פנינה שוקר

מלחמת התודעה והקרב על דעת הקהל: ריאיון עם ד"ר פנינה שוקר

בריאיון עם ד"ר פנינה שוקר, מומחית לדעת קהל וביטחון לאומי, גילינו מדוע כושר העמידה של החברה הישראלית גבוה בהרבה ממה שהבכירים נוטים להעריך, ומדוע הערכת החסר הזו מובילה לשגיאות אסטרטגיות

21 ביוני 2022  |  מאת: מערכת תוכן ועניינים

כשמדברים על ביטחון ואסטרטגיה, ההבזקים הראשונים שעולים בתודעה הם של טנקים, ריח חרוך ואבק שריפה, תמונות לווין ואנשים לבושי מדים מחלקים הוראות סביב השולחן עליו פרושה מפה טופוגרפית. רק בשלב השני יעלו גם התמונות של העורף – אנשים מודאגים מול הטלוויזיה, מרעננים שוב ושוב את עמודי החדשות ומתנחמים משירי מלחמה ברדיו. נכון שכל ההבזקים הללו קשורים זה בזה, אבל אם תשאלו את ד"ר פנינה שוקר מהתוכנית ללימודי אסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במרכז האקדמי שלם*, היא כנראה תטען שדווקא ההבזקים בעורף, הם אלו שקובעים את גבולות ותוצאות המערכה.

הקרב על דעת הקהל: מי מפמפם את הנרטיב יותר חזק?

ד"ר פנינה שוקר היא לא רק מובילה בתוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במרכז האקדמי שלם,  אלא גם מומחית לביטחון לאומי, מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ובאוניברסיטת בר-אילן, עמיתת מחקר ב-JISS, מי שמשמשת יועצת במחלקת היסטוריה של צה"ל ויועצת למשרד הבריאות במאבק הלאומי בקורונה והחל מספטמבר הקרוב גם עמיתת פוסט דוקטורט במחלקה ללימודי מלחמה בקינגס קולג' בלונדון. תוסיפו לכל התפקידים הללו כתיבה פובליציסטית ב"ישראל היום" ומשרתת מילואים פעילה ותקבלו אשת מחקר מובילה, שחיה את השטח ויודעת להסביר את התובנות שלה גם בשולחן מקבלי ההחלטות וגם בכיכר העיר.

בדרך כלל כאשר מדברים על נושאי אסטרטגיה וביטחון, מצפים לשמוע על מפות ותזוזת כוחות. מה פתאום "דעת קהל"?

ההתמחות שלי היא הממשק בין דעת הקהל לביטחון לאומי והדרך שבה דעת הקהל משפיעה על קבלת החלטות. אם מקבלי ההחלטות סבורים שלא תהיה להם לגיטימציה לפעולה משמעותית כמו יציאה למלחמה, הם יהססו והמחירים יהיו אפילו גבוהים יותר. אז כן, לדעת הקהל יש חשיבות מהותית, ולמעשה לא פעם על פיה יישק דבר. למשל, אם ניקח את מלחמת לבנון השנייה, לאמירות של "החברה הישראלית לא תעמוד בכמות הנפגעים" היה משקל חשוב מאוד בקבלת ההחלטות, אך סקרי דעת קהל מאותה תקופה מעידים דווקא כי הייתה נכונות להפעלת כוח רב יותר ממה שבוצע בפועל, תוך אמונה בצדקת המלחמה.

המון של אנשי עץ עם רקע כחול

"לדעת הקהל יש חשיבות מהותית, ולמעשה לא פעם על פיה יישק דבר"

הנושא של "דעת הציבור" ו"לוחמת מידע" מדובר היום יותר מבעבר. מדוע?

אם פעם מקורות הידע היו מצומצמים, היום בלחיצת כפתור כל אזרח מוצף במידע. חלק מהאתגרים שמהפכת המידע הביאה איתה זה דיסאינפורמציה ופייק-ניוז. כבר ראינו ניסיונות להשפיע באמצעותן על בחירות, זה חלק מהאתגרים שקוראים תיגר על יסודות הדמוקרטיה. זו מציאות של פוסט-אמת. אם קורה משהו, ישר כולנו מוצפים בדיווחים ולא ברור מה אמת ומה לא.

כמי שמכשירה ומלווה מקבלי החלטות, מה את מייעצת להם לעשות במקרה כזה?

לפעול לשקיפות ומהר. עליהם לברר את האמת לגבי מה שהתרחש באירוע, וצריך לשקף את זה לציבור במהירות האפשרית. מקבלי ההחלטות חייבים לוודא כל הזמן שהציבור מקבל את המידע הכי מהימן הכי מהר שאפשר מכיוון שדעת הקהל נקבעת ברגעים הראשונים. קחו כדוגמה את המקרה שבו שרין אבו עקלא, עיתונאית אלג'זירה, מצאה את מותה בג'נין. כשישראל נלחמת על מעמדה בדעת הקהל הבינלאומית יש חשיבות גדולה מאוד לשיתוף מידע מהימן ובמהירות, מכיוון שמלחמת הנרטיבים ברשתות מתחילה בתוך כמה דקות.

למדינת ישראל יש סיכוי במלחמת נרטיבים כזו?

בהיותנו הצד החזק תמיד נסבול מנחיתות אינהרנטית בזמן שהצד שכנגד משמר את התדמית הרמוסה. תוסיפו לזה שישראל לא פעם מאבדת זמן יקר בבירורים שאכן נדרשים לחקר האירוע, בזמן שהפלסטינים ישר ממנפים את האירוע כדי לספר עד כמה ישראל לא מוסרית. אנחנו חייבים להשתפר בזה, לפעול במהירות ובשקיפות ולספר את הצד שלנו, משום שבסוף הדברים נקבעים לפי מי שמפמפם את הנרטיב חזק יותר, ובכל רגע שעובר – התדמית שלנו מתקבעת כמדינה שפועלת לא במוסריות.

פנינה שוקר אלעד אקרמן קרדיט

"יש חשיבות גדולה למהירות התגובה. מלחמת הנרטיבים ברשתות מתחילה בתוך דקות". תמונה: אלעד אקרמן

"החברה לא רגישה לנפגעים, היא רגישה להפסדים"

עבודת הדוקטורט שלך עסקה בחברה הדמוקרטית, ברגישותה לנפגעים, ובאופן שזו משפיעה על ההתמודדות עם איומים אסטרטגיים. בשורה התחתונה – האם כושר העמידה הישראלי נפגם?

אני סבורה שכושר העמידה של החברה הישראלית הרבה יותר גבוה ממה שמקבלי ההחלטות נוטים להעריך. יש לא פעם עיוותי תפיסה שעשויים ליצור שגיאות אסטרטגיות. אני מוצאת שתחת תנאים מסוימים, כל עוד החברה משוכנעת בצדקת המטרות של מלחמה, וכל עוד היא בוטחת במנהיגים שישמרו על מזעור הנפגעים, היא תהיה נכונה יותר להקרבה. ההתקוממות החברתית מתרחשת כשה"אשראי" שהיא נותנת להנהגה לא מנוצל כיאות. במילים אחרות, החברה לא רגישה לנפגעים, היא רגישה להפסדים, כלומר למחירים שאינם תואמים את האשראי שהוקצב להשגת המטרות הצודקות. לכן, חלק מתפקידם של מקבלי ההחלטות כלפי פנים זה לשכנע את הציבור שההקרבה לא הייתה לשווא, כלפי חוץ – שפעלת כשורה ונהגת במוסריות, וכלפי האוכלוסייה של היריב – שהמשך הלחימה לא כדאי ועלול לגבות מחירים כבדים. ההבנה הזו יכולה להכריע מלחמות משום שמקבלי ההחלטות לא צריכים לפעול כמי שאילוצי דעת הקהל מסנדלים אותם. בהקשר הזה, הרוסים הם בית ספר ללוחמת מידע.

תסבירי. כיצד איך את רואה זאת בהקשר של המלחמה באוקראינה?

לוחמת המידע מעוגנת עמוק באסטרטגיה הרוסית. יש שם המון דיסאינפורמציה שרוסיה מפיצה כדי לשכנע את האוכלוסייה הרוסית באוקראינה שמוטב להם להיות תחת הכיבוש הרוסי, ואת האוקראינים שכוונתה של רוסיה טובה ושאין בכוונתה לחולל שידוד מערכות. מנגד, גם האוקראינים הבינו את החשיבות של ההסברה והפעילות ברשתות החברתיות. הרשת מלאה בסרטונים של זלנסקי. הוא פונה למגוון קהלי יעד – לקהל הבינלאומי, לאוכלוסייה הרוסית, הוא משתמש בטקטיקות מעניינות ומפרסם סרטונים שבהם שבויים רוסים מתקשרים ומשוחחים עם המשפחות שלהם בצד השני, ובכך הוא מבהיר שהמלחמה לא מיטיבה עימם. כשהוא עושה זאת, הוא מתפרץ לדלת פתוחה. הנכונות להילחם בצד הרוסי נמוכה, הם לא מבינים על מה המלחמה וקיימת תפיסה שאוקראינה ורוסיה באותו צד. הסיבה שאוקראינה עדיין מחזיקה מעמד זה בדיוק זה – הפער המוטיבציוני: עבור האוקראינים זו מלחמה על הבית ולכן המוטיבציה שלהם להילחם גבוהה. אצל הרוסים – הרבה פחות.

זלנסקי נשיא אוקראינה וטנק

"עבור האוקראינים זו מלחמה על הבית". הנשיא ווֹלוֹדימיר אוֹלֶכְּסָנדרוביץ' זֵלֶנסקי

התוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון: להיכנס לנעליים של מקבלי ההחלטות

בדרך כלל נלמדות סוגיות אסטרטגיה וביטחון בחוג למדעי המדינה. המרכז האקדמי שלם עוסק בלימודים הומניסטיים – איך זה מסתדר?

נכון, אין עוד תוכנית כזאת בארץ שמסתכלת על אסטרטגיה בהקשר ההומניסטי, כלומר: דרך ניתוח האוריינטציה האנושית. עושים זאת בעזרת קריאה מעמיקה של טקסטים קאנוניים שעיצבו את ההגות האנושית לאורך השנים, והבנה של האנשים שעומדים בצמתים החשובים של ההיסטוריה.

כיצד הבנה אנושית משפיעה על קבלת החלטות אסטרטגיות?

התוכנית מייחדת את הרעיון שלפיו צריך להבין לעומק עד כמה קבלת החלטות היא תהליך מורכב לאדם, ועד כמה היא יכולה לקבוע בסוף מציאות שברטרוספקטיבה יכולה להפוך לאירוע היסטורי. נכון, אי אפשר להיכנס לראש של מנהיגים ולהגיד מה קרה שם, אבל כן אפשר להתחקות אחרי הפרסונות עצמן והסביבה שבה היו נתונות באמצעות סימולציות. זאת ממש מתודה שבאמצעותה אנחנו נכנסים לנעליים של מקבלי ההחלטות ומנסים להבין את המציאות דרך העיניים שלהם.

תוכלי לתת לי דוגמה לקורס שמשקף את הגישה הזו?

אחד הקורסים בתוכנית שמזקק את היתרונות והייחודיות שלה הוא קורס הליבה "ההכרעות האסטרטגיות בתולדות ישראל", שבו אנחנו בוחנים את ההכרעות ההיסטוריות שהביאו להקמתה של מדינת ישראל והובילו אותה במעלה הדרך. אנחנו לומדים מהם ההקשרים שהובילו את המנהיגים לקבל את ההכרעות הללו ומהן החוויות המעצבות שהובילו לאותן הכרעות. הלמידה נעשית בכיתות קטנות כך שיש מקום לכל האנשים בחדר. הוסיפו לזה את שיטת ההוראה ששאבנו מאוניברסיטת ייל של "רב-השיח", קורס אחד שמובילים אותו שלושה מרצים שנותנים שלוש נקודות מבט שונות על סוגיה אחת. זו חוויה של שיחה, לא של מונולוג מפיו של מרצה אחד. זה מאפשר לדַמות זוויות שונות של קבלת החלטות, במיוחד משום שהרבה פעמים הכרעה לבחירה מסוימת נעשית על פי החלטת הרוב.

אישה משחקת שח

"נשים עדיין לא מגיעות לתפקידי מפתח בצבא וכפועל יוצא דרכן לשולחן מקבלי ההחלטות הרבה יותר מורכבת"

"צורם לי שאין יותר נשים בתחום"

את מהנשים הבודדות שפועלות היום בתחומי האסטרטגיה והביטחון. הדרך לשולחן מקבלי ההחלטות קשה יותר לנשים?

הדרך של גבר לשולחן מקבלי ההחלטות סלולה יותר עוד מהצבא. נשים עדיין לא מגיעות לתפקידי מפתח בצבא וכפועל יוצא דרכן לשולחן מקבלי ההחלטות הרבה יותר מורכבת. לא פעם אני מוצאת את עצמי בפאנלים ובדיונים שונים כאישה היחידה מסביב לשולחן. צורם לי שאין יותר נשים בתחום ושהתקשורת מביאה שוב ושוב לאולפן את אותם גנרלים לשעבר שיגידו את אותם הדברים. צריך לגוון את השיח בכל אפשרות ולהשמיע אפשרויות וקולות שונים לניתוח המציאות. זו גם המטרה שלנו בכתב העת Jerusalem Strategic Tribune שבו אני משמשת סגנית עורך. זה מיזם שאני שמחה להיות שותפה בו כי אנחנו יוצרים שם משהו חדש שמגוון את השיח האסטרטגי, משמיעים זוויות חדשות שלא חוזרות שוב ושוב על אותם קולות הגמוניים.

איך את באופן אישי הגעת לעסוק בתחום הביטחון ובמחקר של דעת קהל ולוחמת מידע?

מאז ומעולם נמשכתי לתחום הצבאי. נהגתי לקרוא ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות של מצביאים וספרי היסטוריה להנאתי. מה שהביא אותי ספציפית לעסוק בסוגיות של דעת קהל ולוחמת מידע זו התיאוריה של החוקר אדוארד לוטווק על צורת הלחימה בעידן הפוסט מודרני. הוא טבע מושג חדש שנקרא "לוחמה פוסט-הרואית", צורת לחימה שמנחים אותה שני כללים: למזער נפגעים בצד שלנו, ומניעה של פגיעה באזרחים בצד היריב. התיאוריה שלו עניינה אותי מאוד ובעבודת הדוקטורט שלי קראתי עליה תיגר והראיתי כי זו גישה ללחימה שהייתה קיימת גם בעבר ולא רק בעידן הפוסט-מודרני.

~~~

השיח האסטרטגי בארץ גדוש באותם קולות ששומעים שוב ושוב בערוצי התקשורת השונים. התעודדנו לגלות זווית מחקרית מרעננת כמו זו של ד"ר פנינה שוקר, שגם מנטרת את הקולות בשטח וגם שואבת מהספרות המחקרית הקאנונית ועוסקת במחקר אסטרטגי שמתחקה אחרי הבנת בני אדם. זה בדיוק סוג התובנות שישמעו הסטודנטיות והסטודנטים שלנו שיבחרו בלימודים בתוכנית ללימודי אסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון. בינתיים, אנחנו נלך לבדוק עם אודיסאוס מה לו יש להגיד על "לוחמה פוסט-הרואית".

*הענקת התואר בתוכנית ללימודי אסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון מותנית באישור המועצה להשכלה גבוהה

למידע נוסף על התואר הראשון הדו-חוגי במרכז האקדמי שלם ועל התוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון* השאירו פרטים כאן

קרדיט לתמונה הראשית: אלעד אקרמן

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.