היום לפני – והפעם: השקל מחליף את הלירה

עם הקמת המדינה נאלצו ממשלות ישראל ובנק ישראל לקבל החלטות ניהול כבדות משקל במערכת המוניטרית הישראלית. בשנת 1954 לדוגמה, הוחלט לבטל את ההצמדה של הלירה הישראלית ללירה שטרלינג האנגלית, דבר שגרם לפיחות משמעותי בערכו של הכסף הישראלי החדש. עם זאת, למדינה החדשה היה כעת מטבע משלה, "לירה", והוא הגיע בכל הגדלים והצורות; החל משטרות בשווי 500 פרוטות עם הטבעת איור בית הכנסת בברעם, שטרות של 5 לירות עם איור של פועל האוחז בפטיש על רקע מפעל ושטרות של 500 לירות ישראליות עם דיוקנו של דוד בן-גוריון. לצד השטרות, בבואכם לשלם במכולת השכונתית, יכולתם למצוא מטבעות מגוונים עם המון רפרנסים היסטוריים מוטבעים עליהם; על מטבע של 5 פרוטות ציורו של נבל דוגמת מטבעות מתקופת מרד בר כוכבא ועל מטבע 5 לירות אריה יהודה שואג לצד סמל המדינה.

במהלך שנות ה-60 נטען כי מן הראוי שלמטבע הרשמי של מדינת היהודים יהיה שם עברי (המילה לירה נגזרה מיחידת המשקל ליברה), ואף הוצע השם התנ"כי "שקל", אך על אף שחוקקה הכנסת חוק בנושא – שבו שינתה באופן רשמי את שם המטבע – נקבע כי שינוי השם בפועל ייעשה במועד ששר האוצר יראה לנכון.
רק לאחר ה"מהפך" הפוליטי בבחירות 77' המליץ נגיד בנק ישראל, ארנון גפני, ליישם את החוק מ-1969, ולהנפיק מטבע חדש שייקרא "שקל", המלצה אשר התקבלה על ידי ראש הממשלה החדש מנחם בגין ושר האוצר שמחה ארליך. ב-22 בפברואר 1980 הוכרז על השקל כמטבע החדש של מדינת ישראל, וערכו נקבע ל-10 לירות. החלפת כל המטבעות והשטרות שבמחזור נמשכה חודשים מספר.