זה הדת, טיפש!

מאז המהפכה במצרים ב- 2011, בה הודח הנשיא מוברק והאחים המוסלמים עלו לשלטון, היחסים בינה לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן הולכים ומתחממים. מומחים לגיאו-פוליטיקה יחפשו וימצאו שלל הסברים מורכבים ומתוחכמים כדי להסביר את הפשרת הקשר בין שתי המעצמות, אך הסתכלות יותר פשוטה וישירה תגלה את האמת: האויבים של אתמול הופכים לחברים של היום מפני ששני הצדדים אימצו את האסלאמיזם כדפוס המועדף לניהול הממשלה והחברה.

24 באפריל 2013  |  מאת: פרופ' זאב מגן

מאז המהפכה במצרים ב-2011, בה הודח הנשיא מוברק והאחים המוסלמים עלו לשלטון, היחסים בינה לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן הולכים ומתחממים. מומחים לגיאו-פוליטיקה יחפשו וימצאו שלל הסברים מורכבים ומתוחכמים כדי להסביר את הפשרת הקשר בין שתי המעצמות, אך הסתכלות יותר פשוטה וישירה תגלה את האמת: האויבים של אתמול הופכים לחברים של היום מפני ששני הצדדים אימצו את האסלאמיזם כדפוס המועדף לניהול הממשלה והחברה. מנהיגי איראן ומצרים מבינים אחד את השני טוב יותר מקודם – מחמוד אחמדינג'אד ומחמד מורסי חולקים אמונות בסיסיות ותפישות עולם יסודיות – והעקרונות הדתיים של שני המשטרים המהפכניים משפיעים על מדיניותם בכיוון פאן-אסלאמי ואנטי-מערבי. מביני דבר לא הופתעו מההזמנה ששלחו האחים המוסלמים במצרים לאחיהם המוסלמי אחמדינג'אד לפני מספר חודשים, לבוא ולבקר בקהיר בפעם הראשונה מאז נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות לפני יותר משלושים שנה, בעקבות חתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל.

אולם משנחת אחמדינג'אד בארץ הספינקס, דווקא ציפתה לנשיא איראן הפתעה, מכמה סיבות. הסיבה הראשונה הייתה מ"ברכתו" של ראש מכללת אל-אזהר – המתיבתא הגדולה והחשובה בעולם עבור מוסלמים סונים – שכללה בעיקר הטחת האשמות ונזיפות באורח הנכבד בנוגע לפולחנים הנבזים, הסוטים והמעליבים שמבצעים השיעים באיראן וביתר המזרח התיכון. אבל זו הייתה רק ההתחלה. לאחר נאומו של ראש המכללה, הוצאו ספרים שיעיים מספריות קהיר (חלקם נשרפו בפומבי), בוטלו קורסים בפרסית באוניברסיטאות, וממש לאחרונה, בסוף חודש אפריל, נאסר על תיירים איראניים לבקר אתרים שיעיים קדושים במצרים (מותר להם, לפי הגזרה החדשה, לבקר רק באתרים מצריים לאומיים כגון הפירמידות, לוקסור וכד'). מצרים מקרבת את איראן ביד אחת, ומרחיקה אותה עם השנייה. מדוע?

גם כאן ההסבר הוא יחסית פשוט, וקשור באופן הדוק להשפעה העצומה של האמונה הדתית על היחסים האזוריים. המהפכה של האייתוללה חומייני באיראן ב-1979 התחילה מגמה של נהירה המונית חזרה לחיק האסלאם, לא רק בקרב השיעים אלא גם בקרב הרוב הסוני, ולא רק במישור הפוליטי אלא בכל המישורים שניתן לחשוב עליהם. לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון נהיו מוסלמים יותר ויותר קשובים לקולם של המטיפים הדתיים, החלו ללמוד יותר על אמונתם, והחלו לקיים את מצוות האסלאם באופן עקבי ורציני – אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה (שהרי במהלך אלף ארבע מאות השנים שעברו מימי הנביא מחמד, חשיפתם של רוב המוסלמים לטקסטים הקדושים הייתה מינימלית באופן מפליא, והם חיו עם סוג של "אסלאם לייט"). כיום, לעומת זאת, החברה המוסלמית הולכת והופכת ל"קהילה טקסטואלית".

אולם למגמה זו הייתה תופעת לוואי מפתיעה (אם כי די הגיונית): ככל שהמוסלמים במדינותיהן השונות נהפכו יותר דתיים, הפער והאיבה בין הפלגים הסונים והשיעים גדלו בהתאם, שהרי מאמינים אמיתיים המעורים היטב בספרות הקודש של דתם ינקטו מטבע הדברים עמדות יותר שליליות ונוקשות כלפי אותן קבוצות שספרות זו מוקיעה. במקרה של הסונים, הקבוצה השנואה ביותר בספרותם היא השיעה, ובמקרה של הספרות השיעית – הסונים. אין פלא אפוא, שהסכסוך הסוני-שיעי העמיק והתרחב לאין ערוך בעידננו, מונע התקרבות בין מצרים ואיראן, ומניע את מאבק הדמים בסוריה. בעצם, היכן שלא תסתכלו במזרח התיכון המתפורר, תראו סונים נלחמים בשיעים וההיפך, גם אם הקרבות מתנהלים תחת אצטלה אחרת. מתחת לכל מאבק מקומי בעצם ניתן לגלות את נעימות עתיק היומין הזה, מאחוריו ומתחתיו. אין כאן שום סיפור של יריבות בין מדינות, בין עמים, בין מעמדות כלכליים או קבוצות אתניות-שבטיות. בפרפראזה על סיסמת הבחירות של ביל קלינטון מ-92', זה הדת, טיפש!

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.