פרויקט 'הסיפור הישראלי' של המרכז האקדמי שלם הוסיף עוד פרק לסיפור – כאשר אירח את מאיר שלו, אחד מן הסופרים הבולטים בישראל. לאחר ארוחת ערב חורפית ודיון בקבוצות אינטימיות, נפגשו הסטודנטים לשיחה עם שלו על יצירתו 'רומן רוסי', ושמעו על התפקיד המיתולוגי של העלייה השנייה, על המורכבות שבסיפור החלוצי ועל כתיבה למבוגרים ולילדים
ספרו הראשון של צ'רלס דיקנס יצא לאור כשמלאו לו 24 שנים. עמוס עוז הוציא את ספרו הראשון בגיל 26 ודוד גרוסמן בגיל 25. מאיר שלו, שספריו הפכו לחלק מהקנון התרבותי וקיבלו מקום של כבוד בספרייה הישראלית, הוציא את ספרו הראשון, רומן רוסי, רק בגיל 40. בשבוע שעבר הגיע שלו אל המרכז האקדמי שלם כדי לשוחח עם סטודנטים על יצירת הביכורים המאוחרת שלו, וגם על אלה שבאו בעקבותיה
פרויקט 'הסיפור הישראלי', שכבר אירח סופרים בולטים וביניהם דויד גרוסמן, א.ב. יהושע, אמונה אלון וסייד קשוע, נועד לחשוף את הסטודנטים ליצירות חשובות בתרבות הישראלית באמצעות מפגש ישיר בין הסטודנטים לבין הסופר, וזאת לאחר שקראו את היצירה ודנו בקבוצות קטנות בהיבטיה השונים.
היצירות, שנבחרות מדי שנה על ידי סגל המרכז והסטודנטים ובשיתוף הסופרים עצמם, מאירות תמות שונות בהוויה הישראלית. רומן רוסי נבחר ככזה המתאר את ראשית ההתיישבות בעמק יזרעאל, ומספר סיפור של שלושה דורות. ברומן נפרשות עלילות יעקב מירקין, שהפך לאגדה חלוצית עוד בחייו, הבוחר לנקום במושב בעזרת נכדו בעקבות טרגדיה אישית. הספר בוחן מקרוב את מקומה של העלייה השנייה בתרבות הישראלית, את המיתוס סביב סיפורם של החלוצים, ואולי את המיתוס הציוני בכלל.
הספר בוחן את מקומה של העלייה השנייה בתרבות הישראלית.
לא בכל יום מגיע סופר לדבר על יצירה שכתב, שהיא אחת מהיצירות המוכרות ביותר בפרוזה הישראלית. ובאמת, תרומתו של שלו לקורפוס העברי עלתה שוב ושוב בפי הסטודנטים שהגיעו לאירוע. בדרך למועדון הסטודנטים פגשנו סטודנטית בשנה הרביעית, שסיפרה כי ביקשה במיוחד מצוות 'הסיפור הישראלי' שיזמינו את שלו לקחת חלק בפרויקט, וסטודנט שנה א' שעמד לידה הוסיף כי "למאיר שלו יש שפה שרק הוא כותב בה. אני חושב שמדובר באחד מהאפוסים הגדולים ביותר שנכתבו בעברית. בטח באקלים של היום, שהמילים לפעמים נדחקות הצידה, רומן רוסי נותן לעברית להיות במרכז הבמה". עם כל הכבוד למזון הרוחני, שניהם הודו כי לא פחות מהציפייה לשיחה עם שלו הם מחכים לארוחה המפנקת שפותחת את הערב. ובאמת, כבר במסדרון היה אפשר להריח את מרק הקובה, מחמם ומתאים בדיוק לתחילת החורף, ומראה הסטודנטים סביב הסירים והקערות אפופות האדים נראה לרגע כאילו נלקח מתוך הרומן עצמו.
המרכז האקדמי שלם, כגוף היחיד שמעניק תואר בלימודים הומניסטיים, מעודד מפגש בלתי אמצעי עם ספרות מקור ומאפשר שיח סטודנטיאלי מעמיק סביב היצירות, כך ששיחות של סטודנטים הדנים ביצירות מופת הן חלק בלתי נפרד מהווי הלימודים במרכז. קבוצות דיון מונחות על רומן רוסי התקבצו בכמה מוקדים בקמפוס, והשיחות גלשו מיצירתו של שלו – אל מקומם של הסופרים לשמש קול דומיננטי מבחינה אידאולוגית ופוליטית.
קבוצות דיון מונחות על רומן רוסי התקבצו בכמה מוקדים בקמפוס, והשיחות גלשו מיצירתו של שלו – אל מקומם של הסופרים כקול דומיננטי מבחינה אידאולוגית ופוליטית.
בסיום השיחות התקדמו הסטודנטים לעבר האולם המרכזי, מחזיקים בכוסות תה חם לצד עותקי הספרים שהספיקו להתמלא בסימנים והערות מקבוצות הדיון. כשפילס שלו את דרכו אל בימת האולם מבעד לקבוצות הסטודנטים שהתאספו בכניסה, נרשמה התרגשות לא מעטה. ככה זה כשמגיע סופר בסדר גודל כזה להרצות לפני סטודנטים ללימודים הומניסטיים.
את הערב הנחתה שחר וילנר, סטודנטית שנה ג', והוא נפתח בתיאור של שלו על היופי והמורכבות של גיבורי הספר, אנשי העלייה השנייה, שהקסימו אותו מילדות. את הדמויות האלה מתאר שלו כ"משונות":
"הספר מתאר תקופה מאוד מוגדרת בהיסטוריה של ישראל המודרנית, אלו אנשי העלייה השנייה, שאלתרמן קרא להם בשירו 'בני אדם משונים'. הם באמת היו אנשים משונים, כשהמילה משונה מבחינתי היא גם שם תואר וגם פועל. כפועל, 'משונה' הוא אדם שעובר שינוי, והאנשים האלה עברו מטמורפוזה אדירה. הם עזבו משפחות חרדיות במזרח אירופה ונעשו ציונים סוציאליסטיים."
בשונה מהניסיון לקרוא את הסיפור הציוני כליניארי, כזה שנע בכיוון אחד, תיאר שלו לפני הסטודנטים את האתוס הציוני כסיפור של שבירה בין־דורית, וסיפר על דור של ילדים שנטשו את מסורת הוריהם. הוא תיאר את המחיר ששילמו המתיישבים, והראה איך דבר זה גם שזור בסיפור המשפחתי שלו:
"אני זוכר שסבא שלי סיפר לי על התהליך כשהייתי בן 17, והוא הסביר לי על הקרע המשפחתי שזה גרם, איך הוא ברח מהבית ועלה לארץ, והוא היה מאוד גאה בזה, הוא אמר לי 'נעשינו אנשים חופשיים, חילוניים'. אבל אמרתי לו שהוא טועה. 'אתם המרתם את דתכם מיהדות – לציונות וסוציאליזם. אבל נשארתם אותם הקיצוניים, הפלגניים, עם החצרות והמריבות שלכם'."
שלו, זוכה פרסים רבים ושונים וביניהם פרס ברנר ופרס ברנשטיין, סיפר על תפיסתם העצמית של בני העלייה כבעלי תפקיד משמעותי בסיפור הציוני: "אני חושב שהם ידעו למתג את עצמם בדימויים מיתולוגיים בעודם בחיים, והיו מודעים לתפקידם ההיסטורי". הוא הוסיף וסיפר על הקשר בין הדמויות ברומן לגיבורים תנ"כיים או מיתולוגיים, קשר שנובע מהחיבור שלו לשני התחומים. בנימה נוסטלגית הוסיף וסיפר שלו על הקשר בין אהבתו לטקסט התנ"כי לבין החיבור והגעגוע לאביו, שהיה חוקר ומורה לתנ"ך שחשף אותו למקורות אלה כבר בגיל צעיר.
הסיפורים ששמעו הסטודנטים ותובלו באנקדוטות ממסעותיו של שלו בין זקני העלייה השנייה היו ספוגים בהומור ובנקודת המבט 'השלווית' החדה והמדויקת, שהופכת את יצירותיו לכל כך מיוחדות.
נרשמה התרגשות לא מעטה. ככה זה כשמגיע סופר בסדר גודל כזה להרצות לפני סטודנטים ללימודים הומניסטיים.
לקראת סיום השיחה, הפנו סטודנטים מהקהל שאלות אל הבמה, ושלו, שאחראי למספר לא מבוטל של קלאסיקות, נשאל גם על ספרי הילדים שלו. כך זכו הסטודנטים לשמוע על הולדתם של כמה נכסי צאן ברזל של הילדות הישראלית כמו 'הכינה נחמה' ו'אבא עושה בושות'.
"את ספרי הילדים אני כותב כמעט תמיד מתוך משהו שקורה בבית, ושאו אני או אשתי חשבנו שיש לו פוטנציאל ספרותי, כי כל הזמן הייתי ממציא לילדים שלי סיפורים. כשהבת שלי זוהר חזרה מהגן עם כינים, הייתי מסרק אותה כל יום במסרק צפוף, והייתי מספר לה סיפורים. ככה נולדה הכינה נחמה."
קשה לסכם במילים את הערב עם מאיר שלו. איש רציני עם מבט משועשע על העולם, שחשף לפני הסטודנטים את הרקע ליצירת הביכורים שלו, שהשמיעה את קולו של דור יוצא דופן שחי בתקופה סוערת במיוחד. נדמה שדווקא השאלות שהעלה שלו בשיחה בנוגע לרומן רוסי רלוונטיות יותר מתמיד לימינו אנו: האם שינויים גדולים מחייבים צעדים חריגים? האם שינוי משמעותו בהכרח 'מרד' בדור הקודם? ומה בין הישראליות כפי שהיא מתוארת ברומן רוסי לזו של היום?
נשאיר אתכם עם המחשבות ששאלות אלה מעלות, ונתכונן למפגש הבא בסדרה.
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
