מדעי הרוח – אבל מה יש לעשות עם זה?

לרוב, זו השאלה האינטיליגנטית ביותר שמסוגלים להפיק עוברי אורח, את אלו שהרהיבו עוז להירשם למדעי הרוח. אז בואו נפתח בתכל'ס, ולמי שחושב שהמושג היידישאי "תכל'ס" רחוק מאנשי הרוח, הרשו להצביע על העובדה שמילה זו במקורה העברי היא "תכלית", אחד מאבני הבסיס ללימוד מדעי הרוח.

24 באפריל 2013  |  מאת: אסף וול

לרוב, זו השאלה האינטיליגנטית ביותר שמסוגלים להפיק עוברי אורח, את אלו שהרהיבו עוז להירשם למדעי הרוח. אז בואו נפתח בתכל'ס, ולמי שחושב שהמושג היידישאי "תכל'ס" רחוק מאנשי הרוח, הרשו להצביע על העובדה שמילה זו במקורה העברי היא "תכלית", אחד מאבני הבסיס ללימוד מדעי הרוח.

אבל קודם כל, האם אתם מתאימים בכלל ללימודים שעניינים אפקים רחבים ויצירתיות? האם אתם אינטלקטואלים? את זה תוכלו לבדוק במבחנים רבים הנמצאים על הרשת, כמו מבחן הIIQ הזה. מתאימים? בואו נמשיך הלאה.

אם כך, מה התכלית? פרקטיקה? אפילו בעניין זה יש לבוגרי מדעי הרוח יתרון תעסוקתי ניכר – במיוחד השכיל לשלב מדעים אלו במדעים מדוייקים. לא מאמינים? מצוין! ספקנות היא עקרון פילוסופי בסיסי. תוכלו לשאול בעניין את עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום עד לא מזמן, שקרא לעמיתיו המנכ"לים לתת עדיפות לבוגרי מדעי הרוח. אגב, שפירא עצמו נטש את המגזר העסקי לטובת העניין האקדמי והוא מכהן כיום כנשיא אוניברסיטת חיפה.

דוגמא נוספת מהווה אחד ממורי באוניברסיטה, הלא הוא שר האוצר היוצא ד"ר יובל שטייניץ. ממנו לא שמעתי על כלכלה מיקרו או מאקרו, מפני שנושא הקורס היה "כה אמר ניטשה" ובאותה שעה עמד שטייניץ בראש החוג לפילוסופיה. גם שר האוצר הנכנס, התעמק בלימודי רוח ולא בכלכלה, עדיין חושבים שזה לא פרקטי?  בסדר. ומה אם הייתי מספר לכם שמחליפו של אותו שר אוצר בתפקיד, הוא דוקטורנט, במסלול פרשנות ותרבות שגם הוא שייך למדעי הרוח?

העניין הוא שלמדעי הרוח אין כל מטרה פרקטית מלכתחילה. המניע את הלומדים בתחומים אלו הוא סיפוק הסקרנות ולא פרקטיקה. המילה "פילוסופיה" משמעותה "אהבת החכמה" ולא "מקצוע מבוקש". ברור לי שישנם רבים המגיעים לחוגים אלו, רק משום שהם מעוניינים בתואר שסף הכניסה אליו נמוך. אך מי שאינו סקרן, יתקשה מאוד לשרוד בלימודים הללו.

בכל זאת, מדעי הרוח מספקים גם רווחים עקיפים. הכלים שהם מעניקים יוצרת אינדבידואל ביקורתי יותר ומודע יותר לעצמו ולסביבתו. השאלה היא, האם החברה שלנו בכלל מעוניינת בבני אדם ביקורתיים ומודעים, שכן אנשים מסוג זה מושפעים הרבה פחות מדמגוגיה, מתשדירי בחירות, מפרסומות ואפילו ממחזירים בתשובה.

גם ברמה האישית נרשמים יתרונות רבים. דווקא היעדרם של מדעי הרוח, בשל הפיחות המתמיד במעמדם, מעיד על חשיבותם. לאחרונה אני נתקל לא מעט, בטקסטים הסובלים מעלגות רבה, מסרבול חמור בהצגת הטיעונים בהם, מדלות לשונית ומשגיאות תחביריות צורמות. איני מתכוון רק לעבודות שהגישו לי סטודנטים, אלא אפילו במניפסטים שמנפיקים עורכי דין ותיקים יחסית, מהנדסים ובוגרים שעברו מסלול לא קצר באקדמיה. קורסים בספרות, בשפה עברית, במקרא ובספרות חז"ל לרוב מחסנים היטב את העוסק בהם מהלקויות הללו אפילו בטוקבקים.

עניין נוסף הוא החשיפה לתחומים שונים, הממריצים את רוחב האופקים ואת היצירתיות. האם יכול אדריכל להתפס כבעל מקצוע ראוי מבלי להכיר את תולדות האמנות למשל? אני סבור שלא. במקרה שכזה, לכל היותר יהיה ראוי לתואר "טכנאי מבנים". מדוע אם כך סביר בענינו שמהנדס תוכנה לא יכיר את הפילוסופיה של המדע? בעידן בו נוהרים העדרים לתחומי הניהול והמשפטים, יש יתרון בולט למי שיצליח להביא את ה"משהו" הנוסף הזה, "משהו" שניתן לרכוש במדעי הרוח.

לסיכום, אנו יכולים לראות סביבנו בצורה אמפירית את המתרחש בחברה המקדשת הישגים קצרי טווח ופרקטיקה חסרת פשרות. אבל ננסה לדמיין לרגע מצב הפוך, של חברה המקדשת את הפילוסופיה, האמנות, את התרבות ושאר עניינים שאינם מניבים אקזיט. בעצם מדוע לדמיין? היתה מדינה כזו, יותר מדוייק לכנותה "אימפריה", הלא זו האימפריה האתונאית. וכיצד הגיעה חברה שהפרקטיקה תופסת בה מקום כל כך שולי, לדרגת אימפריה שביחס לגדלה, השפיע יותר מכל על העולם החפשי של ימינו? התשובה נימצאת בחוג ללימודים קלאסיים. רוצו להירשם.

(גרסה שונה של המאמר הופיעה באתר מעריב NRG)


מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.