לקרוא את "האודיסאה" ביחד | פרק שני – המסעות

בפרק הזה העמקנו במסעות של אודיסאוס, ובחלק מהתחנות בהן היה צריך לעבור כדי לחזור לביתו באיתקה. קליפסו, הפיאקים וארץ המתים.

להאזנה באפליקציית spotify
https://open.spotify.com/episode/70JrpXpmGY5pdG7qNH3ZMc?si=Be_-Eo-TQJCh5Gjh2Pde7w

הקטעים שמוזכרים בפרק

שיר 5

(202)  אז קליפסו היפה באלות פתחה ואמרה לו:
״בן לארטס וצאצא זאוס, אודיסאוס פקח,
עדין אתה להוט מיד ללכת הביתה
(205) אל ארצך? אף על פי כן, לך ומצא אושר.
אלו היית צופה בלבך כמה קושי וסבל
מכין לך הגורל עד שתשוב למולדת,
היית נשאר כאן ומקים אתי את הבית,
והיית פטור מהמוות, אף שאתה כה כמה
(210)  לראות את אשתך, ויום־יום משתוקק לה.
אבל אזכיר שאינני נופלת ממנה במאומה,
לא בגוף, ולא בחן. אין זה מדרך הטבע
שנשים יתחרו עם אלות בקומה וביופי.״
אז אודיסאוס המחכם השיב ואמר לה:
(215)  ״אלה כבודה, אל תכעסי על כך, אני יודע
שפנלופה הנבונה, אם מתבוננים בה,
לעמתך אינה מרשימה בקומה וביופי,
כי היא בת־תמותה, ואת נצחית, לא תזקיני.
אלא שזה רצוני, אל ביתי אני מתגעגע,
(220)  תמיד מצפה לראות את היום שאשוב בו.
אם אל יכה בי שנית בים הכהה כיין ,
אעמיד גם בכך, כי לבי בחזה למוד סבל,
כבר התנסיתי לרב ביסורים וביגע
בין הגלים ובקרב, ואוכל אף לסבל עוד.״

שיר 9

(105)  בלב כבד שטנו הלאה ובאנו לארץ
של עם שחצני וחסר חוק, הקיקלופים.
הם מבטחה בחסות האלים בני־האלמוות
אינם חורשים ואינם נוטעים עץ בידיהם,
הכל גדל בארצם בלי לחרש ולזרע,
(110) חיטה ושעורה וגפנים שמהן מופק יין
ערב. את אלה מצמיח להם מטר זאוס.
אין להם אספות מועצה, אין חוקי קבע,
במערות חלולות הם שוכנים על כתפיהם
של ההרים הגבוהים, כל אחד מחוקק חוק
(115) לילדיו ולנשיו, ובין אחד לשני אין שום יחס.

…

(253) ׳נכרים, מי אתם? ומאין באתם בדרכי המים?
האם אתם סוחרים, או משוטטים סתם,
כשודדים שתועים על פני הים המלוח,
את חייהם מסכנים ולזרים נושאים הרס?׳

…

(502) ׳קיקלופ, אם בן־תמותה ישאל אותך פעם
מה ארע לעינך ואיך בחרפה התעוורת ,
הגד שעיוור אותה מחריב הערים אוליסאוס
(505)  בנו של לאלטס, זה שביתו עומד באיתקה.׳
כך אמרתי, והוא השמיע גניחה וענה לי:
׳אוי לי, אותה נבואה ישנה הנה באה.
היה כאן איזה נביא, איש מצוין וגבוה,
טלמוס בנו של אולימוס, שהתיחד כיודע
(510)  להתנבא וחי עד זקנה בין הקיקלופים.
מפיו שמעתי שיום אחד כל זה יקרה לי,
שאאבד את עיני הרואה ביד אודיסאוס .
אבל צפיתי תמיד שגבר נאה וגבוה
יבוא לכאן, אחד שעצמה כבירה יצוקה בו.
(515) הנה כעת איש קטן, חלש, לא שווה כלום,
בא ועוור את עיני לאחר ששתקני ביין"

…

שיר 11

(362)  אז אלקינואוס שנית השיב ואמר לו:
״אתה, אודיסאוס, אינך מצטייר בעינינו
כשרלטן או נוכל, אחד מאותו מין שכיח
(365) שהאדמה השחורה מצמיחה במספר רב,
הם ממציאים בדיות שאין איש יודע מאין.
כמה קסם. יש בדבריך ואיזו חכמת לב.
ספךת בידע כמו משורר את מסכת
האסונות הקשים שלך ושל כל הארגיאים.
(370) אך בוא, ודיק לספר לי את זאת, אם ראית
כמה מהגברים הדומים לאלים שהפליגו
לאיליוס יחד אתך ומצאו את מותם שם.
לילה ארך לאין שעור לפנינו, לא באה
עת השנה בארמון. ספר את נפלאותיך .
אחזיק מעמד עד זהר השחר, כל עוד
תספר לי באולם על התלאות שעברת.״

(488) ׳אודיסאוס זוהר, אל תפיס אותי עם המות,
טוב לי היה עלי אדמות לעבד כשכיר של
גבר שאין לו חלקה משלו ומוצדק בקשי,
מאשר למלך על כל רוחות אלה שמתו.
אך בוא, ועל בני הגאה הואל לספר לי,
אם כבר יצא למלחמה כמנהיג, ואולי לא.
ספר לי גם על פלאוס הרם, אם שמעת.
אם מצבו עוד איתן בקרב המירמידונים,
או משפילים את כבודו בהלס ובפתיה,
מאחר שזקנה את ודיו ורגליו מסרבלת,
וכבר אינני עומד לימינו לאור השמש,
כאותו איש שהייתי כאשר בשדות טרויה

 

פרק שלוש עשרה "אודיסאוס חוזר לאיתקה"
(86)  היא טסה לבטח הישר לדרכה, ואפילו
הנץ, המהיר בעופות, לא היה מתחרה בה.
כך מפלחת את הגלים בלי קושי היא שטה
נושאת איש שדומה לאלים ברחב הדעת,
הוא בעבר סבל הרבה כאב ועגמת לב
במלחמות בין אנשים ובשצף גלי ים,
וכעת הוא ישן בשלוה ונשכח כל הצער"
…

(116) והם ירדו מעל ספסלי הספינה אל החוף,
תחלה נשאו מהספינה את אודיסאוס
עם ידיעת הפשתן והמרבד הזורח,
ועל החול שקוע כלו בשנה הניחוהו"

(הומרוס. אודיסאה. תורגם על ידי אהרן שבתאי. תל אביב: שוקן, 2014)