פילוסוף, היסטוריונית ורב נכנסו לאולם הרצאות. באופן טבעי היינו מצפים שהם ידברו על ניטשה, ימי הביניים או אלוהים, אבל בכנס השנתי למדיניות וחברה של המרכז האקדמי שלם ביקשנו מהם לדבר דווקא על טכנולוגיה, מציאות מדומה וגיימינג, והשפעתם על המצב האנושי בימינו
בעולם טכנולוגי המתפתח במהירות מסחררת, עולות שאלות כבדות משקל על האנושות עצמה. מציאות מדומה ומטאוורס מעלים שאלות על התודעה, קיומם של בינה מלאכותית ורובוטים משליך על הגדרת האדם, והכוח שהטכנולוגיה המתקדמת מעניקה למי ששולטים בה מטשטש את הגבול בין האדם לאלוהים ומציף שאלות אתיות רבות.
באחר צוהריים חמים התכנסו במרכז האקדמי שלם סטודנטים, אנשי סגל, אורחים ומרצים מרתקים, הן מעולמות הטכנולוגיה והן ממדעי הרוח, כדי לדון לא רק בטכנולוגיה של העתיד אלא גם בהשלכות שלה על האנושות.
הסטודנטים דני רוזן ועדי אברהם ממארגני הכנס
זוהי השנה השישית שבה מתקיים "כנס שלם למדיניות וחברה", אשר על הפקתו אמונים הסטודנטים במרכז האקדמי שלם. בכל שנה, קבוצה מגוונת של סטודנטים חוברת יחד לחשיבה משותפת על אחד הנושאים שמעסיקים את כולנו, מתכננת כנס שעוסק בנושא הזה בצורה המקיפה ביותר, ובתמיכת המרכז האקדמי שלם מוציאה אותו לפועל. בשנים הקודמות עסק הכנס בכלכלה, בתרבות של יהדות ארצות האסלאם ובמגדר, והשנה בחרו הסטודנטים לעסוק בעולם הטכנולוגי.
דני רוזן, אחת מהמארגנים והמארגנות של הכנס, מספרת על התהליך: "התחלנו את התכנון של הכנס בתחושה של דיכוטומיה בין טכנולוגיה לרוח, אבל עם הזמן גילינו שמתחת למה שנראה כפער, יש גם נקודות ממשק חשובות. מצאנו הרבה אנשים משני התחומים שעוסקים בדיוק בשיחה הזו ובקשר בין התחומים".
ואכן, בכנס השתתפו חוקרים, מרצים ויוצרים שעוסקים בקשר בין האדם והטכנולוגיה מזוויות שונות: בינה מלאכותית שיוצרת אומנות, השפעתם של רובוטים על הקיום החברתי של בני האדם, השינויים בתפיסת המציאות האנושית בעקבות טכנולוגיות המציאות המדומה והמציאות המרובדת, וגם האפשרויות והאתגרים שמעלה ההבנה המתקדמת של מחקר הגנום האנושי.
ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת ומרצה בנושאי תרבות דיגיטלית בתוכנית הרב תחומית ובמכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב
המושב הראשון של הכנס עסק בהיסטוריה של יחסי האדם והטכנולוגיה. האם טכנולוגיה היא פלא, כוח על טבעי ובלתי מובן שאנחנו יכולים להפעיל אך לא לחלוטין לשלוט עליו, כמו האש, או הפגנה של עליונות השכל האנושי על הטבע, כמו הגלגל? מאיפה הגיעה השאיפה שלנו להתאחד עם הטכנולוגיה – להחדיר אותה לגופנו (או לפחות ללבוש אותה) ולהפוך ליצור חזק וחכם יותר כמו בסרטים על גיבורי העל?
על השאלות האלה השיבה ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת ומרצה בנושאי תרבות דיגיטלית בתוכנית הרב תחומית ובמכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. בהרצאה סקרה ד"ר וייסמן את היחס של האדם לטכנולוגיה לאורך הדורות, וטענה שהטכנולוגיה של היום היא "הזולת המופלא החדש", או אם תרצו: תחליף לפיות.
אפשר אולי לומר שהטכנולוגיה המתפתחת היא גם אש וגם גלגל, וזה מה שהופך אותה למופלאה ומורכבת כל כך.
ד"ר גלית ולנר, מרצה באוניברסיטת תל אביב בתוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח ובבצלאל, חוקרת טכנולוגיות דיגיטליות והשפעותיהן על אדם וסביבה
במושב השני התפצל הכנס לארבע שיחות על ארבעה מופעים של הטכנולוגיה בהווה. בשיחה על טכנולוגיות של מציאות מדומה, שמשמשות כבר היום את עולם הגיימינג ועולם הכשרות העובדים, השתתפו דור הרשקוביץ, מנהל העיצוב בחברת allseated שמייצרת אירועים וירטואליים, וד"ר גלית ולנר, מרצה באוניברסיטת תל אביב בתוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח ובבצלאל, חוקרת טכנולוגיות דיגיטליות והשפעותיהן על אדם וסביבה.
לאחר שסיפק הרשקוביץ את הרקע על הטכנולוגי והמעשי, הציגה ד"ר ולנר את הדברים מזווית פילוסופית. היא תיארה, למשל, כיצד כבר היום אנחנו יכולים לשכוח מהאלמנטים הפיזיים של הקיום שלנו, כולל הצורך לאכול או ללכת לשירותים. עם זאת, העתיד יהיה מעט מורכב יותר לדעתה של ד"ר ולנר, שכן הטכנולוגיות שמביאות היום לניתוק מהמציאות ישמשו בעתיד על מנת לראות אותה באור חדש. במקום מציאות מדומה, נרכיב כולנו משקפיים (פיזיים או מטפוריים) של "מציאות מרובדת", שיציגו לנו מידע על פני המציאות, ואולי אף ייתנו לנו הוראות מבוססות דאטה שיחסכו מאיתנו את הצורך בקבלת החלטות. קצת כמו GPS , אבל כזה שיגיד לנו מה להוציא מהמקרר שלנו.
לאפקט של טכנולוגיות המציאות המרובדת קראה ד"ר ולנר "שכבה הרמנויטית" (בעברית – פרשנית). זה נשמע בלתי מזיק, לכאורה, אבל הפרשנות של המציאות היא מה שהופך כל אחד מאיתנו למי שהוא. היא מבטאת את דפוסי החשיבה ואת הדפוסים הרגשיים שלנו, וגם מעצבת את הרצונות שלנו לעתיד.
פילוסופים רבים שאלו מה הופך אותנו למי שאנחנו, והתשובה הנפוצה ביותר היא תיאוריית הזהות הפסיכולוגית, שלפיה אישיות היא אוסף של חוויות, זיכרונות מודעים ובלתי מודעים, ודפוסים של ניתוח מידע והסקת מסקנות. לכל אחד מאיתנו יש דרך אחרת לפרש את המציאות לפי החוויות המעצבות שלו. אם במקום היכולת הפרשנית שלנו נפעל לפי פרשנות של מערכת דאטה מורכבת, אנחנו עלולים לאבד את מי שאנחנו, ולהפוך כולנו לזהים.
כדי לסמוך על הטכנולוגיה ולפעול לפי ההוראות שהיא מחלקת, יהיה עלינו להאמין לה שהיא רוצה רק בטובתנו, ושהידע שהיא מחזיקה עדיף על האינטואיציות שלנו. כך הופכות הפיות הנחמדות שהציגה ד"ר וייסמן לאל החדש שלנו – כוח גדול וחכם מאיתנו, שמתוך אמונה בו וביכולותיו אנחנו מוכנים להעניק לו את השליטה על חיינו. עם זאת, בניגוד לאל הדתי שהתרגלנו אליו, הטכנולוגיה שואבת את היכולות שלה ממידע שבני אדם מזינים לתוכה, ולכן היא יורשת מאיתנו נטיות וטעויות – ובמיוחד כאלה שאנחנו לא מודעים אליהן. למשל, ניסוי שנערך בארה"ב גילה שאם נכניס למאגר נתונים את כל ההיסטוריה הבנקאית של לקוחות הבנק שלנו והמשפחות שלהם, ונבקש מבינה מלאכותית להחליט למי לתת משכנתה לפי הסיכויים שיצליח להחזיר אותה, תתקבל אפליה גזעית. טכנולוגיות מסוג זה מקבלות החלטות על בסיס ניתוח של נתונים שנועד להתאים לרוב, ולכן יש להן סיכוי רב לפגוע בקבוצות מיעוט וכך להגדיל את הפערים.
ד"ר רומי מיקולינסקי, חוקרת, מרצה וכותבת בתחומי עיצוב, טכנולוגיה ותהליכי חדשנות, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי באקדמיה בצלאל
אז מי אחראי לפקח על הטכנולוגיות האלה, למנוע מהן טעויות מפלות והנצחת פערים, ולוודא שההמלצות שלהן מבוססות רק על טובתנו, ולא על אינטרסים סמויים מהעין? השאלה הזו נשאלה בסוף השיחה של הרשקוביץ וד"ר ולנר, וחזרה על עצמה גם במושב השלישי. ד"ר רומי מיקולינסקי, חוקרת, מרצה וכותבת בתחומי עיצוב, טכנולוגיה ותהליכי חדשנות, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי באקדמיה בצלאל, שהשתתפה במושב השלישי, הזכירה לנו שמאחורי כל טכנולוגיה עומדים קודם כול מעצבים ומתכנתים, ואותם צריך לחנך. ההנחה היא שבני אדם לא ייצרו טכנולוגיות מזיקות במחשבה תחילה, וייזהרו מפניהן אם יוכלו לצפות את ההשלכות המלאות שלהן לעתיד. אבל אפילו אם נאמץ את הגישה האופטימית של ד"ר מיקולינסקי ונאמין בטובם של בני האדם וביכולתם למנוע מהטכנולוגיה השלכות שליליות, נשארו שאלות נוספות שמשקפות עד כמה מורכבת הסוגיה.
אולי כולנו יכולים להסכים שטכנולוגיה שמייצרת אפליה בסיכויים לקבלת משכנתה לפי צבע עור (או בישראל – עדה) היא שלילית ויש למנוע אותה. אבל מה עם טכנולוגיה שגורמת לנו לקנות מוצרים שאנחנו לא צריכים? קודם הצגנו את הצד השלילי שלה – היא לא פועלת על פי האינטרס שלנו בלבד, והיא מפעילה עלינו מניפולציות וגורמת לנו להוציא כסף לטובת רווח של מישהו אחר. אבל אפשר גם לטעון שהיא מפתחת את הכלכלה. זוהי שאלה אתית שיש בה מקום לוויכוח. נוסף על כך, נכנסת כאן שאלה פוליטית – מי מחליט מה טוב ומה רע? האם בכלל היינו רוצים שיהיה גוף מרוכז שעושה את זה בשבילנו, או לשמר את הכוח שלנו כצרכנים ולהחליט בעצמנו? מצד אחד, העברת סמכויות הפיקוח לגוף אחיד, ממשלתי או אפילו בין-לאומי פוגעת בחירויות של הפרט, היצרן והצרכן. עם זאת, יש לשאול אם אנחנו, הצרכנים, נדע לזהות את הטכנולוגיות המסוכנות, ואם יצליחו להימנע מהן גם אלה שמפיקים מהן תועלת על חשבון החלשים.
מהכנס יצאתי בעיקר עם סימני שאלה, וזה תמיד סימן לכנס משובח. כנראה רק העתיד יוכל לגלות לנו לאן תיקח אותנו הטכנולוגיה, עד כמה נוכל לתת בה אמון כבני אנוש, ואילו מנגנוני פיקוח יתפתחו עם השנים. אבל דבר אחד נשאר ברור: חלק ניכר מהתשובות לשאלות הגדולות על טכנולוגיה ואדם נמצא בתחום מדעי הרוח והחשיבה שהם מביאים איתם. ההתפתחות הטכנולוגית מחייבת אותנו לתת את הדעת על שאלות פילוסופיות, היסטוריות ופוליטיות. המפתחים, המנהיגים וגם האזרחים של העתיד צריכים את יכולות וצורת החשיבה שרק מדעי הרוח יכולים לתת.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
