פינת היום לפני – והפעם: הוקמה ממשלת אחדות בכנסת האחת-עשרה

לא של ג'ורג' אורוול

המצב בארץ בתום כהונת הכנסת העשירית היה לא פשוט. הייתה זו התקופה שלאחר מלחמת לבנון הראשונה, כשהכלכלה הייתה נתונה במשבר חמור, כולל אינפלציה הרסנית במיוחד והוצאות ממשלה חסרות תקדים, והמאבק בין ימין לשמאל היה מר במיוחד.

באותה תקופה היה נדמה כי מפלגת "המערך", שהורכבה ממפלגת העבודה ומפ"ם, תכבוש את הקלפיות ותנצח בלי למצמץ. מפלגת הליכוד סבלה מחוסר יציבות, ובצמרת המפלגה נלחמו על תפקיד מחליפו של מנחם בגין. ובכל זאת, תוצאות הבחירות היו הפתעה גדולה – המערך בראשות שמעון פרס זכה ל-44 מנדטים, והליכוד בראשות יצחק שמיר זכה ל-41 מנדטים. תיקו בין ימין לשמאל, כאשר לשון המאזניים מורכבת מכמה מפלגות קטנות, ללא רוב ברור המאפשר הקמת ממשלה. היה ברור כי הציבור נתון בין שני גושים כמעט זהים בגודלם, המייצגים דעות מנוגדות באוכלוסייה. מוכר לכם?

הנשיא דאז, חיים הרצוג, הטיל את הקמת הממשלה על פרס, אך לאחר שיחות ופגישות שקיים הודיע פרס כי אין ביכולתו להקים את הממשלה, והמנדט חזר לנשיא, שביקש מנציגי הסיעות לנסות ולהרכיב ממשלת אחדות לאומית.

הקמת ממשלת אחדות 

ואכן, הוקמה ממשלת אחדות במתכונת של רוטציה. לפי ההסכם, בשנתיים הראשונות יכהן ראש הממשלה שמעון פרס, ולאחר מכן יוחלף על ידי יצחק שמיר. ההסכם אכן כובד, וב-20 באוקטובר 1986 התבצעו חילופי התפקידים. מבחינה פורמלית נחשבות אלו לשתי ממשלות – הממשלה העשרים ואחת והממשלה העשרים ושתיים.

לממשלת האחדות היו כמה הישגים בולטים, ביניהם אפשר למצוא את בלימת האינפלציה והעלאת יהודי אתיופיה במסגרת מבצע משה. למרות שהממשלה הראתה קו אחיד בפעולותיה, היא סבלה מלא מעט משברים שנפתרו באמצעות משא ומתן קשוח בין הצדדים. בין חילוקי הדעות אפשר למצוא את חתימת הסכם לונדון, הסכם שהוביל פרס וטורפד על ידי שמיר, וכן את כינוס "ועידת שלום בינלאומית" שקידם פרס תוך התנגדותו החריפה של שמיר.

גם הבחירות שלאחר מכן, בשנת 1988, הסתיימו בהרכבתה של ממשלת אחדות.

ומה יקרה ב 2019? עדיין אין לדעת.

קרדיט צילום: נתי חרניק, לע"ם