פינת היום לפני – והפעם: יוסיף סטלין מתמנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית

יוסיף ג'וגאשווילי (ג'וזף סטלין) נולד ב-1878 בגיאורגיה לאב אלכוהוליסט שנהג להכות אותו ואת אימו. אימו ייעדה אותו לכמורה, אך רוחו המרדנית הובילה אותו לרחובות, שם גיבש סביבו חבורת בריונים שסרו למרותו. ייתכן שלמראהו החריג הייתה יד ורגל בכך: הוא היה ילד נמוך, צולע, שידו השמאלית קצרה מהימנית ופניו מצולקות מאבעבועות שחורות. בכל מקרה, הוא הורחק מלימודיו והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית. ב-1912 בחר לעצמו את השם "סטלין" שפירושו "איש הפלדה", והוא גם מתחרז עם לנין.

המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות – מפלגה זו, המוכרת גם בתור "מפלגת הבולשביקים", החלה כזרם בתוך מפלגת הפועלים הסוציאל דמוקרטית, שנוסדה ברוסיה בתחילת המאה ה-20. האידיאולוגיה הדיקטטורית של הפלג התבססה על פרשנותו המיליטנטית של ולדימיר לנין לתורתו של קרל מרקס, וביקשה "לקצר את הדרך" לקומוניזם מלא על ידי תפיסת השלטון בכוח ויישום משנתה "מלמעלה", ובכך לדלג על שלבי ה"התברגנות" וההתפתחות התעשייתית המדורגת המבוססת על עקרונות הקפיטליזם המערבי.

"פייק ניוז" בולשביקי – סיעתם של לנין וסטלין, שתמכה בשלטון ריכוזי דיקטטורי, הייתה קטנה יותר מזאת שהוביל יולי מרטוב, שתמכה באידיאולוגיה דמוקרטית ופתוחה יותר, אך כדי ליצור את הרושם הציבורי שיהלום את שאיפותיה המהפכניות של הסיעה הקיצונית, בחר לנין לקרוא לה "הבולשביקים" – מילולית, "אנשי הרוב". המתנגדים זכו לכינוי הלעומתי "המנשביקים" – אנשי המיעוט. באוקטובר 1917, בהפיכה צבאית שנתקלה בהתנגדות מועטה, תפסה סיעת הבולשביקים את השלטון בכוח והבדיה הפכה למציאות.

הצבא האדום פוגש את הצבא הלבן: מייד לאחר עלייתם של הבולשביקים לשלטון, פרצה מלחמת האזרחים ברוסיה בינם לבין "הצבא הלבן" – פדרציה של כוחות צבאיים שהתנגדו למהפכה הבולשביקית. בהוראת לנין, הוקם "הצבא האדום של האיכרים והפועלים" וליאון טרוצקי הופקד בראשו. אף כי אנשי הצבא הלבן היו מנוסים יותר, התמיכה העממית שלה זכו הבולשביקים במרכז רוסיה הובילה את הצבא האדום ליתרון כמותי משמעותי, מה גם שהבולשביקים החזירו את חובת הגיוס לצבא. עד יוני 1920 הוסגו הכוחות הלבנים מאדמת רוסיה האירופית, וב-1923 הסתיימה המלחמה בניצחונם של הבולשביקים.

צוואתו המפתיעה של לנין: לנין לא הספיק להגשים את חזונו. שנתיים לאחר תפיסת השלטון והקמת ברית המועצות, הוא מת, כפי הנראה מסיבוכי מחלת העגבת. בצוואתו, שאותה כתב זמן קצר לפני מותו, מתח לנין ביקורת חריפה על סטלין, וקרא להדחתו מהמפלגה. מודע לחשיבות הפוליטית של הצוואה, ביקש לנין כי צוואתו תוקרא בקונגרס המפלגה הראשון אחרי מותו. אך סטלין לא אפשר לכך לקרות. הוא ערך ללנין הלוויה מפוארת, דאג שיחנטו את גופתו ויציגו אותו לראווה, תוך שהוא יוצר את הרושם שהוא האדם המתאים ביותר לשאת את דיקטטורת הפרולטריון. בהוראת סטלין, צוואתו של לנין נגנזה וכל מי שהעז להזכירה נענש.

הרבה לפני פוטושופ: סטלין העסיק צוות גדול של מרטשי תמונות שבעזרתם שכתב את ההיסטוריה. תוך שימוש במברשות איירבראש, דיו וסכיני מנתחים, הם מחקו מהתמונות המשותפות כל זכר לאויביו של סטלין, וטשטשו את הצלקות בפניו של הרודן. סטלין גם עשה שימוש בכפילים רחבי-כתפיים, שסייעו לו לביים תיעוד "היסטורי" של אירועים שלא קרו.

הסטליניזם: מ-1927 ועד מותו ממחלה ב-1953 שלט סטלין ביד רמה בברית המועצות, ויישם את הגרסה שלו של בולשביזם שכללה יצירת מדינת-משטרה טוטליטרית חד-מפלגתית, תיעוש מהיר, "סוציאליזם בארץ אחת", קולקטיביזציה של החקלאות, העצמת מלחמת המעמדות ופולחן אישיות המנהיג. המתנגדים למהפכה, וכל מי שהעזו להשמיע ביקורת, תויגו כ"אויבי העם" ונאסרו, נשלחו לעבודות פרך, הוגלו או נרצחו בדם קר. במלחמת העולם השנייה, במחיר דמים בלתי נתפס, הוביל את צבאו לניצחון על גרמניה ולהתפשטות הקומוניזם בחלקים נרחבים מאירופה.