פינת היום לפני – והפעם: הוצג לראשונה הפסל דוד של מיכאלאנג'לו

הפסל מסמל את עוצמתה של פירנצה, שתעמוד מול אויביה בביטחון בדיוק כפי שעשה דוד, וכן את ניצחונו האישי של מיכלאנג'לו – שצלח את האתגר הגדול בקריירה האומנותית שלו.

הגיע ליעד

רפובליקת פירנצה, שהזמינה את הפסל, רצתה להעמידו בחזית הקתדרלה של פירנצה, אבל מאחר שהפסל עורר התלהבות גדולה כבר מחשיפתו הראשונה, הוחלט לתת לו מיקום בולט יותר: ליד הכניסה לפאלאצו וקיו, בית העירייה של פירנצה. ב-8 בספטמבר 1504 הוצב הפסל בכניסה לבית העירייה ונחשף לציבור הרחב. הוא ניצב במקומו במשך 370 שנים, לפני שהועבר לאקדמיה לאומנות.

הפופולריות של הפסל נובעת בין היתר מהרושם העז שהוא מותיר על הצופה – הגובה, הדיוק עד רמת הוורידים בידיים, השלמות, וכמובן הסיפור של דוד הקטן שמנצח את גוליית הענק באומץ וגבורה.

פרופורציות בבקשה

מיכלאנג'לו היה בן עשרים ושש כשקיבל בשנת 1501 גוש שיש גדול בעל איכות בינונית, גבוה מאוד וצר. לפי האגדה, מיכלאנג'לו ישב במשך חודשים וחשב כיצד לפסל את גוש השיש, עד כדי כך שהפטרון שמימן אותו האמין שהוא מתבטל.

הפסל מתאר את דוד בתנוחת קונטרה פוסטו-קלאסית ובידו קלע. מבטו של דוד מרוכז, אך הוא עומד בביטחון ובשלווה. אם תסתכלו מקרוב, תראו שהפרופורציות של דוד לא מדויקות – הראש גדול משאר הגוף; כמו כן, מיכלאנג'לו פיסל את דוד ערל – במכוון או בטעות.

כף ידי השמאלית

לפסל דוד היו חיים שקטים למדי, מלבד מספר תקריות. הראשונה התרחשה בשנת 1527, במהלך מהומות פירנצה. הרפובליקאים התבצרו בבית העירייה וזרקו משם ספסל כבד שפגע בפסל ושבר את ידו השמאלית, ששוקמה בהמשך. הפעם השנייה התרחשה לא כל כך מזמן, בשנת 1991, כאשר אדם מעורער בנפשו פגע בפסל בפטיש ושבר את בוהן רגלו השמאלית. היום כבר אי אפשר להתקרב לפסל, אך כן ניתן לראותו מרחוק.

אם אתם מעוניינים לתת כיף לדוד, תצטרכו לנסוע לאקדמיה לאומנות של פירנצה; מי שלא יוכל מוזמן ליהנות גם מהעתקים של הפסל הפזורים ברחבי העולם – בלונדון, לוס אנג'לס, מוסקבה, לאס וגאס ועוד.