עזבו את הכרפס: ארבע קושיות שבאמת יגרמו לכן/ם לתהות.
מצה, כרפס, מסובים – הבנו. כלומר, כולנו שאלנו את השאלות האלה בעבר. לכן, הפסח הזה, ביקשנו מהמרצות והמרצים של שלם: פרופ' לפילוסופיה, חוקר המזה"ת, דוקטורית לביולוגיה ומומחה להגות יהודית לשתף אותנו בתהייה הגדולה בתחומם ובעולמנו. התוצאות: ארבע קושיות שללא ספק יספקו חומר טעים לשיחה מסביב לשולחן הסדר.
1. פרופ' יובל דולב, פילוסופיה.
לא הגיע הזמן שננהל דיון כנה על המוות?
האם הנידון למוות יכול להיות מאושר ערב הוצאתו להורג?
סוקרטס, מרסו מ"הזר" של קאמי, הגיבורים של "הקיר" של סארטר, חלאדיק, מ"הנס הנסתר" של בורחס – כל אלה ואחרים מתמודדים עם השאלה הזאת, שהיא, כמובן אוניברסלית: לכל אחד יש את הערב אחרון שלו.
ההתמודדות איתה היא דרך אחת, קצת מורבידית ולכן לא הכי מתאימה לכולם, לצלול אל משמעותם של כמה מושגים פילוסופיים מעניינים, כגון זמן, תפיסה ואמת, ובחודש ניסן אני סבור, אפילו אל מושג החירות, שמשמעותו העמוקה טמונה אי שם במענה לשאלה הזאת.
2. ד"ר שרגא בר-און, הגות יהודית.
יכול להיות שהטקסט המסורתי מטבעו רוצה להשתפר ולא רק להשתמר?
כיצד חירות פרשנית חסרת תקדים הצליחה להבטיח את קיומה של תרבות שמרנית חסרת תקדים?
בתור חוקר מחשבת חז"ל, אני עומד נפעם בליל חג החירות מול יצירת המופת התלמודית. מחד גיסא, כל מי שפותח דף גמרא נוכח ביצירתיות פרשנית ססגונית ונדירה של חכמים, אשר הפכה את היהדות לתרבות של מחלוקת. מאידך גיסא, התרבות הרבנית יצרה חברה בעלת נאמנות עמוקה ונדירה למסורת. וכאן החכמים נושאים ונותנים בשאלה – מה יש בה בספרות התלמודית שהצליחה לייצר תרבות יהודית פרדוקסלית, שהיא שמרנית וחדשנית בעת ובעונה אחת.
3. ד"ר אולגה קלבנוף, ביולוגיה.
זה בכלל אפשרי להיות לא נדהמת?
בתור חוקרת בתחום מדעי החיים, אני בוחרת להתמקד בשאלת "מה ישתנה בלילה הבא?" בהסתכלות רחבה יותר על התקופה אחרונה. לפני אלפי שנים, כאשר אבותינו הקדומים במזרח התיכון השקיפו על חלקת השדה שהושקתה בתעלות שנחפרו באדמה והובילו מים מהנהר אל השדה, הייתה זו התחלה של פריחה טכנולוגית שאדמה זו תראה. היום אני נפעמת מקצב ההתפתחות והמחקר, כאשר כל יום אנחנו צועדים אל שינויים טכנולוגיים שעתידים לעצב את מוסר וביטחון האנושות.
4. ד"ר יוסרי חיז'ראן, חקר המזה"ת.
איך אנחנו יכולים ללמוד מדינות ערביות שמתכחשות להיסטוריה של עצמן?
סבורני כי הקושיה המרכזית העומדת בפני החוקר בתחום האסלאם והמזרח התיכון המודרני היא היעדרם של מודלים היסטוריים-תיאורטיים שיעניקו לחוקר כלים מתודולוגיים ברורים לחקר הנושא.
קושיה נוספת שמקבלת משנה תוקף בהקשר הישראלי נובעת מהיעדר גישה לארכיונים במרחב הערבי. הקושי נובע גם מעצם קיומם של משטרים טוטליטריים שלא מאפשרים גישה לארכיונים. כפי שאמר מישהו: כיצד ניתן לחקור את ההיסטוריה של ארץ מסוימת שמעולם לא ביקרת בה?
חג שמח!