מגילת הזכויות של אזרחי ארה"ב נכנסת לתוקף

אל תתבלבלו בין מגילת הזכויות לבין החוקה האמריקאית; מגילת הזכויות היא למעשה השם שניתן לעשרת התיקונים הראשונים לחוקה, המגדירים את זכויות האמריקאים ביחס לממשל שלהם. התיקונים מתייחסים להגבלת הסמכות של הממשל, תוך שימת דגש על הגנה על זכויות האזרחים והמבקרים בגבולות ארה"ב.

התיקונים לחוקה

בשנת 1787 נכתבה חוקת ארה"ב – חוק הבסיס בשיטת הממשל הפדרלי. כשהוגשה החוקה לאישור בבית המחוקקים, מפלגת הדמוקרטים-רפובליקאים התנגדה לה. הסיבה לכך הייתה שהחוקה עסקה רק בהסדרת היחסים בין הממשל הפדרלי למדינות, ולא בין האזרחים לממשל. בעקבות טענה זו, שזכתה לתמיכה גדולה, הוחלט לנסח את מגילת הזכויות – מגילה שמטרתה להגן על האזרחים.

מטבע הדברים נמצאו מתנגדים גם לצעד זה. המתנגדים חששו כי המגילה תתפרש כך שהזכויות הכתובות בה ייחשבו כזכויות היחידות שמהן ייהנו האזרחים, וכך היא למעשה תגביל את חירות האזרחים ולא תבטיח אותה. כדי לפשר על המחלוקת הזו הובא התיקון התשיעי לחוקה, שלפיו אין לפרש את מגילת הזכויות כרשימה סגורה של זכויות, שכן יש זכויות נוספות שאינן מוזכרות בה.

מטלת ניסוח המגילה הראשונית הוטלה על ג'יימס מדיסון, לימים נשיאה הרביעי של ארה"ב. המגילה עברה בקלות את הצבעת בית הנבחרים ב-1789, אך כשהועברה לסנאט, הוסר אחד התיקונים שאסר על המדינות להתערב בזכויות האזרחים (הוא יחזור רק בשנת 1868). ב-20 בנובמבר אושרה המגילה על ידי המדינה הראשונה, ניו ג'רזי, ובהמשך על ידי מדינות נוספות, עד שווירג'יניה אישרה אותה סופית ב-15 בדצמבר 1791.

הזכויות הבולטות במגילה 

בין הזכויות במגילה אפשר למצוא זכויות שמגדירות את ארה"ב עד לימינו אנו, כמו הפרדת הדת מהמדינה, חופש העיתונות, חופש הביטוי, הזכות להחזיק ולשאת נשק, העמדה לדין מול חבר מושבעים גדול, וזכות הנאשם להיוועץ בעורך דין.

מי שירצה לצפות במגילה המקורית, יוכל למצוא אותה בבניין הארכיון הלאומי בוושינגטון די. סי., שם היא מוצגת לציבור הרחב.