פינת היום לפני – והפעם: הספר הראשון של ניוטון יוצא לאור

ניוטון הצעיר: מפילוסוף לפיזיקאי

כשניוטון היה סטודנט צעיר, כבר הונחו מספר יסודות לעבודתו ע"י פילוסופים ומדענים שונים: ניקולאוס קופרניקוס קבע כי הארץ איננה מרכז היקום, גלילאו גליליי טבע את המונח "אינרציה", ורנה דקארט טען שגופים יכולים לפעול זה על זה רק דרך מגע. ניוטון עיין בחיבורים פילוסופיים אלו ובכתבים אחרים, והחל לכתוב יומן ובו שאלות פילוסופיות הנוגעות להם. באותה תקופה התחוללה המגפה הגדולה של לונדון, וניוטון הצעיר מצא את עצמו מבלה זמן רב בביתו והחל לבצע ניסויים באופן פרטי, תוך שהוא מהרהר על חוקי התנועה וכוח הכבידה. הוא אומנם גילה תגליות חשובות, אך פרסם את תגליותיו בפועל זמן רב לאחר מכן, כשהיה בן 36. 

שלושה חוקים, נוסחה אחת וציטוט מפורסם

הספר רחב ההיקף בעל שלושת הכרכים נכתב במקור בלטינית, והכיל נוסחאות, משפטים והגדרות שאפשר לסכם בשלושה חוקים ובנוסחה אחת: החוק הראשון קובע שגוף שנמצא במנוחה או נע במהירות קבועה ימשיך באותו מצב כל עוד לא הופעל עליו כוח חיצוני. החוק השני קובע שאם נפעיל כוח על גוף כלשהו נקבל תאוצה, ואילו החוק השלישי קובע שלכל כוח יש כוח נגדי לו השווה בעוצמתו. הנוסחה נועדה לחישוב כוח המשיכה הפועל בין שני גופים, וכך אפשר היה לחשב את כל הכוחות שפועלים בין השמש לכוכבי הלכת. לספר צורף נספח בשם "הערות כלליות", ובו אחת האמרות המפורסמות ביותר שטבע אייזיק ניוטון: "אינני בודה השערות". המשפט הזה מגדיר את עקרונות המדע המודרני, המבוסס על תוצאות ניסוייות ולא על השערות פילוסופיות, כפי שהיה מקובל לפני כן.

מהפכה בעולם המדע

הספר הפך את ניוטון למפורסם בקנה מידה בינלאומי. הוא נחשב עד היום ליצירה מפוארת, המציגה את יכולת ההבנה הבלתי נתפסת של האדם. "פרסום הספר מסמל את תחילתה של מהפכה במדע הפיזיקה", כתב הפיזיקאי והמתמטיקאי הצרפתי אלכסיס קלרו בשנת 1747. "השיטה שתוארה על ידי ניוטון הפיצה את האור של המתמטיקה על מדע שעד תקופה זו היה שרוי באפלה של השערות והיפותזות לא מבוססות".