בתור עם שנגוע בקדחת נסיעות תמידית, מפתיעה העובדה שמרבית יצירות הספרות הישראליות ממוקמות על קרקע המולדת. אמנם נכון, לאור השסע החילוני-דתי הכאוב – שלא לדבר על החיים בצל מלחמה – נדמה כי לסופרים ישראלים אין צורך מיוחד לחפש השראה במקומות אחרים: יש מספיק חומר גלם ודרמה בחיי היום-יום. אך בארץ שצעיריה רואים בטיול להרי ההימלאיה פורקן נחוץ למתח המצטבר לאורך השירות הצבאי האינטנסיבי, נראה כי ספרים כגון חוד התער, המספר על האמריקאי לארי דארל המקריב חיים נוחים, אם כי רגילים, לטובת חיפוש רוחני בהודו, ראויים למקום בולט יותר – או לפחות נגיש יותר – על מדף הספרים הישראלי. מדוע, אם כך, לא הצליח הספר בקרב דוברי העברית?
זמן רב לפני שהטיול-לאחר-הצבא אל חופי גואה הפך לטקס חניכה עבור צעירים ישראלים, וזמן רב לפני שג'וליה רוברטס, עטויה פנג'אבי, הפכה אשרמים למוקדי תיירות ונופש, כתב הסופר האנגלי הדגול ו' סומרסט מוהם סיפור על אדם שיוצא אל עיירת מקדש הודית נידחת בחיפוש אחר הארה. כמה אכזרי מצד ההיסטוריה לשלול ממוהם את זכות הראשונים על הז'אנר הספרותי חוצה התרבויות הזה. וזה לא הז'אנר היחיד שהוא הגה: כמה אנשים יודעים שאשנדן, קובץ סיפורים קצרים המבוסס על חוויותיו כסוכן סמוי בזמן מלחמת העולם הראשונה, הוא שהיווה את מקור ההשראה העיקרי לדמות המרגל המפורסם בעולם – אדיב, קוסמופוליטי וקר רוח להפליא – שיצר לאחר מכן איאן פלמינג? (התשובה: מעטים מאוד).
בתור עם שנגוע בקדחת נסיעות תמידית, מפתיעה העובדה שמרבית יצירות הספרות הישראליות ממוקמות על קרקע המולדת. אמנם נכון, לאור השסע החילוני-דתי הכאוב – שלא לדבר על החיים בצל מלחמה – נדמה כי לסופרים ישראלים אין צורך מיוחד לחפש השראה במקומות אחרים: יש מספיק חומר גלם ודרמה בחיי היום-יום. אך בארץ שצעיריה רואים בטיול להרי ההימלאיה פורקן נחוץ למתח המצטבר לאורך השירות הצבאי האינטנסיבי, נראה כי ספרים כגון חוד התער, המספר על האמריקאי לארי דארל המקריב חיים נוחים, אם כי רגילים, לטובת חיפוש רוחני בהודו, ראויים למקום בולט יותר – או לפחות נגיש יותר – על מדף הספרים הישראלי. מדוע, אם כך, לא הצליח הספר בקרב דוברי העברית?
תשובה אחת קשורה אולי במחבר. ו' סומרסט מוהם, שנולד בפריז בשנת 1874 להורים אנגלים, התייתם מהוריו בנסיבות טראגיות בגיל עשר. הטראומה שחווה בעקבות מות אמו האהובה גרמה לכך שמוהם פיתח גמגום שעתיד היה לייסר אותו כל חייו, והיה הבסיס לספרו הקלאסי בכבלי אנוש, סיפור ישיר עד כאב על אדם שאת חייו מאמללת הבושה על פגם גופני. על כן פיתח מוהם תאוות נדודים, שגרמה לו לרצות להתרחק מהחיים שהכיר, ומעולם בו מעולם לא חש לגמרי בנוח, על אף הצלחותיו הספרותיות והחומריות. (יש לציין גם שחייו של מוהם היו אומללים גם בשל היותו הומוסקסואל – נטייה מינית שנחשבה באותה תקופה לא רק בגדר טאבו, אלא גם הייתה למעשה לא חוקית, כפי שידע מוהם מהרשאתו הנודעת לשמצה של אוסקר ויילד, חברו למקצוע המחזאות, שנאשם ב"מעשי תועבה" עם גברים אחרים). על כן, מוהם שונה מאוד מהסופר הישראלי הטיפוסי, שכאמור, לרוב כותב סיפורים המתרחשים בגבולות הארץ שלו.
חוד התער הוא סיפור על קבוצת חברים בני המעמד הגבוה בעודם מכריעים בסוגיות הגורליות שיקבעו את נתיב חייהם, בשיקאגו בשנים שבין מלחמות העולם. איזבל, היפה והנמרצת, רוצה להתחתן עם חברהּ לארי, טייס מופנם ששב זה עתה ממלחמת העולם הראשונה. אבל לארי, אולי בשל חוויותיו במלחמה, אינו מעוניין בחיים רגילים של הליכה בתלם, אלא בלראות עולם. כשאיזבל נפרדת ממנו ובוחרת על פניו את איש העסקים גריי, לארי יוצא לנדוד באירופה ומממש את תכניותיו. השלושה נפגשים כעבור שנים בפריז, לשם נמלטו איזבל וגריי לאחר שקרנם החברתית ירדה בתקופת השפל הכלכלי הגדול של תחילת שנות השלושים. לארי, לעומתם, ניצל את הזמן כדי לנסוק אל גבהים רוחניים: לאחר שלמד במשך שנים עם סוואמי הודי מפורסם, זכה, בוקר אחד על ראש הר, לרגע של הארה. איזבל, אף שעודנה מאוהבת בלארי, לא מסוגלת להבין את דחייתו הנחושה של העולם החומרי.
בסוף הספר, איזבל עומדת להתלוות אל בעלה לטקסס, שם תהיה לו הזדמנות נוספת לזכות בעושר חומרי. לארי גם חוזר לאמריקה ועובד כנהג מונית המבקש להפיץ את הטוב בקרב בני האדם. נראה, כפי שמוהם מהרהר בסיום הרומן, כי "כולם קיבלו בסופו של דבר את מה שביקשו". איזבל זכתה במעמד חברתי בטוח… ולארי זכה באושר.
וכאן, אולי, טמונה הסיבה לכך שספרו של מוהם לא הפך לספר פולחן במדינת היהודים. ייתכן שהישראלים שיכללו לכלל אמנות את הטיולים בעולם ואת החיפוש אחר רוחניות במקומות נידחים. אך שלא כמו לארי דארל, הישראלים לא עושים זאת לבד. אם משום השקפתם התרבותית או הדתית, או הדחף ההיסטורי לשימור עצמי על ידי סולידריות, הישראלים אינם תופשים את החיפוש אחר משמעות כמסע אישי הנעשה ביחידות, ועל חשבון האהבה אל אדם אחר. כשחיילים משוחררים יוצאים להודו, הם לא עושים זאת, כפי שעשה לארי, מתוך ניסיון לוותר על העולם החומרי; הם אינם מבקשים, על ידי התבודדות והרהור, להגיע אל מקום שהוא נפרד ועליון לעולם הזה. נהפוך הוא, הטיול הוא לרוב ניסיון לפייס בין המתח, אי-הסדר והכיעור של העולם לבין חזון אידיאלי, באמצעות מתנת המרחק הזמני. שכן רק אז, כך לפי הבנתם האינסטינקטיבית של הישראלים, נוכל להצליח למלא בעולם הזה תפקיד מלא ופעיל.
ושמא המסע של לארי להודו יש בו קצת יותר מדי זֶן בשביל עם שברירת המחדל של קיומו היא "מתח"? אולי, כך הם עשויים היו לייעץ למוהם, מוטב היה לדבוק בסיפורי המרגלים. הנה לך קצב סיפורי שאליו הקוראים הישראלים עשויים להתחבר…
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
