פינת היום לפני – והפעם: דוד בן-גוריון הכריז על ירושלים כעל בירת מדינת ישראל

הינה חמישה דברים שייתכן שלא ידעתם על ההכרזה ועל העיר שבליבה חומה:

1. רקע: העיר שנפלה בין הכיסאות

כדי להבין יותר את משמעותה של ההכרזה על ירושלים כבירה בשנת 1949, כדאי לחזור לשנת 1947, להחלטתן של האומות המאוחדות ב־29 בנובמבר על חלוקת הארץ לאזורים ערביים ויהודיים. למי הייתה שייכת ירושלים לפי חלוקה זו? לאף אחד. הוחלט שאזור ירושלים ינוהל על ידי משטר נאמנות מטעם האו"ם. מה לעשות שלמוחרת התחילה מלחמת העצמאות, ורק לאחר שנחתם ב־3 באפריל 1949 הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן, נקבעה חלוקת העיר.

2. בִּנאום מטעם האו"ם

ב־9 בדצמבר 1949 התקבלה החלטה בעצרת האו"ם ואושר יישום ההחלטה הקודמת על החלוקה ועל הענקה לירושלים מעמד מיוחד תחת משטר בין־לאומי. באותו זמן ישראל לא הייתה מעוניינת בבנאום ולכן היא הכריזה על דעת עצמה על ירושלים כבירת ישראל. ימים ספורים אחר כך התכנסה הכנסת בירושלים.

3. ארץ ציון ו… זיכרון יעקב?

במשך יותר משנה, מהכרזת העצמאות ב־14 במאי בשנת 1948 ועד להכרזתו של בן גוריון על בירת ישראל היום לפני 72 שנים, עמדה מדינת ישראל ללא עיר בירה. ההכרזה הגיעה אחרי תהליך ארוך למדי שבמהלכו הוצעו מגוון חלופות לעיר הבירה במקום עיר הקודש, לרבות הרצליה, זיכרון יעקב, הכרמל והיישוב כורנוב בנגב.

4. עניין של תזמון

בסופו של יום הייתה בממשלה הסכמה כללית לגבי הרצון לכונן דווקא את ירושלים כעיר הבירה, ושאר החלופות לא היו בעלות משקל. המחלוקת הייתה סביב התזמון. משה שרת, שר החוץ דאז, הדגיש כי בבוא היום ירושלים תוכל להיות עיר הבירה, אבל כדי שזה יקרה כדאי להוריד עכשיו את ההצעה מהשולחן כדי לא להתנגד ישירות לאו"ם. כשבקשתו לא התקבלה הוא הגיש את התפטרותו, אלא שיומיים לאחר מכן סירב דוד בן גוריון לקבל אותה ואמר שעל כולם לעמוד כחזית אחת מול האו"ם.

5. הסכמה מתונה

כדי להתמודד עם ההשלכות הפוליטיות של ההכרזה על הבירה, וכדי למנוע מצב שבו האו"ם ישלח כוחות לירושלים לאכוף את ההחלטה, הוחלט על פעולה שקטה: להסכים לַחלק בהחלטת האו"ם שהעניק את השליטה על העיר העתיקה לעבדאללה מלך ירדן, מתוך מחשבה שכך תישאר שאר העיר נתונה תחת שליטתה של ישראל. כך אמר בן גוריון בישיבת הממשלה: "…ירושלים היא חלק אורגני של ישראל, לקחו אותה מאתנו בכוח, ורק כך לקחנו אותה בחזרה ואנו נחזיק בה. בטוחים אנו שלא יכריחו יהודים לשפוך דמם על עניין זה".