חדשות
על אדיפוס, פרויד ונגיף הקורונה

היקום שולח מסר בזום? על אדיפוס, פרויד ונגיף הקורונה

איך אתם מתמודדים עם משבר הקורונה? קשה לכם כבר הבידוד? נמאס לכם משיחות זום במקום פגישות פנים אל פנים? לפסיכולוג ד"ר עמית פכלר יש כמה תהיות על מגפת הקורונה, אדיפוס המלך ופרויד. אז מה אתם אומרים: האם הנגיף הוא רק נגיף?

3 באפריל 2020   |  מאת: ד"ר עמית פכלר

אחת הצורות שבהן מתמודדת האנושות עם מגפות הפוקדות אותה היא הניסיון לתת להן פשר. בני האדם נוטים לייחס למעשיהם את התרחשותם של פגעי טבע ואסונות, בין השאר כדי לספק ממד של שליטה על הגורל המתעתע. הרי אם נדע שפשר בוא המגפה הוא מעשינו שלנו, נוכל לאמץ לעצמנו אמונות וטקסים שיהפכו את הגלגל ויעבירו את רוע הגזרה.

עיר אחת ושתי מגפות: הכירו את עיר המדינה תביי

מה אפשר ללמוד, אם בכלל, בימי הסגר של "קורונה 2020", ממגפות בספרות? נתעמק בסיפורה של עיר אחת אשר על פי המיתוס, ידעה בתוך זמן קצר לא מגפה אחת, אלא שתיים. מדובר בעיר-המדינה, הפוליס תביי, עיר הולדתו של תינוק לא רצוי שחזר כגבר להציל אותה מצרה – והשית עליה צרה חדשה. הבה נעשה זום-אין על המיתוס של אדיפוס. אדיפוס והספינקס

אדיפוס, התינוק שהיה לעלם, ברח מבית הוריו כדי להימנע מהגשמת הקללה שלפיה הוא עתיד לרצוח את אביו ולעבר את אימו. בנדודיו נקלע לצומת שבו חסמה את דרכו כרכרה. לאחר דין ודברים, הרג אדיפוס את כל נוסעיה של הכרכרה מלבד אחד והמשיך בדרכו. לפתע שמע קולות נהי מן העיר הסמוכה. כשהתקרב, התברר לו שהעיר נתונה במצור על ידי מפלצת בעלת ראש וחזה של אישה, פלג גוף תחתון של אריה וכנפי ציפור ענקיות.

מפלצת הספינקס חדה חידה לבאים בשערי העיר. הפותרים נכונה היו זוכים להיכנס אליה, אם היו כאלה; כל מי שניסה, נכשל ונפל לתהום. בינתיים גוועו אנשי העיר ברעב ומתו ממחלות שונות. עד שהגיע אדיפוס. "מהי החידה?" התעניין לדעת. ובכן, אמרה הספינקס, "נסה את כוחך: מיהו היצור, ההולך בבוקר על ארבע, בצוהריים – על שתיים, ובערב – על שלוש?" אדיפוס ניחש כי החידה אינה אלא משל על חיי אדם: בתחילת חייו, "בבוקר", הוא זוחל "על ארבע"; בבגרותו, הולך זקוף "על שתיים" ובזקנתו, "בערב", נעזר במקל ולפיכך הולך "על שלוש". הספינקס, המומה מן הפתרון הנכון, נפלה בעצמה לתהום, המצור הוסר ואדיפוס הוכתר כמושיע העיר וכמלך טרי, תחת המלך הקודם שמת לא מכבר בנסיבות עלומות.

מחלת החשיבה הקונקרטית: לברוח מהידיעה העצמית

מבחינה פסיכולוגית, אפשר לראות במגפה שכפתה הספינקס על תושבי תביי משל למחלת החשיבה הקונקרטית. אם רופא שואל את הפציינט מה מביא אותו לטיפול, והפציינט עונה "האוטובוס", הוא מפגין בתשובתו חשיבה קונקרטית, המתייחסת בצורה שטחית ולא מעשית לשאלת הרופא. דוגמה נוספת: "יש לך שעון?" – "כן". נותן התשובה מחטיא את המשמעות הנגזרת מן השאלה, "אני רוצה שתגיד לי מה השעה". בתחום של התפתחות שפה, יוגדר נותן התשובה כמי שלוקה בפרגמטיקה – שימוש בלשון בהתאם להקשר החברתי והתקשורתי; בפסיכולוגית, זוהי חשיבה קונקרטית המבטאת בריחה מרבדים משמעותיים יותר של אמת. הריסות העיר תביי

מנקודת מבט זו, האנושות בתקופת חיבור המיתוס של אדיפוס, בגילומם של תושבי העיר תביי, סבלה מחשיבה קונקרטית, כזאת שגרמה להם לחפש במגדיר היצורים היווני העתיק את בעל החיים האקזוטי היחיד שיענה על הגדרתה המצמצמת של הספינקס. תחת זאת, היה עליהם לכוון את המבט פנימה, אל עצמם. אדיפוס מילא למעשה את הצו העליון של החיים הפילוסופיים-דתיים-נפשיים של העת העתיקה: דע את עצמך.

ידיעה עצמית יכולה להיות דבר מעיק. כל מי שפנה אי פעם לטיפול פסיכולוגי, יכול להעיד על עוצמת ההתנגדות העלולה להתעורר בו אל מול ההזמנה לבירור נפשי עמוק, כזה המאיים לחרוג מן התפיסה העצמית המודעת, הקונקרטית. כשמגזימים בהעדפת פני השטח ומזניחים את הניסיון להגיע לתובנה אישית, נופלים לתהום.

המגפה השנייה: אדיפוס המלך ופרויד

לאחר הניצחון על הספינקס התפרסם השם אדיפוס ברבים: "יודע-הרגל" (אוידי-פוס), מי שהבין את חידת ארבע-שתי-שלוש הרגליים. אולם זמן לא רב לאחר מכן פרצה מגפה חדשה בתביי: "העיר מלאה ענני קטורת והדים של מזמורי מרפא בלולים באנקות" – האם אי אפשר לראות במילים אלה, הפותחות את המחזה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס, הד אקטואלי לכותרות מספרי החולים והמתים ולשירת המרפסות?

אדיפוס, כמלך חומל ואכפתי, נוטל על עצמו אחריות לגורל העיר הגוססת: "אני רואה – כולכם חולים, אבל גם אם חולים אתם, אין ביניכם אדם אשר חולה כמותי". הו, האירוניה! אדיפוס ידע לא רק את הרגל שהיוותה מפתח לפתרון חידת הספינקס; בינקותו ננטש למות ונעקד ביתדות שננעצו בעקביו על סלע שומם. הצלקות ברגליו ליוו אותו, פשוטו כמשמעו, באשר הלך. כשגיסו של אדיפוס מבשר לו כי גאולת העיר מן המגפה טמונה באיתור רוצחו של מלך תביי הקודם, נשבע אדיפוס לחקור וללכוד את הפושע, מבלי לדעת כי מדובר בו-בעצמו: אביו של אדיפוס היה אחד מנוסעי הכרכרה שנהרגו בצומת המריבה.

כאן מתברר, שמלאכת הידיעה העצמית עלולה לקלוע את החוקר אל בין הפטיש לסדן: אם יתחמק מן המשימה, ימשיך להמיט אסון על נתיניו; אם יתמיד בה, ימיט אסון על עצמו, כפי שאכן קורה לקראת סוף המחזה כשאדיפוס פוקח את עיניו לאמת על אודות היותו רוצח אביו ובועל אימו – ומעוור את עצמו בסיכותיה החדות של אשתו-אימו, שהתאבדה כתוצאה מהתקדמות החקירה. פרויד

זיגמונד פרויד הגיע למסקנה – המוטעית, לדעת רבים – כי כולנו אדיפוסים הנידונים להתאהב באימותינו ולהתחרות באבותינו. אך ייתכן שהלקח מן המיתוס הוא אחר, ונרמז כבר בספר קהלת: ידיעה עצמית לעולם תהא כרוכה במכאוב אישי; התחמקות ממנה תביא לחולי ברמה כלל עולמית. אך פרויד היה גם זה שטבע את האמרה "לפעמים סיגר הוא רק סיגר", לאמור, חשיבה קונקרטית אינה רק רעה חולה, לפעמים it is what it is ואין צורך לחפור מעבר לכך. אולי.

אך גם אם קשה למצוא מקבילה מן המוכן בין הדינמיקה הסמויה של המגפות שידע אדיפוס לבין המציאות הסוגרת עלינו מכל עבר כיום, אפשר אולי לחפור מעט ולמצוא שני שיעורים לחיים שהמצב הנוכחי עשוי ללמדנו. מדובר בשני תחומים: היכולת להיות לבד והיכולת לשמור מרחק.

נגיף הקורונה: שני שיעורים לחיים?

הבידוד הנכפה על רבים והרדיוס הקצר שבו מותר לנוע גורמים לנו לתרגל בעל כורחנו את יכולתנו לשהות לבד, במחיצת עצמנו. רופא הילדים הבריטי שהיה לפסיכואנליטיקאי, דונלד ויניקוט, גרס כי יכולתנו להיות לבד תלויה בחוויות מוקדמות של שהייה שקטה במחיצת דמות מטפלת, אשר נמנעה מהפרעות לגדילתנו. אל תעירו ואל תעוררו את התפתחות התינוק עד שתחפץ. נוכחות שקטה כזאת עוברת הפנמה ועוזרת לנו להרגיש חברים טובים בחברת עצמנו, בבוא העת. במצב רצוי זה, קל יותר לשאת שתיקות ממושכות ושיבושים בקליטת נטפליקס: אנו מוצאים עניין רב במחשבותינו העולות בדעתנו בצורה ספונטנית, כאורחים לא-קרואים. כשאנחנו לבד עם עצמנו, אנחנו מסתכנים בהגדלת טווח הידיעה העצמית, שכאמור, עלולה לערער את שלוות נפשנו.

היכולת לשמור מרחק קשורה ליכולת להיות לבד: מי שלא יכול לסבול את עצמו, אינו מכבד את המרחב האישי של זולתו. בדיחה ממוסף "הארץ" מעדכנת כי המפיק ההוליוודי המואשם באונס ואשר אינספור הטרדות מיניות נקשרו לשמו, הארווי ויינשטיין, חלה בקורונה. עורכי המדור שבו מופיעה הבדיחה הוסיפו את הכיתוב: "שני מטר, הארווי, שני מטר": שמור מרחק פן תדביקנו, אבל גם, אילו שמרת מרחק קודם, לא היית מסיים את חייך עם אות קלון.

הזמן הזה המאופיין בשימוש בכפפות, במסכות ובבקבוקוני אלכוג'ל אשר הפכו לחפצים מרגיעים, כשאנשים עוברים לצד השני של הכביש כשהם מבחינים בזולתם ונזהרים לשמור "מרחק טיפה" – האם הזמן הזה שולח לנו מסר על אודות הצורך שלנו להגביר ערנות גם להיגיינה הנפשית שלנו ושל זולתנו? לחדד את תשומת ליבנו לשאלות של קרבה ומרחק נפשיים, של מתן כבוד למרחבים נפשיים? ייתכן. אך מן המיתוס של מגפות תביי אפשר לגזור שאלה נוספת: איזה מחיר מחכה למי שינסה לפתור את החידות הללו? אם המחשבה על כך מעיקה, אפשר תמיד לבדוק מה חדש בנטפליקס. אחרי הכול, לפעמים נגיף הוא רק נגיף.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.