"לראות את האדם שמולך ולא את מה שהוא מייצג": נעמי גרינוולד על תוכנית החומש למזרח ירושלים

בגיל 27, נעמי גרינוולד כבר מכירה מקרוב את המציאות הירושלמית המורכבת. לאחר שעברה את המסלול הישראלי המלא, כולל שנה במכינה הקדם צבאית "צהלי", שירות צבאי בחיל חינוך כמפקדת בחוות השומר ובקורס "נתיב" וגם גיחה ארוכה למזרח הרחוק, נחתה נעמי היישר במסלול לימודי מזרח תיכון ואסלאם של המרכז האקדמי שלם. במהלך השנה הרביעית ללימודיה, השתלבה בתוכנית החומש למזרח ירושלים, ובתוך זמן קצר הפכה לראש צוות.

"אי אפשר להתעלם מהאופן שבו חיים אנשים בעיר הבירה שלנו"

נעמי, הציבור שמע לא מעט על "תוכנית החומש למזרח ירושלים", אך מה זה אומר בפועל?

תוכנית החומש למזרח ירושלים היא תוכנית בת חמש שנים שמטרתה לנסות לצמצם את הפערים בין מזרח ירושלים למערבה, או כפי שנאמר בהחלטת הממשלה בנושא: "צמצום פערים חברתיים כלכליים במזרח ירושלים ופיתוח כלכלי לאור הצורך בחיזוק יכולת ההשתלבות של תושבי מזרח ירושלים בחברה ובכלכלה הישראלית". בפועל, מדובר בתקציב גדול שמיועד לפיתוח מזרח ירושלים בהיבטים שונים – תשתיות, תעסוקה, חינוך ועוד. לטובת החינוך למשל, התקציב הוא כחצי מיליארד שקלים.

חצי מיליארד זה לא מעט כסף.

נכון, אבל זה עדיין לא מספיק כדי לצמצם את הפערים בין מזרח העיר למערבה. המצב במזרח ירושלים הרבה יותר גרוע ממה שחלק מהציבור ודאי מדמיין. גם מי שיוצאים לסייר ברחובות מזרח העיר, עדיין לא מבינים את גודל הפער וההזנחה. למעשה, היום אנחנו מוגדרים כ"תוכנית האסטרטגית למזרח ירושלים" ולא רק "תוכנית החומש". הרבה מאוד מהכסף שמושקע במזרח העיר בתחום החינוך מקורו בכספים של מנח"י (מנהל חינוך ירושלים), ולאו דווקא בכספים שאנחנו מקבלים מתוקף החלטת הממשלה. אחרי 50 שנים של הזנחה – וזו לא אמירה פוליטית – מדינת ישראל החליטה להתחיל להשקיע.

איך אפשר להימנע מפוליטיקה בעשייה מהסוג הזה?

הרבה פעמים שואלים אותי מהן הדעות הפוליטיות שלי ואיך זה מסתדר עם העבודה שלי. אני חושבת שאם מסתכלים בפשטות על הדברים – זה ממש לא שייך זה לזה. תפקידה של עירייה הוא לתת שירות לתושבי העיר, ומזרח ירושלים היא חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים. התושבים המזרח ירושלמים סבלו ועודם סובלים מהזנחה בכל התחומים מכל מיני סיבות, ויש לנו אפשרות לשנות את המצב. נסו פעם ללכת בגשם באחת מהשכונות במזרח העיר: הרחוב מוצף במים שסוחבים איתם פסולת ומי שפכים. זה נראה כמו פבלה בברזיל, וזו עיר הבירה שלנו. אי אפשר להתעלם מהאנשים החיים בעיר, זו דעתי האישית.

לראות ילדים עם תקווה בעיניים

במה מתבטא בפועל השינוי שאתם מנסים ליצור עבור תושבי מזרח ירושלים?

בטווח הקרוב, אנחנו מנסים לצמצם כמה שיותר את הפערים: לתת כלים והכשרות למורים, לשפץ, לבנות מוסדות חדשים ולפתוח לתושבים פתח לאקדמיה. בטווח הרחוק, השאיפה היא להגיע למצב שבו הדברים ממשיכים להתנהל כמו שצריך ללא התערבות הממשלה. כרגע אנחנו מתמקדים בלהפוך את החינוך לטוב ואיכותי יותר, ועוסקים בפיתול העתיד של הדור הצעיר ובחשיפתו לעולמות תוכן חדשים, כמו מוזיקה וטכנולוגיה.

מה את עושה ביום-יום כדי לממש את המטרות האלה?

אני מנהלת צוות של שלוש עובדות ומרכזת את התוכניות והפרויקטים השונים, כמו גם את כוח האדם שמיועד לכל פרויקט. בתחילת השנה אני בונה תקציב לכל תוכנית ופרויקט, ואז עוקבת אחרי הביצוע במהלך השנה, יושבת בוועדות היגוי ומטפלת בכיבוי שרפות כשצריך.

מה לדעתך היה קורה אם התוכנית לא הייתה קיימת?

אני חושבת שבמוקדם או במאוחר משהו היה צריך לקרות. אי אפשר פשוט להתעלם מהבעיה ולקוות שהיא תיעלם. בזמן שהתעלמו ממזרח ירושלים כאילו היא לא קיימת – המצב רק הידרדר. צריך להבין שכאשר אתה בוחר להזניח ולפגוע בחלק אחד מהעיר שלך ומהתושבים שלך, אתה פוגע בסוף בכל העיר ובכלל התושבים. כולנו חלק מגוף אחד.

היה מקרה או אירוע שריגשו אותך במיוחד במסגרת המפגש עם התושבים?

במסגרת התוכנית "בתי ספר מנגנים" אנחנו שולחים מורים לבתי הספר היסודיים במזרח העיר שמלמדים את הילדים שירה ולנגן בכלי הקשה, חליל וכינור. הילדים ממש נהנים מזה ונפתח בפניהם עולם חדש. לפני שפרצה הקורונה, לקחנו את הילדים לתיאטרון ירושלים, לקונצרט עם התזמורת הסימפונית. המורים שמלמדים את הילדים עמדו על הבמה עם התזמורת וניגנו קטעים שהילדים למדו, מנהל הקונסרבטוריון ניצח על התזמורת, והילדים – היו בהתרגשות שיא. זו הייתה בשבילם הפעם הראשונה שבה הם מגיעים לתיאטרון, רואים תזמורת מרשימה כזו וצופים במורים שלהם מנגנים לפני קהל. ברגע הזה יכולתי לראות את התקווה בעיניים של הילדים, את ההרגשה שלהם כשעושים בשבילם משהו כזה גדול ומכובד. זה היה מרגש עד דמעות.

"ידיעת השפה הערבית פתחה בפניי דלתות בעולם התעסוקה"

יהיו שיגידו שמזרח העיר וממשק עם החברה הערבית מעלים בהם חששות.

כשהגעתי ל"שלם" ממש התאהבתי בשפה הערבית – בתרבות, במוזיקה, באנשים, ובמתרגלים והמורים שלנו. פתאום הבנתי מה עומד מאחורי המילים, זה כבר לא היה זר ומאיים כמו בעבר וממש נפתח בפניי עולם חדש.

איך הידע שלך היום בשפה הערבית?

היום אני יכולה לומר שאני די שולטת בשפה ונהנית ממנה, ושידיעת השפה הערבית פתחה לי דלתות בעולם התעסוקה. הלימודים ב"שלם" תרמו לי הרבה מעבר ללמידת השפה הערבית: הם נתנו לי קשרים ותמיכה, ידע רחב בנושאים מגוונים ויכולת לפתוח את הראש. למדתי גם את מיומנויות הכתיבה והניסוח שאני משתמשת בהן הרבה ואת היכולת לדייק – לומדים את זה הרבה ב"שלם" בגלל הדיונים שעורכים לעיתים קרובות והעבודות שצריך לכתוב כמעט בכל שבוע, שבהן נדרש ממך להביע טענה ולהוכיח אותה.

איך באמת הגעת ללימודים בשלם?

יש לי חברה שבן הזוג שלה למד ב"שלם", והיא אמרה לי: "תקשיבי, יש מקום שמלמד בדיוק את כל מה שאת רוצה ללמוד". אז הלכתי לבדוק, וראיתי שבאמת מלמדים במרכז שלם כל מה שאני אוהבת – ספרות, היסטוריה, שפות, תרבות, פילוסופיה, אסלאם – ועושים את כל זה ממש ברצינות. כלומר: יש מקום שלוקח את מדעי הרוח ברצינות.

נשמע כמו מאץ' מושלם. מה התוכניות שלך לעתיד?

אני מצפה ללדת, אינשאללה, בת בכורה. אני רוצה לנוח קצת מהטירוף שאני חיה בו כרגע, ואז לחזור לעבוד ביג טיים. הקורונה השפיעה מאוד על כל הפעילות הפרונטלית הרגילה שלנו, אבל גם עשתה לנו "שיפטינג" במה שאנחנו מתעסקים בו. אני יכולה להגיד שלמרות הקורונה, אנחנו עובדים באותה אינטנסיביות – אם לא יותר.

כאחת שחווה את המציאות הישראלית מקרוב, מה היית הכי רוצה לשנות?

המציאות הישראלית מדהימה בעיניי, אני רואה המון אור ואופטימיות גם כשאני עובדת במקומות הכי שחורים. כן הייתי ממש שמחה אם היינו מצליחים לנתק קצת את הפוליטיקה והמתח שאנחנו חיים בהם ופשוט עובדים מהלב, מצליחים לראות את האדם שמולנו ולא את מה שהוא מייצג בעינינו. במיוחד הייתי רוצה שהישראלים יבינו שהאדם, החברה או התרבות שעומדים מולנו ושאנחנו רואים בהם בעיה נמצאים כאן כדי להישאר. אי אפשר לחיות בבועה ולהתנתק ממה שקורה מסביבנו. אני מזכירה לעצמי את זה כל הזמן – המציאות לא תשתפר מאליה, חייבים לפעול כדי שזה יקרה.