התנועה הרומנטית היא לא רק דייט מוצלח

אלא גם (ובעיקר) זרם באמנות ובהגות, דומיננטי במאות ה-19 וה-20, שבא לידי ביטוי בציור, בשירה, בספרות, בתיאטרון, ויש הטוענים שגם בפוליטיקה. ממאפייני התנועה: החיבור לרגש הפראי, הטבעי, וסלידה מן הרציונליות המחושבת; האדם נמצא במרכז ולא אלוהים או הכנסייה; שאיפה לחזרתו של האדם לחיים בהרמוניה עם הטבע; לאומיות ובקשה אחר יסודות משותפים לבני אותו עם.
החל מהתפשטות התנועה הרומנטית החל מבט מחודש על התקופה בת אלף השנים שנקראה בפי בני הרנסאנס 'ימי הביניים'. ההוגים והיוצרים הרומנטיים עסקו רבות במרכיבים אופייניים לתקופה זו כגון מסדרי האבירים והצורה הספרותית הקרויה רומנסה, שעל שמה קרויה הזרם כולו.
יצירות מזוהות ביותר עם התנועה הרומנטית הן 'ייסורי ורתר הצעיר' של יוהן וולפגנג פון גתה הגרמני, 'עלובי החיים' לוויקטור הוגו הצרפתי וספרי 'דון ז'ואן' ושירים שכתב הלורד ביירון האנגלי.