17.04

פינת היום לפני – והפעם: ארצות הברית פותחת בפלישה למפרץ החזירים בקובה

היום לפני 61 שנים פלשה ארה"ב לקובה בניסיון למוטט את משטר פידל קסטרו, וזאת תוך ניסיון לפעול תחת מסווה. הניסיון כשל והמבצע הפך לעסק ביש מהמביכים בהיסטוריה של הCIA

יחסי ארה"ב-קובה

קובה, מדינת אי בקריביים, נכבשה בידי ספרד במאה ה-16 ושוחררה לעצמאות על ידי ארצות הברית בתחילת המאה ה-20. מנגד, נכבלה קובה מאז הקמתה לאינטרסים האמריקאיים והפכה לבעלת תלות בה. בראשית דרכה הייתה קובה דמוקרטית אך השלטון בה היה בלתי יציב ונתון למעורבות אמריקאית עמוקה. ב-50 שנותיה הראשונות ידעה המדינה מהפכות צבאיות, מאבקים אידיאולוגיים ושחיתות שלטונית ומוסרית.

פידל קסטרו

פידל קסטרו היה מנהיג קובה מאז שנת 1959. כבנם של בעל מטעים אמיד (וטבחית משק הבית שלו) פידל קסטרו, שנולד ב-1926, זכה לחינוך איכותי, למד משפטים באוניברסיטה והוסמך לעריכת דין. הוא החל לעשות את צעדיו הראשונים בפוליטיקה אך ההפיכה הצבאית שהוביל הגנרל פולחנסיו באטיסטה וביטול הבחירות במדינה הובילו אותו לפנות למאבק אלים. קסטרו נתפס, נשפט ונכלא ולאחר שחרורו הוגלה מהאי. משפט זה הוליד את אחד הציטוטים המזוהים ביותר עם קסטרו: "ההיסטוריה תזכה אותי".

המהפכה הקובנית

קסטרו חזר למדינה כשהוא מוביל את "תנועת ה-26 ביולי" המהפכנית לפעולה צבאית שבה נהרגו רבים מחברי הקבוצה. חברי הגרעין הקטן ששרד, שעימו נמנו גם אחיו של קסטרו, ארנסטו "צ'ה גווארה" וראול, מצאו מפלט בהרי סיירה מאסטרה, ומשם ניהלו מלחמת גרילה נגד צבאו המרוט של באטיסטה. תנועתם זכתה לתמיכה עממית שהלכה וגדלה, עד שבסופו של דבר נאלץ באטיסטה להימלט מהמדינה, וכוחותיו של קסטרו השלימו את המהפכה ועלו לשלטון. בניסיונותיו לנער את המדינה מהמגבלות האמריקאיות, יצר קסטרו חיכוכים עם וושינגטון, שהתקשתה להסתיר את חרדתה מפני האפשרות של משטר שנתפס בעיניהם כתומך בקומוניזם הסובייטי פחות מ-200 קילומטרים מחופי פלורידה.

המבצע החשאי הכושל

בהוראה חשאית של הנשיא דווייט אייזנהאואר, החלה סוכנות הביון המרכזית (CIA) לממן, לאמן ולחמש קבוצה של גולים קובנים מתנגדי קסטרו – בריגדה 2506, שהתאמנה בגוואטמלה לקראת מבצע הפלישה. הנשיא הנבחר הטרי ג'ון פיצ'ג'רלד קנדי אישר את המבצע זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, לאחר שהובטח לו כי המהלך יצית התנגדות עממית שתפיל את קסטרו לטובת משטר ידידותי יותר כלפי ארצות הברית.

המבצע החל בהפצצה של מטוסי B26 אשר הוסוו כמטוסים קובניים. יומיים לאחר מכן, בליל ה-17 באפריל 1961, נחתו 1,400 לוחמי חטיבה 2506 בחוף חירון שבמפרץ החזירים בדרום קובה. קסטרו הוזהר מראש לגבי הפלישה המתוכננת ורבבות חיילים קובניים חיכו לפולשים. כ-90 מהם נהרגו בקרבות על החוף, והיתר נפלו בשבי. נוסף על כך, שתי ספינות אספקה אמריקאיות הוטבעו על ידי מטוס קובני. הנשיא קנדי סירב לאשר התערבות אמריקאית צבאית נרחבת.

תוצאות הפלישה

המבצע לא הצית את המרי האזרחי המצופה. בהיעדר גישה לאמצעי התקשורת המקומיים, רוב תושבי האי אפילו לא ידעו שהפלישה התרחשה. יותר מ-100 חיילים גולים הוצאו להורג, וכ-1,200 מהם שרדו את השבי והעינויים ושוחררו בסוף 1962 בתמורה לסיוע אמריקאי אזרחי בשווי עשרות מיליוני דולרים.

המבצע רק חיזק את יוקרתו ואת מעמדו של קסטרו, כמי שפיקד באופן אישי על הלחימה ועל המו"מ להחזרת השבויים. זמן קצר לאחר מכן חצה קסטרו סופית את הקווים אל זרועות ברית המועצות. ב-1 במאי, בנאום שנמשך שמונה שעות, הודיע על ביטול הבחירות בקובה, על הפיכתה למדינה סוציאליסטית ועל נאמנותו למרקסיזם-לניניזם. היו אלה שנות המלחמה הקרה, וטילים סובייטיים הוצבו על אדמת קובה – מתיחות שהגיעה לשיאה ב"משבר הטילים של קובה".

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.