמינית לעשירית תורגמו לערבית חיבורים מפרסית, סנסקריט, סורית ויוונית. מלומדים עסקו במגוון רחב של תחומי ידע, בהם מתמטיקה, אלכימיה, רפואה, פרמקולוגיה, אסטרונומיה והנדסה. המרחבים העצומים שהיו תחת שלטון מוסלמי, מפרס במזרח ועד ספרד במערב, וכן האפשרות לנוע מקצה אחד של מרחב זה לקצהו האחר, אפשרו תנועה של מלומדים, כמו גם תיאוריות, רעיונות, טכנולוגיות ואף משחקים. מלומדים חצו את מרחבי האימפריה בחיפוש אחר ידע, ספרים ופטרונים שיעניקו להם חסות לכתיבה, תרגום ובאור של טקסטים שונים. ידע עבר ממקום למקום במהירות רבה הודות לעולי רגל, נוסעים וסוחרים.

מאות אלו נתפשות לא פעם כתור הזהב של העולם המוסלמי, ימי זוהר של עניין ועשיה מדעית ענפה. התקופות שבאו אחרי אותו רגע קסום, של חוגי מלומדים בני דתות שונות ודוברי שפות שונות היושבים ודנים בסוגיות פילוסופיות סבוכות, מצטייר על פי רוב כעידן של שקיעה תרבותית. אולם גם אחרי אותן מאתיים שנות עיסוק אינטנסיבי בתרגומים, היה עניין ועשייה מדעית מגוונת ומלהיבה במקומות שונים בעולם האסלאמי. בדיקה של ספריות מסגדים, וכן שמות של מלומדים ותחומי עניין מעלה כי גם אסטרונומיה, מתמטיקה, רפואה, פילוסופיה ולוגיקה נלמדו בזירות שונות ומגוונות, אם בביתו של המורה, אם במדרסה ואם במסגד.

נפש בריאה בגוף בריא

דוגמה מעניינת לתרגום ועיבוד ידע מדעי הוא חיבורו של שופט מוסלמי מטולדו בשם צאעד אל­-אנדלוסי (מת ב-­1070). סוגיה מרכזית בדיונו של אל-­אנדלוסי היא הזיקה בין מקום מגורים לבין היכולת לטפח מדע. אומות העולם, הוא גרס, משתייכות לשתי קטגוריות: אלה שמחזיקות בכישורים הנדרשים לטפח מדע ואלה שחסרות אותם ולעולם לא יוכלו לרכוש אותם. קיומם של כישורים כאלה אצל אומה מסוימת קשור קשר הדוק למרחב הגיאוגרפי בו היא נמצאת.

חלוקתו זו של אל-­אנדלוסי תואמת פרשנות מסוימת של תורת האקלימים, ששורשיה בחיבורים של מלומדים יוונים ברפואה, פילוסופיה, אסטרונומיה וגיאוגרפיה. החיבור המוקדם ביותר המוכר לנו שעוסק באקלימים הוא "על האוויר, הימים והמקומות" של היפוקרטס, מהמאה החמישית לפני הספירה. הטקסט ההיפוקרטי מחולק לשני חלקים, ומיועד עבור הרופא הנודד.

הכעבה במכה, ערב הסעודית. לאיזו רצועה משתייך מי שגר בחצי האי ערב?

מטרת האיגרת לפרוש בפני הרופא את סוגי המחלות שהוא צפוי לפגוש באזורים שונים, בהתאם למרחב ולתנאי המחיה של תושביהם. עוד קושר היפוקרטס בין מקום המגורים ותכונות האופי של התושבים, מבנה גופם וכישוריהם האינטלקטואלים. במרכז נמצאת יוון, ובה התנאים הטובים ביותר להתפתחות אומה אידאלית. אנשיה פרופורציונים בגופם ובעלי יוזמה ותבונה העולות על אלו של שכניהם.

גם אל­-אנדלוסי גרס כי העולם (המוכר בתקופתו) מחולק לרצועות רוחב, 'אקלימים' (מהמילה היוונית קלימטה, כלומר, נטייה). האזורים הקיצוניים, מצפון ומדרום, אינם ראויים למגורי אדם, ואינם מאפשרים פיתוחם של תרבות ומוסדות חברתיים ודתיים. האזור האמצעי הוא האזור הטוב ביותר לקיום חברה ותרבות ולעשייה מדעית. שכן, שם מזג האוויר רגוע ונוח וגידולי האדמה יפים וסימטריים. לבני האדם שם גוף בריא ונפש בריאה. אשר על כן הם בעלי כישורים אינטלקטואליים ויכולת הבנה גבוהים.

כך למשל, ברצועה השביעית שורר קור בעוצמה הגדולה ביותר הקיימת בטבע. זה גורם לכך שהאנשים שם גדלי גוף, חיוורים ודלילי שיער: "הם איבדו את השאיפה להבין וחדות התפישה, הבורות והעצלות שולטות בהם, הם נגועים בעייפות וטיפשות". האנשים החיים ברצועות הדרומיות סובלים מתנאי חום קשים. בין היתר, הם אינם מסוגלים לקיים מוסדות דת או תרבות.

הידע הדתי והתרבותי, אם קיים באזורים אלה, הוא אך ורק פרי השפעתם המיטיבה של אומות תושבות האזורים הממוזגים יותר. דהיינו: תושבי האזורים האמצעיים אינם רק המוצלחים ביותר, אלא גם בעלי זכות, וחובה, לסייע לחיים בקצוות; אלה האחרונים כלל לא יוכלו לקיים חברה בלעדי הראשונים.

תיאוריה וביקורת

בעוד שהנחות היסוד דומות למדי, היינו, חלוקת העולם, האמצע כמקום אידאלי כמו גם השפעות תנאי המקום על האדם ברמה הפיזית או אינטלקטואלית, התמונה או חלוקת העולם שעולה מחיבורו של אל-­אנדלוסי שונה לעיתים באופן משמעותי מזו של מלומדים אחרים, יווניים, כמו גם הקרובים לזמנו. המרכיב הפוליטי, תפישת האמצע כמקום בו חיה האומה הטובה ביותר מבחינה פיזית ואינטלקטואלית ומכאן גם בעלת הדת הנעלה ביותר והזכות לשלוט על אומות אחרות – תואמת את תורת האקלימים בגרסאותיה השונות. ואולם ההטמעה של התורות הללו לא הייתה פשוטה כפי שנראה ממבט ראשון. ההפך הוא הנכון: היא העמידה בפני מלומדים מוסלמיים קשיים מהותיים.

קושי אחד שמעמידה תורת האקלימים נוגע ליחס לאומה הערבית ומיקום האמצע. לפי אל-­אנדלוסי, האמצע הוא האזור החמישי, בו נמצאת אל-­אנדלוס. תושבי אל-­אנדלוס, היהודים כמו גם המוסלמים, מתוארים כאומות בעלות כישורים אינטלקטואלים וידע מדעי משובח. כלומר, אל-­אנדלוסי אינו מתנגד לרעיון שלפיו המרכז הוא המקום האידאלי, אלא מבקש למקם את אותו המרכז במקום אחר מאשר טענו מלומדים יוונים. מלומדים מוסלמים אחרים שפיתחו את התיאוריה הזו מיקמו את המרכז דווקא בעיראק.

מצפן מודרני, נכדו של האצטרולב. כדוגמתו פיתח אבן אל-­שאטר במאה ה-14

עניין נוסף הוא מעמדו של חצי האי ערב. אל-­אנדלוסי מתייחס לכישוריהם של הערבים בחצי האי ערב בתחום השירה, הגנאולוגיה וכתיבת היסטוריה: כיצד ניתן להסביר שאומה שבניה ניחנו ביכולות אינטלקטואליות כה גבוהות ממוקמת באזורי השוליים? לפי תורת האקלימים, חצי האי ערב נמצא באזור הראשון/שני. אזור זה נחשב לקיצוני בתנאיו. ככלל, האנשים שחיים באזורים אלה אינם מסוגלים להקים מוסדות דתיים, פוליטיים או תרבותיים, אלא רק לחקות מוסדות של עמים שכנים.

כיצד מתיישב הדבר עם הטענה לפיה נביא האסלאם, מחמד, הטוב שבבני האדם, נולד ופעל בחצי האי ערב? אל-­אנדלוסי אינו נדרש לשאלה, אבל אבן ח'לדון, מלומד בן המאה ה­14, דווקא כן. הסברו נטוע במסגרת תורת האקלימים: מאחר שמדובר בחצי אי, למים המקיפים את המרחב יש השפעה המבטלת את תכונות הקיצון השליליות. וכך, חצי האי ערב אינו מהווה, אפוא, חריגה מתורת האקלימים; הוא למעשה דוגמה ייחודית לאופן בו תיאוריה מדעית הותאמה והוטמעה בטקסט מוסלמי. תורת האקלימים היוותה מסגרת יסוד משמעותית לחיבורים מסוגות שונות (גיאוגרפיות כמו גם תיאולוגיות), הן במרחב המוסלמי הן במרחבים אחרים. ההתאמה וההטמעה של תורה זו לא הייתה תהליך אחיד ונוקשה; בתקופות שונות ובמקומות שונים עוצבה התיאוריה בהתאם לתפישות, ערכים ועמדות מגוונים. מלומדים מוסלמים התווכחו עם קודמיהם ועם בני זמנם, והציעו פתרונות חדשים לבעיות שונות.

ידע אסטרונומי

בעוד שחיבורו של אל-­אנדלוסי מדגים את העברת ידע אל העולם המוסלמי ועיבודו עבור קהלו החדש, ניתן למצוא גם מקרים בהם הידע שנוצר במרחב המוסלמי חרג מתחומי התיאוריה עליה התבסס והציע ביקורת או אלטרנטיבה. אחת הדוגמאות המאלפות לכך הוא אבן אל-­שאטר, שומר הזמן של המסגד הגדול בדמשק בן המאה ה-­14.

עבודתו של אבן אל-­שאטר כללה מדידה מדויקת של הזמן וקריאה לתפילה, או הכרזה על שעות הצום בימי הרמדאן. הוא החזיק בספרייתו ספרים שעסקו באסטרונומיה מתמטית, ומעבר למדידת הזמן הקדיש מזמנו גם לתיאוריות אסטרונומיות ולתכנון כלים אסטרונומיים. הוא פיתח אצטרולבים ושעוני שמש גדולים במיוחד, אותם ניתן היה למקם על קיר המסגד. שעונים אלה הראו את השעה וכן את כיוון התפילה. תרומה חשובה אחרת הייתה בתחום המודלים הפלנטרים. המודל התלמאי הגיאוצנטרי, המציב את כדור הארץ במרכז ואת שאר גרמי השמים במעגלים סביבו, עורר אי נחת רבה בקרב מלומדים מוסלמים, בין השאר מפני שאי אפשר היה להסביר באמצעותו תופעות הנצפות בשמי הלילה, כדוגמת כיוון התנועה של כוכב הלכת מאדים.

דרכים שונות הוצעו לפתרון בעיות ספציפיות, אך כמעט שלא היו ניסיונות להחליף את המודל עצמו. אבן אל-­שאטר היה אחד הבודדים שצעד בכיוון זה. מהשוואה בין חיבורו ובין חיבורו של ניקולאי קופרניקוס (מת 1543), שהציע למקם את השמש במרכז, עולה כי ישנו דמיון רב בין הטקסטים, וקיימת אפשרות סבירה שקופרניקוס ראה את כתבי קודמו, או לפחות חלקים מהם.

ד"ר קרן אבו הרשקוביץ, חוקרת ההיסטוריה המוסלמית, היא מרצה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם

המאמר מעובד מתוך ההרצאה 'סוסים, כוכבים ונוסעים בעולם המוסלמי בימי הביניים' שניתנה במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, והופיע לראשונה באתר 'הארץ' תחת הכותרת: 'המדע באסלאם בין היפוקרטס לצאעד אל-אנדלוסי, בין אבן אל-שאטר לקופרניקוס'