פינת היום לפני – והפעם: נפטר המשורר, חתן פרס ישראל לזמר עברי, חיים חפר

חפר נולד בפולין בשם חיים פיינר בשנת 1925. כבר כילד היה פעיל בתנועת הנוער הציונית-חלוצית "גורדוניה", שדגלה בערכי החינוך והעבודה של א"ד גורדון. בגיל 11 עלה לארץ עם הוריו, ובהמשך הפך לפעיל בתנועת הנוער "המחנות העולים", אשר שאפה לבניית חברה יהודית צודקת ושוויונית.

בגיל 18 התגייס חפר לפלמ"ח, ובמהלך שירותו השתתף בפעילות מבצעית להברחת מעפילים דרך גבול הצפון – סוריה ולבנון. במלחמת העצמאות הקים חפר את הצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח ושל צה"ל בראשית ימיו. חפר פיקד על הלהקה וכתב לה מופעים ופזמונים עד שסיימה את דרכה ב-1950. הלהקה היוותה השראה ללהקות הצבאיות של צה"ל, והשפיעה על עולם הבידור של ישראל הצעירה הן בכך שגילתה כישרונות צעירים כמו שייקה אופיר ונעמי פולני, והן בסגנון שהתפתח אחר כך בלהקות בידור ובתיאטראות אזרחיים.

מאז היותו נער ועד מותו חיבר חפר מאות שירים שרבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי, ועסקו בהווי הפלמ"ח, ימי קום המדינה ומלחמות ישראל. בין שיריו המוכרים: "דינה ברזילי" של להקת הנח"ל, "הנני כאן" ו"השר משה מונטיפיורי" המזוהים כל כך עם המבצע יהורם גאון, וגם שירים מלאי הומור דוגמת "יחזקאל" בביצוע "החלונות הגבוהים". נוסף לכתיבת שירים היה חפר גם מחזאי, תסריטאי, במאי, מתרגם וסופר, ואף היה נספח התרבות בקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס.

במשך כמעט 40 שנה פרסם חפר מדי שבוע טור בעיתון "ידיעות אחרונות", שנכתב כמקאמה – מעין שיר-סיפור – שבו עסק גלויות בדעותיו הפוליטיות. חפר היה מזוהה עם תנועת העבודה ואף מקורב לשני פוליטיקאים בכירים מהתנועה, שהיו מפקדיו בפלמ"ח: יגאל אלון ויצחק רבין.

לאורך שנים רבות השפיע חיים חפר על הפסקול הישראלי, בשירים שנעו בין עצב לצחוק והציבו את הישראליות במרכז הבמה. חפר זכה בפרסים ובתארים רבים, ביניהם פרס סוקולוב לעיתונות (1969) ופרס ישראל (1983). בשנת 2012 נפטר חיים חפר ממחלת הסרטן, ונקבר ליד ביתו בכפר האומנים עין הוד.