לג'קי רבינוביץ' יש את כל מה שצריך כדי להמשיך את דרכו של אביו ולהיות חזן חשוב בקהילה היהודית בניו-יורק, אבל החלום האמיתי שלו הוא להיות כוכב במחזמר בברודווי. מה יעשה ג'קי כשיצטרך להכריע בין שיבה הביתה לבין הגשמת החלום, ומה כל זה מלמד אותנו על תשובה?
איזו קריירה מתאימה למי שניחן בשמיעה מוזיקלית, קול ערב וכריזמה בימתית? הסרט "זמר הג'אז", סרט הוליוודי פורץ דרך שיצא בשנת 1927, עוסק בג'קי רבינוביץ', אשר ירש מאביו החזן את הכריזמה הבימתית, הקול הערב והשמיעה המוזיקלית שהוא צריך כדי להיות חזן מדופלם בעצמו. אך אלו בדיוק התכונות שיאפשרו לו גם להגשים את החלום האמיתי שלו ולככב בברודווי, רובע התיאטראות הניו יורקי המפורסם. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הבעיה: שני החלומות האלה לא בדיוק משתלבים.
ראש בראש: בית הכנסת מול ברודווי
הסרט מתחיל כשג'קי בן ה-13 נתפס מבצע שיר ג'אז בגינת בירה (כמו בָּר, אבל בחוץ). אנשי הקהילה מספרים זאת לאביו, שבא וגורר אותו הביתה. ג'קי נשבע: "אם תכה אותי שוב אעזוב את הבית ולא אחזור לעולם", ולאחר שאביו מכה אותו הוא עוזב את הבית. את הנדר שנדר מפר ג'קי לראשונה ביום כיפור: בזמן שאביו מנהיג את קהילתו בתפילת "כל נדרי", ג'קי מתגנב חזרה לביתו ולוקח את תמונתה של אימו למזכרת. מכאן והלאה, חייו מתרחקים מביתו ומהתרבות היהודית שבתוכה גדל, אל חייה התוססים של ניו יורק. עשר שנים לאחר מכן, ג'קי כבר שינה את שמו לג'ק רובין, ניתק כל קשר ליהדות ונטמע בחיי התיאטרון. יש לו גם חברה לא יהודייה, שעוזרת לו לקבל את ההזדמנות שתמיד חיכה לה – תפקיד ראשי במחזה המוצג בתיאטרון בברודווי.
גם ברגעי ההצלחה שלו, ואולי דווקא בהם, נפשו של ג'ק נקרעת ומתייסרת בשל הנתק ממשפחתו. הנדר שנודר ג'ק שלא לשוב לביתו מופר בשנית כאשר הוא חוזר שוב לבית הוריו, הפעם בניסיון ליישר את ההדורים. אך בתגובה לטענותיו הפעם אביו הוא שנודר נדר: "אני לא רוצה לראות אותך יותר לעולם". שבועיים לאחר מכן, נופל האב רבינוביץ' למשכב, מה שמונע ממנו להיות החזן בתפילת "כל נדרי" הפותחת את יום הכיפורים. ג'ק מוזעק לבית הוריו ומספרים לו שאביו ביקש שיבוא למלא את מקומו כחזן בתפילת "כל נדרי" של ערב יום כיפור. החזן רבינוביץ' הדגיש כי אם יסכים ג'ק להיות החזן בתפילת כל נדרי, כל חטאיו יכופרו. אם המצב לא נראה לכם מספיק מסובך, להחלטה אם ללכת לבית הכנסת ולמלא את משאלת אביו החולה נוסף שיקול נוסף – בדיוק בערב יום כיפור נקבע גם מופע הפתיחה של המחזה בברודווי, שבו הוא אמור לככב.
ג'ק נקרע בין העולמות: מצד אחד הרצון לחזור אל חיק משפחתו ברגע האמת, ומצד שני –הגשמת החלום האישי. באם יבחר ג'ק להיענות לבקשת אביו, הוא ימצא את עצמו מפר שני נדרים: הראשון, הנדר שלא לחזור אל בית הוריו. הנדר השני הוא הבטחה עצמית המושמעת לנו מפיה של בת זוגו שסייעה לו לקבל את התפקיד הראשי: ההתחייבות של ג'קי שההחלטות המנחות את חייו יתבססו על הקריירה שלו וקידומה.
שבועתנא לא שבועות?
לפי המסורת היהודית, פעם בשנה עובר האל על ספרי החטאים שלנו וגוזר לכל אחד את עונשו. זהו "יום הדין", שחל בראש השנה. אם תהיתם למה רובנו לא נענשים כל הזמן, למרות שאף אחד לא נקי מחטאים – זה בזכות יום כיפור, אשר כשמו כן הוא, הוא היום שבו אלוהים מוחק את כל עוונותינו ונותן את האפשרות להתחיל מהתחלה.
כיצד אפשר להתחיל מההתחלה כאשר שבועות ונדרים שלנו כובלים אותנו אל העבר? כאן נכנסת לתמונה הכרזת "כל נדרי" הפותחת את תפילות יום הכיפורים.
תפילת "כל נדרי" מתוך מחזור ישן
"כל נדרי" הוא קטע קצר בארמית, שאומרים שלוש פעמים ברצף לפני תפילת ערבית בערב יום כיפור. קשה להבין את המילים – ומי שהבין צפוי להתאכזב: לא תמצאו כאן מילים העוסקות ברוחניות גבוהה, אלא הכרזה משפטית: ביטול כל השבועות והנדרים שלקחתי על עצמי במהלך השנה. הסיבות שבגינן הפכה הכרזה זו לאחד הסמלים של יום כיפור, ונחשבת לתפילה מרגשת הן מגוונות: החל מכך שהיא נאמרת בתחילת הצום וכלה בלחנים שהוצמדו לה.
מה בחר ג'ק לעשות ברגע הכה סימבולי של "כל נדרי"? ברגע האחרון הוא מחליט להגיע לבית הכנסת ולמלא את מקום אביו בתפילה החשובה. במילים אחרות, בנקודת הזמן שבה מבטלים היהודים את נדריהם, מתבטלים גם הנדרים בחייו של ג'ק: הנדר של אביו שעכשיו רוצה לראות אותו שוב, הנדר שלו שלא לחזור לביתו והנדר לקבל החלטות שיקדמו את הקריירה שלו. הבן שב לחיק המשפחה, אך האם אנחנו צפויים לקבל סוף הוליוודי מתקתק? לא בדיוק.
קבלה לעתיד
בניגוד לציפיות שלנו מסרט הוליוודי, תפילות יום כיפור אולי מחלו על חטאים, והחזירו את ג'ק לחיק משפחתו, אך הן לא פתרו את כל הבעיות. הסרט מראה כיצד מתאסף הקהל לקראת ההצגה, ופתאום היא מבוטלת כיוון שהשחקן הראשי נעלם. לכל החלטה יש מחיר, וכדי להשלים עם העבר שלו, ג'ק ויתר על העתיד שתכנן ועל ההזדמנות לפגוש מלהקים חשובים שיקדמו את העתיד שלו. נראה שעולם התרבות האמריקאי מעט פחות סלחן, ובפעם הבאה שנראה אותו משחק בברודווי ג'ק לא יהיה כוכב של מחזה, אלא שחקן אורח.
זוהי בחירה אומנותית שמורדת במוסכמות הוליוודיות של סוף טוב, ומעדיפה דווקא להשאיר את ג'ק להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו. אבל מלבד ההקשר ההוליוודי, לבחירה האומנותית הזו יש גם אמירה על יום הכיפורים, על שבועות ונדרים ועל עצמנו כאנשים. נכון, יום הכיפורים מכפר, ולפעמים אפילו מחבר מחדש; אבל להחלטות, לנדרים ולשבועות שלנו יש מחיר. תפילת "כל נדרי" מזכירה לנו, אולי, להיזהר מלכתחילה עם נדרים חדים מדי, שסופם להתנגש במציאות המורכבת.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
