פינת היום לפני – והפעם: בלדווין השני מלך ירושלים

ב-14.4.1118 הוכתר בלדווין השני כמלך ירושלים.

בלדווין מבורק היה בנם הבכור של הוגו דוכס רֶתֶל ואשתו מליסנדה. בלדווין הצטרף אל מסע הצלב הראשון ב-1096 כאחד ממנהיגיו, ולאחר מכן התמנה לרוזן אדסה. אחד הכינויים שדבקו בבלדווין היה "הקוצני".

ההכתרה

בשנת 1102 סייע בלדווין מבורק לבלדווין מבולון, מלך ירושלים, בקרב מול המוסלמים המצרים באשקלון. עם מותו של בלדווין הראשון בשנת 1118,  הוצע כתר המלך לאחיו הגדול, אוסטס השלישי, שהתלבט אם לעזוב את צרפת כדי למלוך בירושלים. בינתיים הופעלו לחצים להכתרת בלדווין מבורק כמלך ירושלים, וכאשר החליט אוסטס שלא ליטול את הכתר, הוכרז בלדווין מבורק ב-14.4.1118 כבלדווין השני, מלך ירושלים.

בלדווין הודף את הסלג'וקים

בלדווין השני לא הספיק לנוח על זרי הדפנה, שכן זמן קצר לאחר הכתרתו פלשו אל הממלכה בו זמנית שני צבאות: כוחות סלג'וקיים מסוריה וכוחות פאטימיים ממצרים. בלדווין, בהראותו נכונות ומוכנות להגנה על ממלכתו החדשה, הניס את הפולשים ללא קרב.

בשנת 1119 פלשו הסלג'וקים לנסיכות אנטיוכיה ובלדווין יצא צפונה להגיש את העזרה הנדרשת, אך הצבא המקומי לא המתין להגעת התגבורת ויצא לקרב שלאחר מכן התפרסם בשם "קרב שדה הדם". על אף התבוסה הצליח בלדווין שנה לאחר מכן להדוף את הסלג'וקים הרחק מהנסיכות.

בלדווין מת ונקבר בירושלים

בשנת1131 נפל בלדווין למשכב שממנו לא קם עוד. הוא נקבר בירושלים, בכנסיית הקבר, וקברו השתמר שם עד לשרֵפה שהתחוללה במקום בשנת 1808.