לכבוד פתיחת הקתדרה ללימודי ציונות, הרצה ד"ר אסף ענברי על חג ציוני מפוספס – ט"ו בשבט. מה הקשר בין חג האילנות לבין הקמת מדינת ישראל ומקומה של חוקה במדינת ישראל?
את התמונה של בן-גוריון מכריז בתל אביב על הקמת מדינת ישראל כולם מכירים. אבל מה שאנחנו לא פעם שוכחים הוא שההכרזה הזו הובילה למלחמת העצמאות, ושאת הקמת המדינה היה אפשר להתחיל רק בשלהי המלחמה, בחודש פברואר 1949, ט"ו בשבט תש"ט. בניגוד לתמונה המפורסמת של בן-גוריון, התמונה שנדחקה לשולי התודעה הציונית היא תמונתו של הנשיא הראשון, חיים ויצמן, נואם את הנאום שמסמן את קום המדינה ממש. נאום שקושר את הקמת מדינת ישראל עם הדרישה מהמייסדים של התנועה הציונית לקחת צעד אחורה ולתת למדינה לנבוט מתוך הדמוקרטיה ומוסדותיה הנבחרים. נאום ששואב מהתנ"ך, ממגילת העצמאות וטוען שזהו רגע האמת – רגע נטיעת המדינה בארץ. נאום שקושר בין ראש השנה לאילנות לראש השנה למדינת ישראל ומצביע עד כמה ט"ו בשבט הוא חג חקלאי מפוספס בתוך לוח השנה העברי.
קרדיט: הוגו מנדלסון
"יצאנו מפרוזדור המשטר הזמני, ואנו נכנסים לטרקלין של המשטר הדמוקרטי המסודר והקבוע"
[מתוך נאום הפתיחה של חיים ויצמן בישיבת הפתיחה של האספה המכוננת, ט"ו בשבט תש"ט]
כדי להבין את ההקשר של נאומו של ויצמן צריך לחזור כשנה ורבע אחורה, להחלטת האו"ם על חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר 1947. האומות המאוחדות החליטו כי על הבריטים לעזוב את הארץ ועל היהודים ועל הערבים להקים שתי מדינות, כשבכל מדינה תהיה אספה מכוננת שתגבש חוקה עם מגוון קריטריונים, וביניהם – יחסה למדינה השכנה.
אלא שהכול השתבש ופרצה מלחמת העצמאות, שבשלב הראשון שלה הייתה מלחמת גרילה לא מאורגנת שגרמה לבריטים להקדים את עזיבתם. אחרי הכרזתו של בן-גוריון בתל אביב על הקמת המדינה, הפלישה הצפויה של צבאות ערב התממשה וצבא ההגנה לישראל הוקם. וכך החל חלקה השני של מלחמת העצמאות – מלחמה בין צבאות. בעיצומה של מלחמה ובזמן שיום יום מגיעים עולים חדשים ארצה והדמוגרפיה בארץ משתנה תדיר, מועצת העם מכריזה על בחירות, מערכת בחירות, כדי לרצות את האומות המאוחדות ואת החלטתן.
"מדינת ישראל אינה מעתיקה מודלים – היא הבסיס למודל". ד"ר ענברי בהרצאתו על נאומו של ויצמן
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט… ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה… תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל"
[מתוך הכרזת העצמאות]
איזה עם בוחר את מייסדיו? מייסדים פועלים בעצמם. אבל באותה נקודת זמן, בשלהי מלחמת העצמאות, אין גוף מספיק לגיטימי בארץ כדי לשמש "סנהדרין". הרשות השופטת וגם מועצת העם "המייסדת" היא זמנית. זו הסיבה שהבחירות היו נחוצות. אבל בעקבות ההחלטה לקיים בחירות נוצרו מצבים אבסורדיים כמו שהציבור רק מגיע, יורד מהאונייה והולך לקלפי.
לרגע הזה מוקדש נאומו של ויצמן. מבחינתו זהו רגע הלידה של המדינה. אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לכנסת זוהי הנביטה של "חידוש ממלכת ישראל". זה גם הזמן לשאול על בסיס אילו עקרונות תיבנה המדינה הצעירה. נכון, מגילת העצמאות כוללת הכרזות שצוטטו היישר מהחלטת האו"ם, כמו "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", אך היא כוללת גם קריצה רבת משמעות: "לאור חזונם של נביאי ישראל". במילים אחרות: מדינת ישראל אינה מעתיקה מודלים – היא הבסיס למודל.
זהו ההקשר שבו צריך לקרוא את נאומו של ויצמן בט"ו בשבט שאחרי הבחירות הראשונות. ויצמן בעצם מכריז – אל תטעו לחשוב שהתנ"ך הוא יצירה א-פוליטית. הוא פוליטיקה אלטרנטיבית, ואם נשאב ממנו נוכל באמת להיות "אור לגויים". הוא משלב בנאומו את דבריו של גדעון מספר שופטים אחרי שהעם מציע לו לקחת את הצלחתו כמצביא ולהפוך למושל: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם". לכאורה מסרב גדעון במילותיו להצעה הנדיבה, אבל בפועל הוא נוהג כמלך, מרבה בנשים ובצאצאים, שומר את האפוד אצלו וכך מעניק לעצמו לגיטימציה דתית-פולחנית, ולבסוף – הוא קורא לבנו אבימלך, כלומר, רמז לא מאוד דק לדרך שבה הוא רואה את עצמו.
כשוויצמן מצטט את גדעון הוא מצביע על כאבם של דור המייסדים, על הקושי לרדת מהבמה. בזמן שגדעון התמודד עם הטרגדיה בפתרון רב משמעי, מייסדי המדינה צריכים לבחור אחרת, לרדת באמת מהבמה ולתת לעם לבחור בעצמו, יותר כמו מדינה מתוקנת ופחות כמו מונרכיה עתיקה ומסואבת. בנקודה הזאת, של הקמת מדינה ישראל, ייתכן שהתנועה הציונית נראית מיותרת. רגע הייסוד הוא רגע הפרדה מאתוס שלם, אתוס קדם-ממלכתי, אתוס וולונטרי שבו מי שעוסק בבניין הארץ עושה זאת בהתנדבות ולא מתוך אימת הדין של הממסד. ויצמן מצביע על הקושי לקחת צעד אחורה ולהכריז על בחירות דמוקרטיות, לתת לציבור לבחור את מנהיגיו. זו הטרגדיה של הזרע שחייב למות כדי שצמח חדש יצמח מתוכו, אבל אם למדנו משהו מהתנ"ך, אם אנחנו רוצים להיות אור לגויים – אנחנו, כמייסדים, חייבים להסיק מסקנות.
בן גוריון בהכרזת העצמאות. מדינה בהקמה בזמן מלחמה
ויצמן בנקודה הקריטית הזאת, בראש השנה לאילנות וראש השנה למדינת ישראל, מצביע על פוטנציאל ההתחדשות היהודית שטמונה בו. הוא מתבסס במקביל על החלטת האו"ם, על התנ"ך והמסורת המקראית. הוא לא מצטט מה"תורה" בפירושה המצומצם – חמישה חומשי תורה, הוא מצטט מהנביאים, ובכך הוא מצביע שהרגע שבו הוא עומד הוא רגע קטן ומלא משמעות. רגע שטמון בו פוטנציאל פרשנות רחב יותר. לא רק פרשנות אורתודוקסית שמרנית מהתורה אלא מרחב פרשנות חילוני-ציוני שלם מתוך ספר הספרים:
"אנחנו העם שנתן פעם לעולם כולו את בשורת הרוח שהייתה ליסוד התרבות האנושית. עינו הבוחנת של העולם צופה עכשיו אלינו לראות איזו דרך נבור לנו בסידור חיינו, מה דמות נעצב למדינה שלנו. […] כוח היצירה של עמנו עומד במבחן חדש וחמור. חוקת-יסוד זו שהוטל על הכנסת לקבוע לישראל היא אבן-בוחן ראשית"
[מתוך נאומו של ויצמן]
אפשר לומר שוויצמן לוקה במגלומניה היהודית, מגלומניה שכל מנהיג לוקה בה. מבחינתו, ברגע הזה ישנה ציפייה מהאומות להמשך ההתגלות של עם ישראל. לפרק חדש בתנ"ך. האתגר הראשון שהוא רואה מול עיניו בשלב הזה הוא לקבוע חוקה לאותה מדינת-אור-לגויים, חוקה שתצהיר בגלוי על חזונה ולב ליבה של המדינה הצעירה.
בעוד המחשבה הראשונה של ויצמן עם הקמת מדינת ישראל היא בעד או נגד חוקה, האספה המכוננת, שמטרתה הייתה לנסח את אותה החוקה, הפכה את עצמה בתוך שלושה ימים לפרלמנט. נציגי העם הנבחרים בוחרים את ויצמן לנשיא ומחוקקים את חוק המעבר לכנסת. המשמעות של זה היא שלא תהיה חוקה. למעשה, הכנסת קיבלה את הצעתו של ח"כ יזהר הררי – הכנסת תחוקק חוקים מיוחדים שבמרוצת הדורות קובצו לידי חוקה – חוקי יסוד. אבל חוקה ממוסדת – כנראה לא תתגבש.
ט"ו בשבט תש"'ט – רגע קטן ומלא משמעות
אפשר לקיים דיון ארוך על הצורך לגבש חוקה, ועל הסיבות בעד: קווים מנחים וחשובים, בייחוד לכל מה שקשור לשוויון לזכויות אדם, וישנן גם סיבות רבות שלא לגבש חוקה. אבל בשורה התחתונה, היעדר החוקה מותיר אותנו לעד בט"ו בשבט תש"ט, בנאומו של ויצמן עם הקמת הכנסת ובשלב התסיסה הראשוני – נטיעת השתיל. ממש כמו פסח מצרים הראשון.
נסכם בנאום הנעילה של האספה המכוננת שנשא יוסף שפרינצק ,שקושר את נטיעת המדינה עם נטיעתו של אילן עצמאותה של ישראל:
"מבאזל הלכנו והולכנו את כל כוחות עמנו המתעודדים עד תל-אביב, אשר בה, קבל עם וקבל כל העמים, הודענו את החלטתנו להתקיים כאומה עצמאית וכמדינה יהודית. […] הגענו היום, בראש השנה לאילנות, לירושלים עיר קודשנו, מחוז-חפצנו. ביום זה נטעו ילדינו עצים חדשים, עצי דעת ועצי חיים, לאומה לימים הבאים. גם אחנו, נבחרי ישראל, נטענו היום נטיעה חדשה. בפקודת הדורות שחלפו, ולמען הדורות שיבואו, נטענו היום את האילן הנאה – אילן עצמאות ישראל. שומה על האספה המכוננת לטפח את העץ הזה ולדאוג לכך שיגדל ויישא פרי ובצילו ישכון העם לבטח, ישכנו לבטח כל תושבי מדינת ישראל"
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
