פינת היום לפני – והפעם: קרני הרנטגן מתגלות

לחקור את הריק

בשנות ה-50 של המאה ה-19 עסקו פיזיקאים בניסויים ובמחקרים בכל מה שקשור ל"ריק", או בשמו האחר – ואקום. ניסויים רבים נעשו על שפופרת ה"ריק" – שפופרת זכוכית שבה לחץ אוויר הקטן פי 10,000 מלחץ רגיל. פיזיקאים גרמנים ערכו ניסויים בהעברה של חשמל דרך השפופרת, וגילו קרניים העוברות דרך הריק כאשר מעבירים זרם חשמלי באמצעות אלקטרודות הנעוצות בקצות השפופרת. הם קראו להן "קרני קתודה", כיוון שנפלטו מהאלקטרודה החיובית שממנה יוצא הזרם החשמלי, אך לא הצליחו להבין מהן אותן קרניים וכיצד הן נוצרות.

הידיים המפורסמות של אנה ברטה

בשנת 1895 החל וילהלם קונרד רנטגן, פרופסור גרמני לפיזיקה שלא הצטיין בשום דבר מיוחד, לחקור גם הוא את אותן קרניים מסתוריות. הוא ביצע ניסוי במעבדה שלו, וכדי שיוכל להבחין בקרניים – החליף את לוחות שפופרת הריק בנייר שחור ועבה, והחשיך את המעבדה. הוא הפעיל את המכשיר בציפייה לראות את קרני הקתודה, אך במקום זאת הבחין באור זוהר על פני מרקע שנמצא שני מטרים מהמכשיר עצמו, רחוק ממסלול הקרניים המשוער. היה זה לוח מצופה בחומר פלואורסצנטי, ורנטגן הבין כי גילה סוג חדש של קרינה, עוצמתי הרבה יותר מקרני הקתודה. הוא החליט לקרוא לקרניים החדשות קרני ,X ובמשך כמה שבועות הסתגר במעבדתו וחקר אותן על פני חומרים ומשטחים שונים. כשהיה בטוח בתגלית, ביקש מאשתו, אנה ברטה, להניח את כף ידה על לוח צילום והפעיל את המכשיר. כך למעשה נוצר צילום הרנטגן הראשון המוכר לנו, שבו נראית כף ידה של אנה עם טבעת הנישואין שענדה. לימים, נבחר הצילום לרשימת 100 התמונות המשפיעות בהיסטוריה של המגזין "טיים".

מדע חדש נולד

קרני הרנטגן, שנקראו על שם המדען שגילה אותן, הן צורה של קרינה אלקטרומגנטית בעלת אנרגיה גבוהה בהרבה מזו של האור הנראה, בזכות התדירות הגבוהה שלה ואורך הגל הקצר. הן הפכו במהרה לכלי אבחון מרכזי בעולם הרפואה, השפיעו על תחומי מחקר נוספים ובהמשך נוצר בזכותן מדע חדש – מדע הרדיולוגיה. רק לאחר זמן רב התגלה הנזק הבריאותי הנובע מחשיפה מצטברת לקרינה, אך עבור רבים היה כבר מאוחר מדי. וילהלם רנטגן זכה בפרסים רבים והיה למדען הראשון שזכה בפרס נובל לפיזיקה. הוא נפטר בשנת 1923 מסרטן המעי, שהתפתח ככל הנראה מהקרינה שאליה נחשף במהלך השנים.