אנחנו מכירים אותם מהתנ"ך, מסיפורי מופת וגם מספריית הילדים. חלקם אף הפכו לכוכבי סרטים שוברי קופות. לכבוד ט"ו בשבט אספנו לכם חמישה עצים שמפורסמים בספרות.
הם ליוו אותנו כילדים, היוו לנו השראה כהורים וטבעו מיתוסים דתיים בעולם כולו. לרגל חג האילנות יצאנו לטיול שורשים עם חמשת הגיבורים הירוקים של הספרים שכל אחד מכיר.
1. הערבה המפליקה
נראה שלעץ הערבה, המונה 350 סוגים, אין יחסי ציבור טובים מדי. למרות שהעץ בעל תכונות המסייעות בטיהור שפכים, ומשמש עץ נוי מהיר גידול במקומות רבים בעולם, הוא לא צבר מוניטין חיובי ביהדות. כבר במצוות ארבעת המינים מתוארת הערבה כחסרת טעם וריח, תיאור המיוחס למי שאין בידו לא מעשים ולא מצוות, ואחד המנהגים בסוף חג הסוכות הוא "חיבוט ערבה". ואם כבר חיבוט – איך אפשר שלא להיזכר ב"ערבה המפליקה" מסדרת ספרי "הארי פוטר". הערבה המפליקה היא עץ אלים במיוחד שביכולתו להניע את ענפיו ולתקוף את כל מי שמנסה להתקרב אליו, אולי כפעולת נגד לחיבוט הערבה. הערבה המפליקה ממוקמת בכניסה למנהרה המובילה אל הצריף המצווח, וזאת על מנת למנוע מתלמידים סקרנים להגיע לשם. מי שמתעסק עם הערבה המפליקה – לוקח על עצמו סיכון משמעותי. כאשר רון ויזלי והארי פוטר טסים להוגוורטס במכונית המעופפת של מר ויזלי, הם נוחתים נחיתת חירום היישר אל תוך ענפי הערבה המפליקה, ויוצאים מהסיטואציה בעור שיניהם. לסיכום: היזהרו בכבודן של ערבות.
2. העץ של פו
כאשר פו הדוב פורסם לראשונה ב-1926, הסופר א.א. מילן הכיר לעולם לא רק דמויות אהובות, אלא גם מקום שתפס את דמיונם של אינספור קוראים: יער מאה העצים שבו מתרחשת עלילת הספרים. וכמו שפו היה בהשראת דוב צעצוע אמיתי, גם יער הדמיון היה בהשראת מקום אמיתי – הלוא הוא יער אשדאון במחוז מזרח סאקס שבאנגליה, שבו נהג לטייל הסופר עם בנו. מאייר ספרי פו הדוב, ארנסט שפארד, הסתמך על נופי היער כהשראה לרבים מהציורים. הוא השתמש בעצים השונים כדי להעניק קנה מידה לדמויות ולמקומות, ונטה לצייר תחילה את העצים ואת גבולות היער ואז להציב את הדמויות ביניהן – בין אם זה לצייר את הינשוף המתנוסס על ענפיו של עץ האשור כדי לגרום לעץ להיראות גדול יותר, להציב את איור החמור בצל עץ האלדר הרחב, ואפילו לתאר את גודלו הזעיר של החזרזיר המשקיף דרך חלון ביתו אל היער המוצף עצי אורן.
לכל אלו שלא יכולים להגיע פיזית למחוז סאקס ולהתרשם מהיער הקסום, יש לכם הזדמנות לבקר בבית של פו ואפילו במרחק נסיעה. בין פלגי מים וסבך שיחים ועצים, בשמורת תל דן, תוכלו לפגוש עץ מסוג מילה סורית בן מאה עשרים שנה הנחשב לעץ העתיק ביותר בארץ ממין זה. העץ זכה לכינוי "עץ פו הדוב" בשל צורתו הכוללת את גזעו המיוחד והחלול, אם כי למען הדיוק הבית המקורי של פו עשוי בכלל מעץ אגוז שחור, אבל לא נהיה קטנוניים.
עטיפת הספר "העץ הנדיב"
3. העץ הנדיב
הוא הוקרא לרבים מאיתנו לפני השינה, כולנו גדלנו והושפענו ממנו. העץ הנדיב הוא ספר הילדים המפורסם ביותר של המשורר והמאייר שֶל סילברסטיין, שיצא לאור ב-1964, תורגם ליותר מ-30 שפות, ושימש יצירת מופת והשראה עבור דורות שלמים. אלא שלצד אותם קוראים אוהדים יש גם מי שהיו מונעים ממנו לצאת לאור. למקרה שעברו כמה שנים מאז שההורים שלכם הקריאו לכם אותו, אז להלן תזכורת – מדובר על ילד קטן שפגש בעץ שהוא אוהב וזה מבקר אותו שוב ושוב במהלך חייו. תחילה הילד מטפס עליו, מתנדנד בין ענפיו, נח בצילו ואוכל מתפוחיו. כשהוא גדל הוא משתמש בתפוחים לצורכי הנאה, מסיר את ענפיו כדי לבנות לעצמו נדל"ן, ולימים כורת את גזעו בעבור סירה או יאכטה להפליג איתה בעולם. בסופו של דבר, העץ מצטמצם לכדי גדם עד שלא נותר לו דבר לתת. יש הרואים בו סיפור נוגע ללב על נתינה ואהבה ללא תנאי כשם שהורים מעניקים לילדיהם, כשמנגד יאשימו אותו במסר מטריד של הקרבה עצמית המלמדת שילד יכול לקחת באנוכיות כאוות נפשו מבלי להעניק דבר חזרה. לפי הפרשנות הדתית העץ הוא משל לאלטרואיזם,שכן הוא מכלה את עצמו למען האחר, ובמישור האקולוגי-סביבתי מערכת היחסים בין העץ לילד מסמלת את חיסול משאבי הטבע בידי האדם רק כדי לספק את דרישותיה הבלתי מוגבלת של האנושות. ביקורת נוקבת יותר מציעה לבקר את הספר גם מנקודת מבט פמיניסטית; העץ, שמיוצג בלשון נקבה (בשפת המקור), נותן כל מה שהוא יכול, כולל את גופו, למען אהבה שאין לה מענה.
אז מה אנחנו למדים מכל זה? שכנראה האמת נמצאת בין הקצוות – שאולי לכל נתינה יש מחיר ושהגבול בין הענקה לניצול מסוגל להיות מזערי.
4. עץ הדעת
ככל הנראה מדובר בעץ הכי מפורסם בעולם אשר חוצה תרבויות ודתות. אם צריך להפנות אצבע מאשימה לגורם שבגללו אנחנו עובדים קשה לפרנסתנו, ולכך שנשים סובלות בשעת לידה, עץ הדעת הוא הכתובת. למי ששכח את הנסיבות, אז רק נזכיר לכם שהכול התחיל כשאדם וחווה הגיעו לגן העדן. שם הותר להם לאכול מכל אילנות הגן, אך מעץ הדעת הם נדרשו לשמור מרחק. את הסוף כולנו מכירים. בין אם מדובר בטבע אנושי או בנחש ערמומי, כנראה יותר פופולרי להתקרב דווקא למה שאסור. שמו המלא של עץ הדעת הוא "עץ הדעת טוב ורע". לכן, אפשר להבחין שהמילה "דעת" בצירוף זה איננה מתייחסת למשמעות המילה "דעת" אלא להבחנה בין טוב לרע.
מקובל לחשוב כי הפרי שהצליח להפיל את אדם וחווה לחטא הקדמון ביותר הוא לא אחר מהתפוח שנקטף מעץ הדעת, אך למעשה הקרדיט לקללה המפורסמת שהוטלה על הזוג דווקא אינו מגיע לפרי הפופולרי. בניגוד למה שנוטים לחשוב, עץ הדעת בכלל לא מזוהה באופן מפורש, ובטח שלא כעץ תפוחים. אם כך על איזה עץ מדובר? חלק מההשערות מרמזות בכלל על גפן, תאנה, חיטה, תמר, אגוז ואולי אתרוג או לימון. אז בכל איך קיבל את התפוח את טייפאקסט הפרי התאוותני בקאנון הספרותי? אומרים שהקשר בין עץ הדעת לתפוח טמון במקור הלטיני של שמו, Malus. גם המילה רוע נגזרת מאותו שורש, Male. כך או כך, נראה שאת זהותו האמיתית של עץ הדעת לעולם לא נדע.
5. זקן-עץ ( Treebeard)
גם מי שלא קרא את טרילוגיית שר הטבעות, ובמקום זאת עשה לעצמו קיצור דרך בצפייה בסרטים, מסכים שאם הייתה לנו אפשרות, כולנו היינו אורזים מזוודה ויוצאים ל-Forestrip בארץ התיכונה ובדרך פוגשים בכמה דמויות מעוררי השראה. מתוך שלל הדמויות שברא ג'יי.ר.ר טולקין, נדמה כי אחת הנבונות שבהן היא דמותו של זקן-עץ, המכונה פנגורן בסינדרין. גנדלף אמר עליו שהוא "היצור החי העתיק ביותר שעדיין הולך מתחת לשמש על הארץ התיכונה הזו". הוא חי ביער העתיק של פאנגורן ושוכן בקצה הדרומי של הרי הערפל. מדובר בטיפוס המיתמר לגובה של ארבעה מטרים וחצי ודומה במראו לעץ לאשור או אלון. דמותו של זקן-עץ מתוארת כמי שהחיפזון ממנו והלאה, אשר רואה את מלחמות הארץ התיכונה באור מפוכח. זקן-עץ שייך לגזע הנקרא עצנים, אשר דומים לעצים בצורתם החיצונית ותפקידם הוא להגן על היערות ופחות להתערב בפוליטיקה. מה שבטוח, מה שגדל בארץ התיכונה לא גדל במזרח התיכון.
אילו עצים ספרותיים אתם אוהבים? ספרו לנו.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
