פינת היום לפני – והפעם: תומאס מאן נולד

"אושרו של סופר הוא במחשבה המסוגלת להפוך לרגשות" [מוות בוונציה]

מאן נולד בעיר ליבק שהיום נמצאת בגרמניה, אומנם לא הצטיין במיוחד בלימודיו בבית הספר, אבל תומאס מאן השלים את השכלתו בלמידה עצמית ובקריאה של קלאסיקות גרמניות של גתה, ניטשה ושופנהאואר (כולם השאירו את חותמם בסילבוס של התואר אצלנו, רק אומרים). תומאס הצעיר אולי חלם להתפרנס מכתיבה, אבל בפועל השיג עבודה כפקיד בחברת ביטוח ונרשם לאוניברסיטה בתקווה להיות עיתונאי. במקביל לכל זה הצליח לפרסם נובלות וסיפורים קצרים. בשנת 1897 במהלך מסע לאיטליה השלים את כתב היד של הרומן שלו, שהתפרסם שלוש שנים אחר כך בַּשם "בית בודנברוק".

"קלאסיקה מודרנית"

זו הקלאסיקה האחרונה, נימקו השופטים כשהעניקו למאן את פרס נובל בשנת 1929, והוא בתגובה הקדיש את הזכייה בפרס "לבני עמי ולארצי הפגועה": לגרמניה הנמצאת בשפל המדרגה אחרי מלחמה העולם הראשונה וטרם עליית הנאציזם לשלטון.

אזרחותך נשללה, אנא נסה שנית

בשנת 1933, כשהנאצים תפסו את המושכות בגרמניה, מאן ומשפחתו שהו בכלל בדרום צרפת. מאן הודיע שעד ששלטון הצדק לא ישוב על לגרמניה – גם הוא לא ישוב. כשסירב להצהיר על נאמנותו למשטר הנאצי ספריו נשרפו, וכשביקר את מחנות הריכוז בגרמניה – שללו את אזרחותו ואיתה את תואר הדוקטור לשם כבוד שקיבל מאוניברסיטת בון (אבל לפחות כמה שנים אחר כך הוא קיבל את אותו תואר נחשק מהארוורד). אפילו את כספי פרס נובל החרים ממנו השלטון הנאצי. בשנת 1954, אחרי 20 שנה בנכר, שב מאן בפעם הראשונה לחבל הריין ושנה אחר כך נפטר בציריך.

בין הדיוניסי לאפוליני

זהו המתח העיקרי המורגש בכתיבתו של מאן, בין האפל לבהיר, בין הפראי לתבוני, מתח שהגדיר ניטשה בפילוסופיה שלו. מאן ראה את הספרות כמדיום להעביר את רגשותיו, וגם ככלי אוטוביוגרפי. הוא ביסס את דמויותיו על מודלים חיים וכך, מספרות הביקורות, הפכו ספריו לביוגרפיה של הדור.

האמת היא שאפשר לדבר בלי סוף על מתחים ומאפיינים שונים בכתיבתו של מאן, בביקורות ובמשמעויות ספרותיות. הרשו לנו, במקום לדבר על ספריו, להמליץ לכם פשוט לקרוא אותם. הסטודנטים שלנו, לדוגמה, קוראים את "מוות בוונציה" בקורס ספרות מודרנית, אבל מובן שאם אתם מוכנים להשקיע את מרצכם ביותר מנובלה –"בית בודנברוק" הוא הרומן בשבילכם. בכל זאת, הוא זיכה את הכותב שלו בנובל.