
דאדא זה לא רק הקול שמשמיע תינוק
אלא זרם באמנות הפלסטית, בשירה, בקולנוע ובצילום, אשר נוסד ב-1916 בציריך, שווייץ, ודעך במהלך שנות העשרים והשלושים. הנושאים המרכזיים של הדאדא היו גישה אנטי אמנותית ויחס ספקני כלפי המדע והטכנולוגיה, שנבעו מאכזבתם מן התרבות ומן המדע, שלא הצליחו לעצור את זוועות מלחמת העולם הראשונה ואף העצימו אותן. עקרונות הדאדא היו ניהיליסטים במובהק, ושיקפו את הקריאה לבריאת העולם מחדש מתוך כאוס ואי-סדר.
בשונה מתנועות מחאה אחרות שניסו לתת פתרונות חלופיים לסדר החברתי, חברי הדאדא דחו כל הצעה חלופית, או כפי שהדבר נוסח על ידי אחד מחברי התנועה: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא". משמעותה של המילה 'דאדא' אינה ברורה: במילון הצרפתי "לארוס" היא מתפרשת כ"זוז – בלשונם של תינוקות", ובמילון אוקספורד נכתב כי "דאדא אינו אלא קול של תינוקות".