פינת היום לפני – והפעם: נוסד האיחוד האירופי

רקע היסטורי

במשך שנים רבות נעשו ניסיונות לאחד את מדינות אירופה תחת ארגון גג אחד. הניסיונות כללו את האימפריה הפרנקית, האימפריה הרומית הקדושה, הקיסרות הצרפתית הנפוליאונית וגם את גרמניה הנאצית. ניסיונות איחוד אלו סבבו סביב מנהיג או אומה יחידים ולא נוצרו בהסכמה. לאחר מלחמת העולם השנייה מצאו את עצמן מדינות אירופה השונות שבורות וחלשות, ויחד עם נפילתן של האימפריות הקולוניאליות האירופיות ועלייתן של המעצמות המודרניות – ברית המועצות וארה"ב – הבינו האירופאים שיש צורך בארגון גג שימנע מלחמות עתידיות וישאיר את אירופה על המפה.

ניסיונות התאגדות

ניסיון האיחוד הראשון נעשה בשנת 1951. צרפת הקימה את קהילת הפחם והפלדה במטרה לאחד משאבים, וצירפה אליה מדינות נוספות. בהמשך, הקימה בריטניה ארגון מתחרה שנקרא "ארגון הסחר החופשי האירופי" וצירפה אליה מדינות נוספות. לקראת שנות ה-70 הייתה אירופה מפוצלת לשני ארגונים עיקריים: איגוד הסחר החופשי האירופי בהנהגת בריטניה, וארגון שני שלמעשה כלל שלושה ארגונים שונים – השוק האירופי המשותף, קהילת הפחם והפלדה האירופית וסוכנות האטום האירופית. הביזור הזה לא היה אפקטיבי לאירופה, וביולי 1967 אוחדו כלל הארגונים בארגון גג אחד שנקרא "הקהילה האירופית".

הקמת האיחוד האירופי

בשנת 1992 נחתמה בהולנד אמנת מאסטריכט אשר הכריזה על איגוד של 27 מדינות תחת סוג של מדינה אחת אשר תכלול דגל ייחודי, פרלמנט משותף, מטבע אחיד, בנק משותף ועוד. עם כניסת האמנה לתוקף, ב-1 בנובמבר 1993, הפכו מדינות אירופה לאיחוד האירופי שאנחנו מכירים כיום. ההצלחה הכלכלית של אירופה בעקבות היווסדות האיחוד הייתה אדירה, והאירו הפך לאחד המטבעות החזקים בעולם. לצד זאת, החיבור בין המדינות יצר שוק של סחורות, כספים ואנשים הנעים ברחבי אירופה ללא מגבלה ברורה.

בחזרה להווה: בריטניה והברקזיט המפורסם

בשנים האחרונות מעמדו של האיחוד נחלש, וחלק מהמדינות קראו לפרקו. הסיבות קשורות בין היתר לקושי להתאים בין מדיניות המטבע לכלכלת המדינות השונות ולתלות הרבה של המדינות זו בזו, ללא יכולת להתפתח באופן עצמאי המותאם לנסיבות של כל מדינה ומדינה. בעקבות כך הגיע הברקזיט המפורסם של בריטניה, אשר הייתה למדינה הראשונה שפרשה באופן רשמי מהאיחוד בינואר 2020.