קהילה לומדת, גם אחרי הלימודים

לא פשוט למצוא חניה בתל אביב. בטח לא בצפון הישן בשעת ערב באמצע השבוע. אבל מה לעשות ששם נקבע מפגש הבוגרים הראשון בסדרה על יצירת המופת "סיפורי קנטרברי", ואירוע כזה אסור לפספס בעד שום הון שבעולם? תחבורה ציבורית? נחשוב על זה.

הומרוס לצד מרלין מונרו

איך נולד המפגש? הרעיון שעומד בבסיס המפגשים הללו הוא להתארח בבתים של בוגרים ולהמשיך להרחיב את הדעת, כי הקהילה הלומדת של שלם לא נפסקת בתום הלימודים. הפעם נפגשנו בביתו של חגי, בוגר מחזור ד', בצפון תל אביב.

כבר שנפתחה הדלת הציף ניחוח המרק הביתי את הסלון. שם גם המתינו לאורחים בקבוקי יין, בירות ושתי תמונות על הקיר, שהיוו ניגוד מעניין לדירה התל אביבית משנות החמישים: אודרי הפבורן, ופופ־ארט בסגנון אנדי וורהול של מרלין מונרו. כנראה מזכרת מקורס מבוא לתולדות האומנות במוזיאון ישראל. תזכורות נוספות ללימודים במרכז האקדמי שלם נצפו במקום של כבוד על המדף: האיליאדה, האודיסאה, פאוסט ומבחר של מחזות יווניים. אם אתם עשויים מהחומר של המרכז האקדמי שלם, אתם בטח מתמלאים בנחת למראה ספרייה מלאה שכזו.

את הסדרה הנוכחית מעביר ד"ר ליאון יעקובוביץ־עפרון, ובה דנים הבוגרים במבחר סיפורים מתוך "סיפורי קנטרברי" על החברה המעמדית באירופה, שכתב ג'פרי צ'וסר בסוף המאה ה־14. ייחודם של הסיפורים של צ'וסר הוא בריבוי הדמויות ובייחודיות של קולותיהן. איך צ'וסר, בורגני ממשפחה של סוחרי יין, מסוגל לכתוב דמויות כה מגוונות? מסתבר שעבודתו כגובה המיסים של המלך ותפקידו כשופט השלום – תפקיד שדומה יותר למפקח המשטרה של ימינו מאשר לשופט – הפגישה אותו עם כל המעמדות, מֵהַנַעלה שבאצילים ועד לנמוך שבפושעים. אחד מקסמיה של היצירה הוא שריבוי הקולות השונים לא מרמז כלל וכלל מה מחבר היצירה חושב באמת, דבר שעשוי להתחבר אצלנו עם רעיונות של הפוסט־מודרניזם במאה ה־20, שלמעשה אנו רואים את ניצניהם כבר בשלהי המאה ה־14.

עצות למערכות יחסים היישר מימי הביניים

לקראת המפגש התבקשו כל המשתתפים לקרוא מראש שני קטעים: את הפרולוג של האישה מבאת' ואת סיפורו של הספן, וזאת כדי שיגיעו לדיון עם מחשבה עצמאית על הסיפורים, וכך בדיוק היה: בתוך שטף החיים, העבודה והלימודים לתארים מתקדמים, הקדישו אנשים מזמנם כדי לחזור לחוויה הלימודית, והכינו טקסט לקראת השיעור. ואולי תרם לכך שיצירת המופת שיש לקרוא עוסקת דווקא בזוגיות, כסף, מערכות יחסים ו… מין.

זה לא אירוע בוגרים אם הוא לא מתחיל במינגלינג ראוי לשמו. שיחה קצרה גילתה כי אחד הבוגרים הגיע היישר מעבודתו בחברת היי־טק במרכז, בוגרת שנייה הגיעה מירושלים בעיצומו של יום לימודים לתואר השני וניצלה את הגיחה לעיר ללא הפסקה כדי להזדנגף ולמדוד בגדים. שלישי, אנליסט וחוקר המנוסה במציאת חניה, ויתר מראש והחליט לשלם סכום לא מבוטל בחניון קרוב. בקרב כולם ניתן היה לחוש את ההתרגשות על המפגש המחודש ועל ההזדמנות לשוב ולוּ לשעה קלה לספסל הלימודים. איש איש התיישבו עם כוסותיהם על הכורסאות, צלצול הפעמון העיד על הגעתו של שליח הפיצה – ושני אלה סימנו את האות להתחיל בדיון.

"ריבוי הקולות ביצירה לא מרמז כלל וכלל מה מחבר היצירה חושב באמת". ג'פרי צ'וסר

לא קראתם? קבלו אמ;לק

האישה מבאת'

בפרולוג אנחנו נחשפים לאליסון, האישה מבאת'. היא מספרת בין השאר על חיי המין שלה עם כל אחד מחמשת בעליה ועל היתרונות והחסרונות של כל אחד. למשל, תוכלו למצוא בדבריה תיאור כיצד היא שמה עין על הבעל הבא עוד לפני לווייתו של הבעל הנוכחי. וגם יש לה העדפות: מוטב צעיר עם ליבידו מאשר זקן תשוש, אבל בעיקר עדיף בעל צייתן שיאפשר לה להיות הבוס, אפילו על חשבון סקס גרוע. צניעות ואיפוק מיני הם אומנם ערכים חשובים, מספרת לנו אליסון, אך הם לא נועדו לכל אחד, ובייחוד לא לה.

בניגוד למה שאתם אולי חושבים, אומנם מדובר באישה מינית למדי, אך לא זנותית: היא מחשיבה את מוסד הנישואין והיא לא מעלה על דעתה לקיים יחסים עם גבר שהיא אינה נשואה לו. היא תדרוש את "מצוות עונה" כל עוד רוחו של בעלה בו, לא משנה גם אם יהיה זה הדבר האחרון שהוא יעשה, ואפילו אם היא עצמה לא נהנית. אם תרצו, תוכלו לראות כאן גישה פמיניסטית למיניות, אך למעשה מה שהתברר במהלך הדיון בסלון התל אביבי הוא דווקא כי המין בסיפור הוא סוג של טובין ואמצעי לשליטה.

סיפורו של הספן

יחס דומה למין, במובן הזה שהוא טובין שעשוי לייצר כסף יש מאין, אנחנו פוגשים בסיפורו של הספן. הסיפור מגולל את משולש האהבה נטול האהבה של הסוחר, אשתו ונזיר צעיר שמתחזה לדודן.

החוב מתחיל כשאשת הסוחר קונה שמלה במאה פרנקים, ואין בידה לשלמם. במקום לבקש את הכסף מבעלה, שאינה אוהבת, היא פונה לנזיר שהגיע להתארח אצלם. הנזיר לווה את הכסף מהסוחר מאחורי גבה של האישה, נותן לה אותו כדי שתוכל לשלם על הבגד שקנתה, ואז "גובה את החוב" כשהוא שוכב עימה. כשהסוחר מבקש מהנזיר שיחזיר לו את הכסף, הוא אומר לו שהוא כבר החזיר אותו לאשתו ועוזב במהירות את ביתם. כשהסוחר בא לדרוש מאשתו תשובות היא אומרת שחשבה שהכסף היה עבור השהות בביתם והיא כבר השתמשה בו, ומפצירה בו שיאפשר לה להחזיר את חובה בין השמיכות.

מה למדנו?

בשני הסיפורים אנחנו רואים נשים שיודעות להשתמש במין כדי לשרת את צורכיהן ואת האינטרסים שלהן. בשני הסיפורים הן מבינות שמין הוא משהו שאפשר לסחור בו כדי לספק את צורכיהן בכל מובן.

ציטוט שאהבנו במיוחד:

"איני טוענת כלל וכלל שמי שיש לו הציוד הנ"ל חייב לפרות מיד ובלי לאוּת. כי מה יהא אם כך על הצניעות? דמות איש הייתה לישו, אך אישה הוא לא ידע; קדוש וגם קדושה רבים היו שפרישותם מוחלטת. אני את בתוליהם איני חומדת."

מתוך: הפרולוג לסיפור האישה מבאת': צ'וסר, סיפורי קנטרברי, תרגום: שמעון זנדבנק (תל־אביב: עם עובד, שורות 135–142)

פוליטיקלי קורקט בימי הביניים: אל תקראו בשמות האל

יצירת המופת מימי הביניים מעולם לא הבטיחה לנו שיח "פוליטיקלי קורקט". מצד שני, חשוב להבין שבניגוד לשיח המקובל בימינו, דיבור על מין ואברי מין לא נחשב גס או בוטה. כלומר, כשאנחנו קוראים אצל צ'וסר את התיאורים הגרפיים של יחסי המין בשני הסיפורים ייתכן שנרגיש צורך להתכווץ במבוכה בכיסא שלנו, אך לקורא הימי־ביניימי זה יהיה דבר שבשגרה. מתי הוא ירגיש לא בנוח? בחלקים שבהם הדמויות קוראות בשם האל או נשבעות באברי האל ("חי דם ישוע", "חי עצמות ישו משיחנו"). אז בפעם הבאה שאתם חוזרים לימי הביניים – ודאו שאתם מעורים בכללי הנימוס המקובלים.

לסיכום: כמה טוב להיות חלק מקהילה לומדת

בסופו של הערב היה אפשר לחוש בהתרוממות הרוח בקרב המשתתפים. לא כל יום אפשר להתענג על סיפור ימי־ביניימי עם חברים מהתואר ועם מרצה שמשקיע מזמנו ללמד את מי שאינם סטודנטים יותר, וליהנות מדיון אינטימי ומבודח על תובנות על־זמניות של יצירות מופת. הרגע השלמי לפנתאון: הדיון נגמר, הספרים נסגרו ועכשיו המשתתפים והמשתתפות חושפים מדוע קראו לחיות המחמד שלהם על שם מחברי יצירות מופת, פילוסופים חשובים ואפילו על שם רגע קומי בסרט קאלט.