פינת היום לפני – והפעם: ט' באב

משנכנס אב, ממעטין בשמחה

שלושת השבועות הקודמים לתשעה באב, שנקראים "ימי בין המצרים", מתחילים בי"ז בתמוז, יום פריצת חומות ירושלים. בפרק זמן זה מקיימים דיני אבלות, כמו האיסור להתגלח, לשמוע מוזיקה, לאכול בשר, ללכת לים ועוד.

בליל תשעה באב נוהגים לקרוא את מגילת איכה, ובמהלך יום הצום אומרים קינות, לומדים דיני אבלות וקוראים בספר איוב. ביום זה המתפללים יושבים על הרצפה או על ספסל נמוך, לאות אבל, ומאמינים רבים נוהגים להתכנס בכותל המערבי לאמירת קינות. תענית תשעה באב כוללת את חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור, ביניהם איסור על מאכל ושתייה ואיסור רחצה. בערב תשעה באב בתי המסחר והמסעדות נסגרים מוקדם.

שנאת החינם שהובילה לחורבן

סביב חורבן בית המקדש התפתחו אגדות רבות שכונסו בתלמוד תחת השם "אגדות החורבן". אחת הידועות שבהן היא אגדת "קמצא ובר קמצא". לפי הסיפור, בתקופה שקדמה לחורבן בית המקדש השני, היחסים בין היהודים בירושלים היו רעועים ומפולגים. יחסים אלו נבעו משנאת חינם שגרמה להלשנות, נקמנות ושחיתויות שהביאו לחורבן הבית.

במרכז האגדה עומד יהודי עשיר, שהיה חברו של קמצא ואויבו של בר קמצא. אותו יהודי ערך סעודה, ואמר למשרתו להזמין את קמצא. משרתו התבלבל והביא את בר קמצא. היהודי העשיר ביקש לסלקו מן הארוחה שלוש פעמים. בר קמצא הנעלב החליט להלשין לקיסר הרומי, ולספר לו כי היהודים מורדים בו. מעשה זה הניע את הקיסר לעלות לירושלים ולהחריבה.

והיום?

לאחר רצח רבין התפתח מנהג לערוך בערב תשעה באב פעילות העוסקת בשסעים החברתיים המפלגים את החברה הישראלית בימינו אנו. הפעילויות המרכזיות נערכות בכיכר רבין, עם דגש על דיאלוג בין דתיים לחילונים.