מי מפחד ממגדר?

הפתעה: מגדר זה לא רק לנשים

אני נכנסת לאולם הכנס המלא מפה לפה, ועל הבמה כבר ישובות שלוש נשים: ליאור אלפנט, גלית דיסטל אטבריאן, וחורש אל עמי — סטודנטית במרכז האקדמי שלם, ממארגנות הכנס. ההפתעה באה מכיוון הקהל: ציפיתי לרוב נשי בולט, אך החלוקה המגדרית בכנס למגדר נראית שווה. על הבמה בינתיים מתהווה מתח מסוים, שעד מהרה התברר לי טיבו.

אחת הסיבות לאווירה המתוחה היא דעותיהן של היושבות על הבמה. ליאור אלפנט פועלת לקידום נשים בקולנוע ובתקשורת, מנהלת את פסטיבל הקולנוע "לסבית קטלנית" וממקימות המיזם התקשורתי "פוליטיקלי קוראת". בקיצור, על המפה הפוליטית, ליאור מזוהה עם השמאל.

לצידה יושבת גלית דיסטל אטבריאן, סופרת ופובליציסטית הכותבת טור קבוע ב-nrg, מגישה תכנית ברדיו גלי ישראל ומגישה סרטוני דעה עבור "כאן — תאגיד השידור הישראלי". בקיצור, גלית מביעה עמדות ימניות, ויוצאת לא פעם כנגד השמאל הרדיקלי.

האם שיח מגדרי מקדם שוויון או דווקא אי שוויון?

הכנס מתחיל באפיון "פריזמה מגדרית" ועוסק בבלבול שקיים לעיתים בין מין ומגדר, בלבול שבו עושה ליאור סדר. ואז מעלה גלית שאלה שנשמעת ככופרת בעיקר בכנס מסוג זה, והיא: האם שיח על מגדר מקדם שוויון או מנציח אי שוויון?

"התפיסה שלי היא קפיטליסטית לא רק כלכלית, אלא גם אנושית", מקדימה גלית. "כלומר, הדיבור הפרחוני של הפעילות הפוליטית של לדבר על חמלה, או שנזעם ונכפה שוויון ונכעס על מי שלא רואה את הנאורות הליברלית החדשה, מפספס את טבע האדם. לדוגמה, לכל אחד יש מישהו במשפחה שאוהב להתלונן. לאף אחד אין כוח אליו. וכשנגמר לנו הכוח, מגיעים חוקי הג'ונגל שמבוססים על צריכה, תחרות ובעיקר על אינטרסים. זה נכון כלכלית וגם חברתית".

צילום: יהונתן פוקס

את המאבק המתרחש במוחה מתארת גלית כך: "מהבחינה הזאת, האונה הימנית שלי אומרת: אל תדברו איתי על מגדר. בואו נשקיע את האנרגיה שלנו בעוצמה, בפריצת תקרת הזכוכית, בהגעה לעמדות כוח… החלק השני של המוח שלי מבין שזה לא יעבוד כך. הוא מבין שיש בעיה. הבעיה היא מגדרית. על כן, אי אפשר להימלט משיח על מגדר, אך צריך לעצב אותו כך שיהפוך למכיל את כל הגוונים".

האם השמאל הרדיקלי "עשה מחטף" לפמיניזם?

כשגלית אומרת שהשיח המגדרי צריך "להכיל את כל הגוונים" היא מתכוונת לא רק להכלה של כל סוגי ההזדהות המגדרית, אלא גם אנשים הנמצאים בנקודות שונות של הקשת הפוליטית, וכאן מגיע הדיון שכולם ציפו לו כשעלו שתי הדוברות על הבמה:

"התחושה שלי", אומרת גלית, ומתבוננת בליאור, "היא שהפמיניזם עבר מחטף על ידי השמאל. חוויתי את זה על בשרי. נשים ימניות ונשים מזרחיות נזנחו על ידי הפמיניזם וזה משהו שלדעתי אין לו מחילה, כי אם כבר מגדר או פמיניזם, זה לא צריך לשנות מה אנחנו מכניסות לקלפי או מה צבע עורנו. הפמיניזם הפך לאג'נדת שמאל כוללנית שאומרת שגם צריך לחשוב בצורה מסוימת על הכיבוש והמסתננים. אם את לא חושבת כך את לא איתנו, את אפילו האויב. הפמיניזם הרדיקלי מזדהה עם השמאל, ומי שמצייץ נגד זה פשוט נדחה".

ליאור, בתשובתה לגלית, דואגת דווקא להפיג את המתיחות שבאוויר: "אני חושבת שיש הרבה סוגי פמיניזם. אני חושבת שכמו בכל דת, שיש הרבה זרמים, כך גם בפמיניזם. אני חושבת שיש הרבה קבוצות, בעיקר בעקבות התקשורת והרשתות החברתיות. יש שם השתלחות בלתי פוסקת, אבל בפמיניזם הגדול יש מקום לכולם וגם לא חייבים להסתדר עם כולם. גם לא צריך להתכחש לדעות אחרות".

דברי הפתיחה הגיעו לסיומם, והסטודנטים הנרגשים מתבוננים בתוכנייה העמוסה כדי לבחור בהרצאה שאליה הם מעוניינים ללכת. בעודי מערבבת את הסוכר בקפה, אני שומעת תגובות נסערות לדברים שנאמרו על הבמה.

מה הקשר בין דת, מיניות, ויצירה בתרבות?

התבוננתי גם אני בתוכנייה, והופתעתי. פאנל הדוברים השונים כל כך מגוון. בחדר אחד תמצאו את הרב חיים נבון מדבר על משפחה וזוגיות ועל מעבר מ"משפחה מסורתית" למה שהוא קורא לו "המשפחה החדשה". שיחה מרתקת על שינויים בתפיסה של מעמד האישה בעולם הדתי. בחדר אחר, תוכלו לשמוע הרצאה שונה בתכלית על משפחה וזוגיות: נדב שוורץ מדבר על "איך זוג הומואים מחליט מי מוריד את הזבל?" תוכלו גם לשמוע שיחה של פרופ' נעמי חזן על פוליטיקה וחברה, העונה על השאלה "למה נותרים פערי מגדר למרות קידום משמעותי במעמד האישה בישראל?" הרצאה על נשים בחברה הערבית, שיחה על מיניות גברים ועוד. המגוון הרחב של הדוברים, עמדותיהם והרצאותיהם בהחלט מעורר השתאות. מארגני הכנס עשו עבודה נהדרת.

צילום: יהונתן פוקס

על מיניות ילדית מול מיניות בגירה, ואיך פורנו משפיע עליהן

לצערי, ובוודאי לצערם של רבים ממשתתפי הכנס, אי אפשר ללכת לכל ההרצאות גם יחד. צריך לבחור.

ניגשתי לאולם ההרצאות שבו גיא עינת, קרימינולוג ופסיכותרפיסט, קיים הרצאה תחת השם "מיניות: בלבול השפות החדש — שפת הרוך ושפת הווירטואל". בשיחתו מדבר גיא על תופעה רווחת המדירה שינה מעיניהם של הורים רבים: החשיפה הבלתי פוסקת של ילדיהם לתוכן פורנוגרפי, בין אם במגזינים פופולריים, בפרסומות או באתרים פורנוגרפיים.

"מיניות היא דבר נרכש", אומר גיא. "היא לא דבר שבא מבפנים משום שיש נורמות חברתיות המשפיעות על כך. התנהגות מינית, חריגה או נורמלית, היא תוצר של חברה". גיא מדבר על שני סוגי מיניות: מיניות ילדית ומיניות בגירה. במיניות הילדית, הוא מסביר, חסר הממד הארוטי. הטשטוש בין שני סוגי המיניות קורה כשהילדים נחשפים לתוכן פורנוגרפי, שהוא משהו שקורה ממש מגיל אפס. נוצרת כך "סקסואליזציה מוקדמת".

גיא מדבר על תופעת החשיפה הבלתי פוסקת של ילדים לתוכן פורנוגרפי כ"טראומה עיקשת", כלומר: תנאים חברתיים של דיכוי שפועלים עלינו מבלי שאנחנו מרגישים בכך והופכים לבסוף להיות טבעיים עבורנו. אותה הטראומה העיקשת משפיעה על התפיסות המיניות של אותם הילדים גם כאשר הם הופכים לבגירים, מסביר גיא. "זו אמירה מאוד פסימית. אבל הדבר החיובי הוא שאנחנו כבר מכירים בזה ומתחילים לדבר על זה ולנסות לחולל שינוי".

חורש אל עמי: "אנשים נרתעים מהמילה פמיניזם שלא בצדק"

בעודי מתבוננת שוב בתוכנייה, חלפו על פניי חורש אל עמי ושירה שור, שתיים מארבעת מארגני הכנס. זו הייתה הזדמנות טובה לשאול אותן שאלה מסכמת:

אתן חושבות שהמילה "פמיניזם" מרתיעה אנשים?

"זה מרתיע ושלא בצדק", ענתה לי חורש. "הכנס מתעסק במגדר, לא בפמיניזם. אבל בהחלט יש התקבעות של שיח מלחמתי של נשים נגד נשים ונשים נגד גברים, וזה לא צריך להיות כך. זה מעורר טריגרים אצל כולם כי זה חלק מחיינו".

שירה מיהרה להוסיף: "כאשר נושא כלשהו מעורר מחלוקת, זה מראה כמה הוא רלוונטי להיום וחשוב ושצריך לדבר עליו כדי ליישר את הסתירות, המחלוקות, ולמנוע את ההירתעות שיש לאנשים ממנו. אנחנו שמחות שכל כך הרבה אנשים הגיעו לכנס".

עוד כנס למדיניות וחברה הגיע לסיומו בניצוחם של סטודנטים שרוצים להכיר את החברה הישראלית על כל גווניה ולהפוך אותה לטובה יותר. לנו נותר רק לצפות לכנס הבא.