בשירות המדינה – המדינה זקוקה לאנשים מצוינים ויצירתיים שיכולים לאתגר את המערכת
שירה גולדברג, בוגרת מחזור א' של התוכנית הבינתחומית בפילוסופיה ובהגות יהודית במרכז האקדמי שלם, וכיום שירה מנהלת תחום מדיניות פנים וחוסן במשרד ראש הממשלה.
לקרוא את "האודיסאה" ביחד | פרק ראשון – הטלמכיה
בעונה החדשה של ההסכת "הספרים הגדולים", נלמד יחד (כמעט) כמו שלומדים בשלם, את ״האודיסאה" של הומרוס. בהנחיית נעה שורק, מרצה, משוררת ובוגרת של שלם ובהובלת ד"ר עידו חברוני, ראש החוג ללימודים הומניסטיים ע״ש לובל, נעמיק במחשבה על האפוס הכי גדול של תרבות המערב.
בפרק הראשון קראנו יחד את הפרקים הראשונים שמתמקדים בבית שנשאר בלי אודיסאוס ומתארים את איתקה ואת טלמכוס, בנו של אודיסאוס. איך נראים בית או קהילה כשהאנשים שהיו אמורים להחזיק אותה נעדרים לעשרים שנה?
להאזנה באפליקציית spotify
https://open.spotify.com/episode/6NPYjZJIHbxWG0ha5seviA?si=xb4sRiinS9W8p-HpwnUJEQ
הקטעים שמוזכרים בפרק
שיר 1
(80) ואז ענתה האלה אתנה אפרת העין:
״אדון השליטים, אבינו, בן קרונוס,
אם באמת לאלים הברוכים רצוי כרגע
שאודיסאוס המחוכם יבוא שוב הביתה,
נשלח את הרמס האל המנחה, ארגיפונטס ,
(85) אל האי אוגיגיה. שימהר ויודיע לנימפה
יפת התלתלים את מה שהחלטנו בתקף:
שאודיסאוס הסבלני יצא וישוב כבר.
ואילו אני אלך לאיתקה, אעורר בבנו מרץ
ואחזק את לבו שיעז לכנס לעצרת
(90) את האכאים ארכי השhער, כדי שיתריע
על המחזרים הרבים ששוחטים ללא הרף
את כבשיו ואת בקרו המקרין כבד הצעד.
אשלחו אל פילוס העיר בחולות ואל ספרטה,
לשאול על שובו של אביו, אולי דבר יודע לו,
(95) ובין האנשים הוא ירכוש תהילה מפארת.״
…
(113) טלמכוס הדומה לאל הקדים להבחין בה,
בין המחזרים הוא ישב, לבו מלא צער,
(115) רואה ברוחו את אביו האציל שב לפתע,
נכנס, ואת המחזרים מפזר לכל עבר,
זוכה לכבוד ומושל בכל הרכוש שבבית.
כך הרהר בין המחזרים, הבחין באתנה,
וכבושה על שנכרי מתעכב ליד הדלת ,
(120) מהר מיד אל המבוא.
…
(158) אורח יקר, האם בדברי אגרום לך כעס?
להם כלום לא אכפת, חוץ מזמרה ומנבל,
(160) זה קל כשאוכלים רכוש של אחר ללא ענש,
איש שאולי עצמותיו הלבנות נרקבות כבר
בגשם על איזה חוף, או נגרפות בגלי הים.
כל אלה, אלו ראו אותו חוזר לאיתקה,
היו מתפללים שיהיו להם שתי רגלים
(165) זריזות, ולא אוצרות של זהב ובגדי חן.
אלא שהוא מצא קץ נורא, ואין בלבנו
שום נחמה, וגם לא אם איש יבוא ויבטיח
שהוא בעתיד עוד ישוב. הוא לא יחזור עוד
…
(206) אולם בוא, הגד לי את זאת, ודייק בדבריך,
אם באמת, כפי שנראה, אתה בן אודיסאוס.
אתה דומה לו מאוד בראשך, ביפי עיניך,
לפי זכרוני. כי הרבה פעמים יחד בילינו
(210) טרם יצא ועמו אחרים, אמיצי הארגיאים,
אשר בספינות חלולות הפליגו לטרויה
…
(269) ואתה, אני מיעץ, חפש דרך
שבה תסלק את המחזרים שיושבים כאן.
בוא כעת והקשב לדברי בתשומת לב.
כנס מחר לאספה את אצילי האכאים,
דבר אל כלם, וקרא לאלים לשמש כעדיך.
…
(296) "הרי אין זה יאה עוד
שתתנהג כילד קטן, כי בעתים בגרת"
…
(327) ומחדרה שמעל לאולם בת איקריוס
הנבונה פנלופה, לשיר הנפלא האזינה.
(330) במדרגות הנשאות היא ירדה מהחדר,
לא לבדה, כי שתי משרתות הצטרפו אליה
…
(345) אז טלמכוס המחושב פנה ואמר לה:
״למה, אמי, את מונעת מהמשורר לשמח
כפי שנפשו מעוררת אותו? אין להאשים את
המשוררים, אלא זאוס אשם, הוא כרצוי לו
חולק לכל בני האדם היגעים למציא לחם.
(350) אין דופי באיש אם הוא שר על אסון הדנאים.
האנשים כידוע תמיד להוטים לשבח
ביחוד את השיר החרש שמגיע לאזן.
אז התגברי, אמצי את לבך ונפשך, והקשיבי.
הן אודיסאוס אינו היחיד שבטרויה אבד לו
(355) יום השיבה, עוד הרבה גברים נשמדו שם.
לכי כעת אל חדרך ועסקי בעבודותיך,
בנול ובפלך, ועל השפחות צוי שישובו
אל עמלן. ורק הגברים ידברו ויחליטו,
כולם, ואני בייחוד, כי בבית אני הקובע.״
שיר 2
(84) אנטינואוס היה היחיד שקם וענה לו:
(85) ״טלמכוס המתלהם, הנמהר, איך העזת
כך לביישנו. בנו אתה מבקש למצא דפי?
אל תייחס את האשמה למחזרים האכאים,
לא, זו אימך היקרה, שאין מחוכמת כמוה.
תמו שלוש שנים, והרביעית כבר חולפת,
(90) מאז שהיא מתעתעת בלב האכאים,
מעוררת תקוות בכולם, מבטיחה לכל גבר,
שולחת בשורות, אך בלב לא לכך מתכונת.
הנה לך עוד תחבולה שאותה היא המציאה:
מעמידה בחדרה נול גדול, לארג היא החלה
(95) אריג עדין ואריך. ומיד אמרה באזנינו:
׳מחזרי הצעירים, הואיל ומת אודיסאוס,
על אף שאתם להוטים לשאתני, המתינו
עד שאגמר, שלא תשחת לחינם המסכת,
זה תכריך לגבור לארטס, ליום שצפוי לו
(100) המוות חסר החמלה שנגזר כגורל מר,
שמא תטיל בי אשם אחת מנשי האכאים
אם יקבר ללא כסות עשיר גדול כלארטס.׳
כך היא אמרה, ולבנו הגאה השתכנע.
את האריג הגדול היא היתה יום יום אורגת,
(105) אך בלילות היא פרמה לאור לפידים שהציבה.
משך שלוש שנים היא כך הערימה עלינו,
אך בשנה הרביעית, כשחזרו העונות שוב,
איזו אשה שידעה את הדבר ספרה לנו,
ומצאנוה פורמת את האריג כליל היפי.
(110) אז באי־רצון היא השלימה אותו, כי כפינו.
הנה לך תשובת המחזרים, שתדע זאת
אתה עצמך בלבך וידעו גם כל האכאים:
שלח את אמך, ודרוש שתבחר לה כבר בעל,
את זה שאביה ימצא לראוי וזה שינעם לה.
(115) אך שתחדל להטריח שנים את בני האכאים,
סומכת על יתרון מעלות שקבלה מאתנה::
ידע במלאכת כפים נאה, מחשבה נאצלת,
ופיקחותה, שאכן אין דומה לה, כפי ששמענו,
אף בין נשי האכאים יפות השער שמפעם,
(120) טירו, מיקנה העטורה בזרים, או אלקמנה.
אף אחת מהן לא היתה מחוננת כפנלופה
ביכלת לחשב. אך היא נכשלה בעמן זה,
משום שאת מחיתך ייאכלו ואת אוצרותיך ,
כל עוד היא תתמיד באותה כונה שכרגע
(125) שמים בלבה האלים. אמנם היא קונה לה
שם מהלל, אך אתה תאבד את המון נכסיך.
ואנו לא נלך אל נחלותינו ולא למקום אחר,
עד שאמך תבחר איש אכאי ותנשא לו.״
(הומרוס. אודיסאה. תורגם על ידי אהרן שבתאי. תל אביב: שוקן, 2014)
