פינת היום לפני – והפעם: טורקיה ומדינות ההסכמה חותמות על הסכם השלום בלוזאן

עם שוך הדי ההפצצות בתום מלחמת העולם הראשונה, התכנסו המדינות המנצחות וחתמו על "הסכם סוור", הסכם שלום שבמסגרתו חילקו ביניהם הכוחות המנצחים את שטחיה של האימפריה העות'מאנית. אם נתייחס לגבולות טורקיה בהווה, נוכל לחלק, באופן גס למדי, את השלל כך: איטליה ויוון חלקו את שטחי מרכז ומערב טורקיה, ואילו הארמנים והכורדים קיבלו חלקים במזרחה.

לאור חלוקתה בצורה כה משפילה של טורקיה, מי ששטחה היה עד לא מזמן מרכזה של האימפריה העות'מאנית, קמה בה תנועת התנגדות טורקית בראשותו של מוסטפא כמאל אטאטורק, אשר הוביל את כיבושם של האזורים היווניים, האיטלקיים, הארמניים והכורדיים חזרה לשליטה טורקית.

על מנת להפסיק את האיבה בין המדינות ולהשיב את הסדר על כנו, נחתם ב-24 ביולי 1923 "הסכם לוזאן", בעיר לוזאן אשר בשווייץ. ההסכם הסדיר באופן סופי את גבולותיה של טורקיה, הכיר בעצמאותה, ובא לאנקרה גואל.

אחד המאפיינים יוצאי הדופן של הסכם לוזאן היה חילופי האוכלוסייה המוסכמים בין טורקיה ויוון: כ-1.2 מיליון יוונים נעקרו מבתיהם במערב טורקיה והיגרו מזרחה ליוון, ואילו 600,000 טורקים עשו את הדרך בכיוון ההפוך. חילופי האוכלוסייה נצרבו באופן שונה בשתי האומות: בעוד הזיכרון הלאומי הטורקי זוכר "חילופי אוכלוסייה", התקבע האירוע בזיכרונם של היוונים כ"אסון אסיה הקטנה", או "הקטסטרופה".

כך או אחרת, החוק הבינלאומי קובע כי תוקפו של הסכם לוזאן לא יעלה על 100 שנה, מה שאומר שבשנה הבאה יפוג תוקפו של ההסכם, לכאורה. האם זו הסיבה שנשיא טורקיה, רג'יפ ארדואן, נשמע אומר לא אחת כי "בשנת 2023 טורקיה תיכנס לעידן חדש"?