"חשיבה עמוקה חייבת להתממש במעשה"

נריה, ספרי על דרכך המקצועית

לפני שמונה שנים הגעתי למושב עין-יהב שבערבה, והתחלתי את דרכי החינוכית כמדריכה במכינה בהקמה. הדרכה במכינה, ובכלל עבודה בחינוך, היא שליחות ציונית וערכית, מלאה במשמעות אישית. בשנתיים שבהם הדרכתי במכינה הייתי שותפה בהקמת מרחב חינוכי ייחודי ומרגש: במקום שבו חינוך, קהילה, עבודה קשה, חקלאות וטיולים בארץ משתלבים זה בזה ויוצרים מרחב לימודי-חווייתי חי ומשמעותי.

מתוך המפגש עם החניכים והחניכות הבנתי שעולם החינוך הוא מקום בו מתרחשת צמיחה אמיתית: מפגש פנים אל פנים של בני-נוער: בנים ובנות, דתיים, מסורתיים וחילונים, המתלכדים יחד ליצירת חברה מעורבת, שוויונית וערכית. במכינה חוויתי את חשיבות הדיאלוג עמוק, להעניק תשומת לב לכל חניך וחניכה, ולהאמין בכוחו של כל אדם לצמוח ולהשפיע. באמונה בתהליכים שלוקחים זמן, דורשים חריצות ועמל, ומביאים לשינוי אמיתי.

במהלך השנה השנייה שלי כמדריכה הרגשתי שאני זקוקה להעמקה רעיונית וערכית, וכך הגעתי למרכז האקדמי שלם. בעיניי, שלם הוא לא רק מוסד לימודים אלא בית לחשיבה ערכית עמוקה כי בשלם למדתי לשאוף למצוינות, לברר את הערכים שמובילים אותי, ולהבין שחינוך אמיתי מחבר בין עולמות הרוח לעולמות המעשה.

בשנה השלישית ללימודיי קיבלתי את ההצעה לשוב לעין-יהב כראש המכינה. זה היה רגע של התגשמות חלום אישי וחינוכי. בשלוש השנים שבהן שימשתי כראש מכינה פגשתי מקרוב את האחריות הגדולה הכרוכה בהובלת מסגרת חינוכית: בניית צוות חינוכי קרוב ומסור, הובלת חניכים בתהליכי צמיחה אישית וקבוצתית, והתמודדות עם אתגרים לאומיים וחברתיים כבדי משקל. אלו היו שנים מורכבות מאוד: שנות מכינה שהחלו כפוסט קורונה עבור החניכים והחניכות והפכו עד מהרה לשנים של משברים חברתיים, פוליטיים וביטחוניים במדינת ישראל. כמי שאחראית הייתה לנווט את הספינה החינוכית בתקופה הזו למדתי להאמין באדם, להאמין בחברה הישראלית, ולהבין שבמציאות המורכבות שלנו – חינוך, אחריות ואהבה הם הכוחות שיכולים לשנות את המציאות.

לאחרונה סיימתי את דרכי במכינת עין-יהב, ובימים אלה אני מתחילה פרק חדש בעולם המכינות – כמנהלת חינוכית במכינות לכיש, שיושבות בחבל לכיש ובעוטף עזה. התפקיד החדש מאפשר לי לראות את המערכת מלמעלה, בשילוב קרבה לשטח בשותפות עם הצוותים החינוכיים, בליווי יומיומי ובחיבור לחלומות גדולים.

מה אופי התפקיד שלך היום?

התפקיד שלי כיום הוא ניהולי-ייעוצי. אני מלווה צוותים חינוכיים, בונה יחד איתם תוכניות ותהליכים ארוכי טווח, ותומכת בהם בשגרה היומיומית. יש כאן איזון חשוב – בין אחריות רחבה לניהול מערכת שלמה, לבין הקרבה והמפגש הישיר עם אנשי חינוך וחניכים. זה מאפשר לי להישאר גם מאחורי הקלעים וגם בקדמת הבמה החינוכית.

למה בחרת בעולם החינוך?

חינוך הוא מקום בו אנשים גדלים. זה מרחב של דיאלוג, של אהבה כמנוע לצמיחה, ושל מפגשים שמעצבים את האדם ואת החברה. בעיניי אין מתנה גדולה יותר מאשר לראות חניך שמגלה שהוא מסוגל,  שיש משמעות למילים ולמעשים שלו, שלוקח אחריות, או מוצא בתוכו כוחות חדשים.

אני מאמינה שחינוך הוא ליבה הפועם של החברה. המקום שבו נבנים אזרחים עם אחריות מוסרית וחברתית, עם תפיסות עולם שורשיות ומורכבות. זו הדרך לשמור ולפתח את העתיד הערכי, היהודי והישראלי שלנו ככזה שלא מסתפק בסיסמאות, אלא מתממש בחיי קהילה, בעבודה קשה, בחקלאות, בטיולים ובקשר שורשי ומחובר למדינה ולארץ.

איך הלימודים בשלם השפיעו על דרכך המקצועית?

הלימודים בשלם היו עבורי מתנה אדירה. זה מקום שהציב בפניי רף גבוה של מצוינות, אבל גם חינך אותי לענווה, לסקרנות ולכנות אינטלקטואלית. בשלם למדתי לשמוח בשאלות מורכבות – מוסריות, ערכיות ותפיסתיות – ולראות בהן מנוע לצמיחה ולהזמנה לדיאלוג מתמשך עם עצמי ועם הסביבה.
הלימודים בשלם חיזקו בי את ההבנה שחשיבה עמוקה חייבת להתממש במעשה. היא אינה נשארת במרחה הלימודי בלבד אלא קוראת לאדם הלומד והחושב לפעולה אקטיבית במציאות.

מה התוכניות להמשך?

אני בתחילת פרק חדש, ובשנים הקרובות אני רוצה להעמיק את ההשפעה שלי במערכת, להמשיך להוביל צוותים חינוכיים, ולבנות יחד תרבות חינוכית משמעותית שמבוססת על אמון, דיאלוג ואמונה באדם.
אני מאמינה שחינוך אינו תהליך רגעי אלא מסע. ולכן אני שואפת להמשיך לצמוח כאשת חינוך – ללמוד ממקורות חדשים, לשאול שאלות קשות, להישאר קרובה לשטח, ולהיות פתוחה להזדמנויות שיאפשרו לי להשפיע על החברה הישראלית מתוך אהבה, אחריות ותקווה.

מה היית רוצה לשנות בעולם הזה ובכלל?

הלוואי שנצליח לבנות חברה שמבוססת על חמלה, צניעות ורגישות, חברה שמאמינה בטוב שבאדם ומעודדת מפגשים פנים אל פנים מתוך סקרנות ומחויבות לבניית עתיד טוב למדינה ולחברה הישראלית.
אני מאחלת שנצליח לטעת בלבבות שפה של אהבה, אחריות הדדית ותקווה.