מה לפיתה ולאביב הערבי? רות וסרמן-לנדה בפורום שלם

האביב הערבי שינה את פני מזרח התיכון, ובעיקר את היחסים בין מצרים לישראל. ארץ הפירמידות מתמודדת עם משבר כלכלי קשה, שניתן לתאר אותו באמצעות 'מדד הפיתה': יש מי שקונים את הפיתה הטריה של היום, שעולה כמה שקלים, רבים מהם קונים את הפיתה של אתמול, שעולה כחצי מזה, אחרים קונים את הפיתה של שלשום, שעולה עוד פחות, והשאר קונים את הפיתה של לפני שלושה ימים – שכמעט ולא עולה דבר.

מדד הפיתה מצביע על מצבה הקשה של החברה המצרית ועל הפער העצום בין המעמדות. בקהיר ישנן קהילות כה עניות, עד שאחת השכונות מכונה "עיר הזבל" מכיוון שהתושבים בה אוספים את זבל העיר, מפרידים אותו לסוגים ומוכרים את כל החלקים שניתן להציל – הכול כדי לקנות פת לחם.

את הסקירה המרתקת הזו העבירה לסטודנטים רות וסרמן-לנדה, אקדמאית, מזרחנית מלומדת, דיפלומטית בינלאומית ופעילה חברתית שהתארחה בפורום שלם. לווסרמן-לנדה רשימה ארוכה ומרשימה של תארים מאוניברסיטאות מובילות בעולם. היא סיימה את לימודיה לדוקטורט באוקספורד וכותבת את מחקרהּ על "משולש היחסים ישראל-מצרים-פלסטין בין השנים 1979-2009". קודם לכן שירתה במצרים כדיפלומטית בין השנים 2003 ל-2006. את הסטודנטים של שלם שיתפה בחוויותיה כאישה יהודייה-ישראלית המשתלבת בחיי היום-יום במצרים.

"מי שנותן מענה לפיתה", הסבירה וסרמן, "יקבל את תמיכת העם". היא הדגישה את פיתוח הכלכלה, ואמרה כי המפתח לשיקום מצרים הוא במציאת אפשרויות פרנסה לצעירים ו"החזרת הכבוד לכיכר תח'ריר". כמובן שגם לישראל וגם לארה"ב יש עניין במצרים כמדינה יציבה.

וסרמן-לנדה חייתה תקופת זמן לא מבוטלת במדינה ערבית, אך לדבריה המציאות משתנה במהירות, עד שכמעט לא ניתן לתאר אותה לפני שהיא משתנה שוב. במהלך העבודה על מחקרהּ, הדגימה, המציאות המזרח-תיכונית השתנתה ללא הרף. לדבירה, כדי להתגבר על השינויים המהירים ולהפנים את משמעותם יש צורך בלימוד לעומק ולרוחב, הכולל לצד התעדכנות בהווה גם את הכרת העבר והרקע ההיסטורי. "על מנת לעמוד באתגר ולהכיר את המזרח התיכון היטב, יש ללמוד את העבר ואת ההווה – על מנת להשליך על העתיד", אמרה.

שאלות הסטודנטים תהו על הקשר בין 'האחים המוסלמים' במצרים לבין ארגון המדינה האסלאמית, שעלה והתפשט באותן שנים של מאבק מצרי על אופי השלטון. וסרמן-לנדה הדגישה שעל אף ששניהם מתייחסים לאסלאם, "מנהיג האחים המוסלמים מורסי לא דיבר על ח'ליפות".

שאלות אחרות מהקהל תהו על אופי תפקידו של הדיפלומט הישראלי. וסרמן-לנדה הסבירה כי "דיפלומטיה היא לא רק קוקטיילים", והדגישה את הצורך בתחושת שליחות לביצוע התפקיד. "גם לפני האביב הערבי הקשר בין ישראל למצרים היה בבחינת 'שלום קר', ואפילו להפגיש בין אנשי עסקים נחשב להישג מדיני". עוד סיפרה על המאמצים הכבירים להביא את הסופר העברי אלי עמיר לקהיר.

מאז שחזרה לארץ, וסרמן-לנדה שימשה במספר תפקידים חשובים במגזר הציבורי: היא הייתה יועצת לנשיא שמעון פרס, הקימה את הקרן לפיתוח לוד וכיום עובדת במרכז לשלטון מקומי. במקביל היא עוסקת בכתיבת רומן המבוסס על חוויותיה במצרים, שעתיד להיקרא 'בקהיר ללא רעלה'.

חלק מדבריה הקדישה וסרמן-לנדה למוקד העניין הנוכחי שלה: פיתוח העיר לוד, שבה היא מתגוררת עם בעלה אביב. "לוד היא עיר בעלת היסטוריה בת 8000 שנה, ובעוד עבודתי הדיפלומטית עסקה במאקרו, העניין שלי בלוד הוא ברמת המיקרו, אך איננו פחות חשוב". היא הזמינה את הסטודנטים לביקור אישי בלוד, ושמחה להיווכח כי הסטודנטים אופטימיים בנוגע לעתידו של המזרח התיכון ומדינת ישראל.

שירה לאורנס היא סטודנטית שנה ב' במרכז האקדמי שלם