08.05

פינת היום לפני – והפעם: מהאטמה גנדהי פותח בשביתת רעב

היום לפני 89 שנים פתח מאהטמה גנדהי בצום בן 21 יום במחאה נגד אפליית מעמד ה"טמאים", אך לא הייתה זאת הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שבה השתמש "אבי האומה ההודית" בצום כבכלי נשק.

 |  מאת: מערכת תוכן ועניינים

מוהנדס מהאטמה (נשמה גדולה) גנדהי נולד ב-1869 בפודנבר, הודו, אז תחת שלטון האימפריה הבריטית. גנדהי, שלימים כונה "אבי האומה ההודית", היה משפטן, מנהיג ואיש רוח, שהקדיש את חייו למאבק פוליטי תוך שהוא ממזג בין עקרונות ועשייה, בין האישי לחברתי ובין הפוליטי לרוחני. אף כי זכה לראות את מאבקו לשחרור הודו נושא פרי ואת הודו מקבלת את עצמאותה, חייו ועשייתו נגדעו בעיצומם באופן טרגי על ידי מתנקש בעודו מתוסכל ומאוכזב מתוצאות הפיצול מפקיסטן ומכך שלא הצליח לשמור על שלמות הודו. דיוקנו של גנדהי היה תלוי בחדר העבודה של דוד בן-גוריון.

למה שביתות רעב? הצום על פי גנדהי

גנדהי בא מבית דתי הינדואיסטי, ושאב עקרונות מרכזיים גם מדת הג'ייניזם ההודית: סובלנות ואי-אלימות כלפי האחר, צמחונות, החתירה לאמירת אמת, פרישות מינית, אורח חיים צנוע וצומות לשם היטהרות. מעבר לפן הרוחני, גנדהי העניק לכל אלה משמעות פוליטית ושילב אותם בתורתו החברתית. הצום הוא אחד האמצעים הפוליטיים שפיתח כחלק מתורת ה"אי-אלימות".

גנדהי ראה ב"סבל" (טאפאסיה) ככלי המרכזי שבעזרתו יוכל לעורר הזדהות, גם בקרב הצופים הבלתי מעורבים וגם בקרב היריב. גנדהי האמין כי קבלת הסבל הנובעת ממשמעת עצמית יכולה לפרוץ מחסומים רגשיים ולפעול במקומות שבהם התבונה וההיגיון כושלים. זאת בניגוד להפגנת פחד, לכניעה או להפעלת כל סוג של אלימות, שבעיניו יכולים רק להקשיח התנגדות ולהחריף סכסוך.

במהלך חייו קיים לפחות 18 שביתות רעב, שאחת מן הארוכות בהן, שאותה אנו מציינים היום, נמשכה 21 יום.

גנדהי החל לגבש את תורת הסאטיאגרהא (מילולית: האחיזה באמת/כוח הנפש), ההתנגדות הבלתי אלימה שכללה צומות, חרמות, אי שיתוף פעולה ואי-ציות אזרחי, הרחק מהודו, בדרום אפריקה, לשם נשלח לעבוד במגזר העסקי כעורך דין צעיר. גנדהי גילה את עוצמת הגזענות כלפי ההודים ויוצאי אסיה אחרים במדינה, אשר בדומה להודו, הייתה גם היא תחת שלטון בריטי, ובתגובה, הוביל מסע התנגדות שנמשך כמעט עשור, נחל הצלחות כבירות וזכה לתמיכה ציבורית רחבה.

ב-1906, בתגובה לחוק מפקד האוכלוסין שהפלה לרעה אסייתים, פתח גנדהי בצום בן שבעה ימים במסגרת מסע התנגדות שבו הוביל עשרות אלפי הודים ואסייתים אחרים אזרחי דרום אפריקה להתנגדות סבילה, והביא בסופו של דבר ב-1914 להסכמת ממשלת דרא"פ לביטול חלק מהחוקים המפלים ולתומכי גנדהי הכרזה על ניצחון.

בהיותו בן 45 שב גנדהי להודו והחל ליישם שם את עקרונות השיטה שפיתח בדרום אפריקה. אף כי תמך בבריטניה במלחמת העולם הראשונה, ב-1919 הוא פתח בסאטיאגרהא נוספת במחאה נגד חובת הגיוס לצבא שהטילה בריטניה על ההודים. מאות אלפי אנשים הצטרפו למחאתו, והוא הפך לקול חברתי ופוליטי משמעותי בהודו.

שביתת הרעב של 1933 הייתה תחילתו של קמפיין נוסף של גנדהי, בעודו בכלא בהודו, לשיפור מעמדם ותנאי חייהם של ה"אסורים במגע", שאותם כינה גנדהי "הריג'ן" (ילדי האל), על רקע כוונת הממשל הבריטי לאשר מינוי נציגים נפרדים לכת ה"טמאים" בפרלמנט ההודי. הוא התנגד לכך, כי סבר שבכך יונצח מעמדם הנחות לעד.

גנדהי השתמש בצום גם כבכוח חברתי מאחד. ב-1924, בשאיפה למנוע חיכוכים על רקע דתי בארצו, פתח בצום האחווה ההינדואי-מוסלמי הראשון. בעשור שלאחר מכן ערך מספר צומות נגד אלימות ולמען מעמד ה"טמאים", וב-1947 ערך צום הינדואי-מוסלמי שני. ברוב המקרים הצליח גנדהי, לפחות חלקית וזמנית, להשכין שלום – נראה כי הסבל העצמי שהסב לעצמו אכן הצליח לעורר רגשות הזדהות עימו בשני צידי המתרס ולרתום לצידו מנהיגי קהילות כמו גם את אהדת הקהל.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.