לדבר לחברה הערבית בשפה הערבית

אם יש צד חיובי לשהות במקלט, זה שיש הרבה זמן לחשוב. כך יצא שמהלך המלחמה עם איראן, בממ"ד, לחרות דודסון, היה גם הרבה זמן להיות מתוסכלת. "כל הזמן הזה חשבתי לעצמי, זה לא הגיוני שלערבים ברחבי העולם יש תמונה כל כך מעוותת לגבי ישראל במלחמה הזו, אפילו שאנחנו בעידן הזה של המדיה החברתית. זה מטורף שהם לא יודעים שמה שישראלים באמת רוצים זה לחיות בשלום. אלא אם כן," היא מסכמת, "אין ישראלים שאומרים להם את זה, בשפה שהם יכולים להבין."

יום לאחר מכן, היא העלתה את הסרטון הראשון שלה לטיקטוק. בו, היא מספרת על המציאות בהתקפות טילים – בערבית שוטפת. "הסרטון הראשון הזה קיבל אפס צפיות," אומרת חרות בת ה-28, שלמדה את השפה במהלך לימודיה בחוג ללימודי המזרח התיכון ואסלאם בשלם, "טוב שזה לא מנע ממני להמשיך".

ואכן, לסרטון הבא שלה, שהועלה יום למחרת, היא ויתרה על הקריינות מאחורי הקלעים לטובת תקריב שלה מדברת ישירות למצלמה. הסרטון הזה צבר כמעט 80,000 צפיות; בתוך שלושה שבועות, היא הגיעה לשלושה מיליון צפיות. "בשלב הזה," היא נזכרת, "הבנתי שיש לי כוח עצום בידיים. צעירים ערבים ברחבי העולם מקשיבים, הייתי חייבת להמשיך לדבר."

הסרטונים של חירות, אותם היא מפרסמת בטיקטוק באינסטגרם, ומתכננת להתרחב לפלטפורמות אחרות בקרוב – הם תערובת של אירועים אקטואליים ומה שהיא מכנה "חיי היומיום הישראליים". הקו המקשר הוא גישה בלתי מתווכת, אותנטית ובלתי מתנצלת – קצת, היא אומרת בחיוך, כמו "הגישה של שלם לקריאת טקסטים קלאסיים". בסרטון אחד היא מסיירת בבניין בתל אביב שניזוק מטיל איראני, ומראה כיצד ישראלים מכל שכבות האוכלוסייה התאחדו כדי לעזור לנקות את האתר. באחר, היא עומדת עם קסדה ואפוד מגן בצד העזתי של מעבר כרם שלום, ומתעדת את זרימת הסיוע ההומניטרי הנכנס. "תראו כמה סיוע נכנס," היא אומרת. "אז מה הבעיה? פשוט: חמאס גונב אותו. [אתם יכולים לראות ש]התעמולה שישראל מרעיבה את העזתים היא שקר." לאורך כל הדרך, הערבית הפשוטה והקלילות בה היא מדברת, כאישה ישראלית-יהודייה צעירה הופכת את חירות לשילוב ייחודי של מוכר ומרתק, ודוברת משכנעת ביותר.

ראוי לציין, אחד הסרטונים הפופולריים ביותר שלה אינו כולל פרשנות, במקום זאת, הוא מציע מבט מבפנים על חתונה יהודית בישראל. "זה צד יפהפה ומרומם של החיים הישראליים שהעולם הערבי לא רואה. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה להדליק את המצלמה. זו ההסברה הטובה ביותר," אומרת דודסון. לרוב הישראלים, ניצחון בקרב על התפיסה הציבורית, בוודאי בקרב דוברי ערבית, נראה כמו מטרה אבודה, חירות מתעקשת לפעול בנושא.

ב-7 באוקטובר, חרות הייתה בניו יורק, לשם נסעה לאחר שהשתתפה במשלחת הקיץ של פרויקט 'קורט-שלם לזהות יהודית' לסן פרנסיסקו. והיתה נחושה למצוא דרך לעזור מרחוק "אם לא יכולתי לעזור מהחזית, בבית," היא אומרת, "רציתי להילחם במלחמה על התודעה" – היא התנדבה לבקר בקמפוסים בחוף המערבי כחלק מ-'Israel-is', יוזמה עממית א-פוליטית שפועלת לשיפור תדמית ישראל בחו"ל. בכל מקום אליו הלכה, היא מסבירה, היא הופתעה לא רק עד כמה הקהילה היהודית בארצות הברית חשה מחוברת לישראל, אלא גם עד כמה המסרים האנטי-ישראליים הפכו חזקים.

"יש המון אנשים שתפקידם לקום בבוקר ולגרום לישראל להיראות רע," היא אומרת. "להתמודד עם זה זה לא קל, במיוחד במדיה החברתית. לא קל לספר את האמת בתוך הרעש, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק לנסות. להיפך: כולנו צריכים להשתמש בכישרונות הספציפיים שלנו כדי להוציא את הסיפור האמיתי."

ואם לשפוט לפי התגובות והצפיות בסרטונים שלה, חירות מצליחה לעשות בדיוק את זה. למעשה, הסרטונים שלה זוכים באופן קבוע למאות תגובות, "רובם שליליות, כמובן, אבל יש גם הרבה תגובות חיוביות או סתם סקרניות מרחבי העולם הערבי," היא אומרת.

בחודשים הקרובים, חרות מקווה להשיק פודקאסט בערבית אותו תנחה יחד עם "צד"לניקית", בת של חבר לשעבר במיליציה הלבנונית הדרומית שתמכה בישראל במלחמת האזרחים של המדינה. היא והצד"לניקית, מרים, הפיקו מספר סרטונים משותפים במהלך מלחמת ישראל בחיזבאללה, ומחפשות כעת תורמים שיאפשרו להרחיב את טווח ההגעה.

"כשגדלתי, היו לי הרבה חוויות שבהן הבנתי שיהודים וערבים בישראל חיים בעולמות מקבילים," היא אומרת. "תמיד רציתי לעזור לשנות את זה. בשלם קיבלתי את הכלים לחולל את השינוי הזה בישראל ולמענה"