יוזמת הסיוע של המרכז האקדמי שלם במלחמת חרבות ברזל
יום למחרת מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, סטודנטים, בוגרים וחברי סגל של המרכז האקדמי שלם, בהובלת מנהלת מחלקת הקהילה גילה רוקמן, הקימו חמ"ל שנועד לסייע לצרכים מידיים הקשורים למלחמה. הם החלו ליצור קשר עם כל הסטודנטים והסטודנטיות שנקראו לשירות מילואים – יותר ממחצית מהסטודנטים גויסו במהלך 48 השעות הראשונות של המלחמה – כדי לדרוש בשלומם. חברי החמ"ל ביררו מה חסר למילואימניקים, והתחילו להשיג ולשנע את הפריטים הללו, מגרביים וציוד לגשם ועד לסכינים טקטיים וקסדות.
"כמו כולם, נכנסנו לפעולה כדי לגשר על הפערים במערכת, שנתפסה לחלוטין לא מוכנה. חשבנו שיהיה בנו צורך לשבוע או שבועיים לכל היותר, עד ששרשראות האספקה הרשמיות יעמדו על הרגליים", מסבירה רוקמן. בדיעבד, היא מבינה שאותם ימים ראשונים היו בסך הכל תרגול לקראת מה שעמד לבוא.
ארבעה ימים לתוך המלחמה, איש חינוך ירושלמי מוביל וקולגה של רוקמן התקשר אליה, וסיפר לה על ביקור שערך במיזם אזרחי יוצא דופן בלב ירושלים. הוא תהה אם המרכז האקדמי שלם ירצה לאחד כוחות עם אותו מיזם כדי להעצים את יכולת ההשפעה של שניהם. רוקמן וסגן הנשיא הבכיר של שלם, סת' גולדשטיין, נסעו למרכז העיר. שם, בבניין בן שש הקומות של סטודיו ניסן נתיב, הוקם "החמ"ל הירושלמי".
מה שראו שם, מספרת רוקמן, היה מעורר השראה.
"היו שם מאות מתנדבים שאיישו יותר מעשרה מוקדים טלפוניים, וטיפלו ללא הפסקה בבקשות של חיילים, אזרחים שפונו מבתיהם, משפחות של מילואימניקים ואזרחים עם צרכים שונים", מסבירה רוקמן. "צוות אחד עבד על מציאת מקומות מגורים למשפחות שפונו מהדרום; צוות אחר סייע לארגן אלפי טרמפים, גם כדי להביא חיילים לבסיסים וגם כדי להעביר ציוד לחזית. צוות נוסף ניסה להשיג ציוד טקטי חסר מרחבי הארץ". מחלקות נוספות כללו שירותים פסיכולוגיים, רבנים שטיפלו בסידורי הלוויות, וצוות שלם של דוברי שפות זרות שטיפלו בפניות באנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית ואמהרית. "באופן לא מפתיע, ראינו גם המון סטודנטים ובוגרי שלם בקרב המתנדבים. רבים מהם היו ראשי צוותים בחמ"ל, שעבדו מסביב לשעון", מספרת רוקמן.
יחד עם זאת, למרות שהחמ"ל הירושלמי הצליח לספק צרכים רבים של חיילים באמצעות זרם תרומות אדיר של ציוד, לא היה לו מנגנון לגיוס כספים בישראל ובחו"ל, ולא היו לו אמצעים לבצע רכישות גדולות עבור הצרכים המתפתחים של החיילים והאזרחים. "סת' ואני הסתכלנו על המפגן המדהים הזה של רוח נתינה, ואז זה על זו. ואז אמרנו, 'נראה לנו שאנחנו יכולים לעזור'".
המרכז האקדמי שלם הציע להצטרף למיזם כמוסד שותף, ומיד החל ביצירת פלטפורמה לגיוס כספים עבור הצרכים הדחופים ביותר. שלם העמיד לרשות החמ"ל את כל התשתית הפיננסית של המרכז, והחל לגייס משאבים משמעותיים, שכולם הועברו מידית לשטח. שלושה חודשים לתוך המלחמה, הפלטפורמה גייסה מעל חמישה עשר מיליון שקל לצורך רכישת ציוד טקטי חיוני וציוד רפואי לחיילים, לצד מגוון רחב של ציוד ושירותים למען נפגעי המלחמה והמפונים. כמעט כל הסכום שגויס הגיע מהרשת הנרחבת של ידידי שלם בחו"ל.
"כמו בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, השנה האקדמית ב"שלם" הייתה אמורה להתחיל בשבוע שלאחר השבעה באוקטובר", מציין גולדשטיין. "כבר בשלב מוקדם היה ברור שיעברו חודשים לפני שנוכל לחזור לעסקים כרגיל, וכולנו הרגשנו צורך עז להעמיד את התשתיות ואת כוח האדם שלנו לרשות המאמץ המלחמתי. לקחנו על עצמנו פרויקטים רבים במהלך החודשיים האחרונים, אבל אף אחד מהם לא היה שאפתני ומתגמל כמו העבודה עם החמ"ל הירושלמי. לראות את החמ"ל בפעולה זה לראות את המיטב שיש לישראל להציע: התשוקה והמחויבות של האזרחים – רובם מתחת לגיל 30 – שמאוחדים למען מטרה משותפת. הדור הזה יקים מחדש את המדינה היהודית".
והם יעשו זאת, מוסיפה רוקמן, לא רק כישראלים, אלא בשיתוף פעולה עם יהודים ברחבי העולם.
"רק חודש לפני המתקפה, ביקרנו באזור סן פרנסיסקו ובלוס אנג'לס במסגרת 'הפרויקט לעמיוּת יהודית", מציינת רוקמן, ומתייחסת למאמץ מרובה הפנים של קרן קורת לגשר על הפער בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. "הסטודנטים תמיד נדהמים לראות עד כמה שונה החוויה היהודית-אמריקאית מהחוויה שלהם כאן במדינה היהודית. אבל היום, כשהם רואים עד כמה יהודי צפון אמריקה התגייסו לסייע לנו בשעת משבר, במפגן מדהים של סולידריות, אהבה ודאגה ובנדיבות אדירה – הם מרגישים יותר מתמיד שאנחנו משפחה אחת. יש הבנה שאנחנו ביחד בדבר הזה, ושהדברים שמאחדים אותנו חזקים הרבה יותר מההבדלים בינינו".
עד היום, החמ"ל סיפק יותר מ-250,000 ארוחות חמות לחיילים; חילק יותר מ-20,000 חבילות של ציוד חיוני – "מדפיברילטורים ועד חיתולים", אומרת רוקמן; פועל מסביב לשעון ביותר מ-60 מלונות שמשכנים מפונים מהדרום ומהצפון; ומבטיח של-20,000 הילדים העקורים שנמצאים בירושלים יהיו מסגרות, שירותים פסיכולוגיים, ביגוד, ואפילו ספרים וצעצועים.
"בשבעה לאוקטובר חזינו במעמקים החשוכים ביותר של הרוע. אבל בשבועות שחלפו מאז, החברה האזרחית הישראלית המריאה לגבהים מופלאים של אמפתיה, חוסן ואחריות הדדית", מסכמת רוקמן. "אני נפעמת וגאה להיות חלק מעם שאל מול הטרגדיה המחרידה ביותר, מגיב באופן הכי יפה ומלא תקווה".