חינוך לחירות

“עוני לא קיים רק בהקשר כספי או חומרי; העוני המגביל ביותר הוא דווקא עוני תרבותי. ללא חינוך – פוליטי, כלכלי, חברתי – חינוך שחוצה את גבולות שינון המשוואות המתמטיות וגיליון הציונים, לא תיתכן לאדם חירות אמיתית”, כך אמרה טל איתן, נציגת הסטודנטים בערב פתיחת המרכז האקדמי שלם.

13 באוקטובר 2013

"עוני לא קיים רק בהקשר כספי או חומרי; העוני המגביל ביותר הוא דווקא עוני תרבותי. ללא חינוך – פוליטי, כלכלי, חברתי – חינוך שחוצה את גבולות שינון המשוואות המתמטיות וגיליון הציונים, לא תיתכן לאדם חירות אמיתית", כך אמרה טל איתן, נציגת הסטודנטים בערב פתיחת המרכז האקדמי שלם.

טל בת ה-25 מגיעה למרכז האקדמי שלם מהיישוב צור הדסה הסמוך לירושלים. היא בוגרת תיכון ליד"ה ושירתה בצבא כקצינה בחוות השומר ובבה"ד החינוך והנוער. היא למדה ולימדה במכינות הקדם-צבאיות "נחשון" ו"עין פרת".

במהלך דבריה, בחרה טל לשתף את הקהל בכמה מחוויות ילדותה: "כשהייתי בת שנה ושמונה חודשים אבא שלי החליט להגשים חלום ישן- להקים חוות בודדים בנגב. הוא ארז אישה, שתי בנות פעוטות ומכונית סיטרואן ישנה, נסע שעתיים דרומה ועל גבעת טרשים עירומה הקים את ביתו. זו הייתה חווה מבודדת, צופה אל שני כפרים ערביים מעבר לקו הירוק. התקופה ההיא השאירה בי חותם משמעותי, שבמידה רבה הוביל אותי למקום בו אני נמצאת היום. מעבר ליכולת לרוץ יחפה, לרכוב על סוסים ללא אוכף וללכת בחושך מוחלט בלי לפחד, החיים בחווה לימדו אותי את המשמעות האמיתית של אותנטיות – של היכולת לפעול בהתאם למערכת האמונות האינדיבידואלית שלי ולא ללכת אחרי העדר".

עוד סיפרה כי החיים בחווה אפשרו לה להתמודד מגיל צעיר עם מציאות מורכבת. "חיים ומוות הפכו ממשיים כשגדי נולד ומיד מת, מושג האינסוף קיבל גוון אחר אל מול הגבעות הירוקות בחורף ומהות קיומי הייתה לממשית כשיום אחד רבתי עם הוריי, נעלמתי אל תוך השדות בכעס, וכוח של משמר הגבול הוזעק כדי להשתתף בחיפושים".

במהלך השירות הצבאי, טל פיקדה על חיילים מרקע סוציו-אקונומי נמוך ונפגשה עם חוסר ידע שנבע מאי-הכשרה מתאימה. "החיילים מורכבים מאוד, והדוגמאות הן אינסופיות: בביקור במוזיאון "יד ושם" שאל אותי אחד מהחיילים האם השואה התרחשה בירושלים, במפגש עם הסופר דוד גרוסמן, מתוך צוות של ארבעה עשר חיילים – רק אחד ידע במי מדובר. במקום הזה הבנתי שעוני לא קיים רק בהקשר כספי או חומרי, אלא שהעוני המגביל ביותר הוא דווקא עוני תרבותי. באותם רגעים הבנתי שללא חינוך – פוליטי, כלכלי, חברתי – חינוך שחוצה את גבולות שינון המשוואות המתמטיות וגיליון הציונים, לא תיתכן לאדם חירות אמיתית".

לדבריה, המפגשים הללו והניסיונות שצברה, הם אלה שהכריעו בעד ההחלטה להירשם ללימודים במרכז האקדמי שלם, על פני לימודי המשפטים אליהם נרשמה. "פתאום היה ברור לי הצורך להחליט "מי אני", לפני "מה אני". היה לי צמא גדול לידע, והבנתי שזהו המקום שמסוגל להרוות אותו. השאיפה לזכות בערך אנושי ולא רק בתמורה חומרית, לחפש אמת אנושית מעל הקונטקסט ההיסטורי או החברתי. לימוד נטול ציניות, לימוד שיאפשר לי חרות מחשבתית ואת היכולות לעצב את השקפת עולמי. כל אלה הובילו אותי לבחירה במרכז האקדמי שלם".

את דבריה סיימה בתקוות לקראת תקופת הלימודים: "אני מקווה שנדע לבנות את עצמנו בבחינת "תיקון עצמי לפני תיקון עולם". שהרי העולם שבו אנחנו חיים זקוק לתיקון, וזקוק לאנשים טובים שיהיו אנשי חזון ומעשה, שיהיו אמיצים מספיק כדי לחלום שיכול להיות כאן אחרת.

אנחנו מתחילים היום, וחובת ההוכחה היא עלינו. אאחל לנו, הסטודנטים, שנהייה מחויבים גם לעצמנו, אך לא פחות מזה לחברה הישראלית בתוכה אנו חיים".

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.