דבריו של דניאל מלכא, נציג מחזור ח' בטקס סיום התואר
ב-27/6/24 כ"א סיוון, עלו לבמה מחזור ח' וקיבלו את תעודות סיום התואר שלהם במרכז האקדמי שלם. דניאל מלכא נאם כנציג המחזור את הדברים:
"בקיץ 2020, שהיה בכלל חורף בניו זילנד, קיבלתי לאימייל טקסט בשם "פונס הזכרן", מאת חורחה לואיס בּוֹרְחֶס. נאמר לי שצריך לקרוא אותו לקראת יום המיון לשלם, שבעקבות הקורונה יקוים באופן חסר תקדים בזום ולא פרונטלית. חשבתי לעצמי הנה סוף סוף יתרון בכל השיגעון של המגפה הזו, ולמרות הפרשי השעות שדחפו את יום המיון לתוך שעות הלילה, שמחתי על עצם האפשרות העתידנית הזו שנקרתה בדרכי ומאפשרת לי להתמיין ללימודים מחו"ל.
אז התחלתי להכין את הטקסט אל מול אח בוער, ונדהמתי. סופר שם על בחור צעיר בשם פונס שעבר פגיעה מוחית וכתוצאה ממנה נעשה זכרונו לתופעה פלאית של ממש. כל דבר שנתקל בו היה מסוגל לזכור לפרטי פרטיו, וזה נשמע אולי כמו מתת אל, אבל יש צד שני למטבע הזה – הוא גם לא היה מסוגל לשכוח דבר, וזו כבר עשויה להיות צרה. לתומי הנחתי שבעקבות זאת פונס ייעשה לגאון עלי אדמות, ואכן היתה בו גאונות אדירה, בכל מה שנוגע לזיכרון, אבל בסוף הסיפור בּוֹרְחֶס כתב משהו שהפתיע אותי, ואני מצטט: "חוששני שלא היה מוכשר ביותר לחשיבה. לחשוב משמע לשכוח הבדלים, להכליל, להפשיט, בעולמו הגדוש מדי של פונס לא היו אלא פרטים".
לא הייתי בטוח שאני מסכים עם הקביעה הזו, אבל אז התחלתי ללמוד בשלם. מטבעי ניסיתי לזכור ככל הניתן מחומרי הקריאה, לשנן, להכניס לראש מידע רב ככל הניתן, לפרק זמן רב ככל הניתן. מהר מאוד הבנתי שהמידע שקיים בעולם הוא אינסופי, ושלעסוק בשינון שלו הוא לאו דווקא צו השעה. במקום זאת נכחתי בכיתות שבהן יחד עם החברים סביבי ובעידוד המרצים, עשינו בדיוק את מה שבּוֹרְחֶס כתב שנדרש לעשות לשם חשיבה. קראנו והקשבנו, כתבנו ומחקנו, הכללנו והפשטנו, קצת שכחנו ובעיקר חשבנו, על כל תחום שיכולנו לחשוב עליו.
רגע אחד מצאנו את עצמנו מדברים על סיפור הבריאה המקראי, ורגע לאחר מכן על ראשית הציביליזציה והתפתחות הכתב. למדנו על סוקרטס שנטפל לעוברי אורח באתונה עם שאלות פילוסופיות סתומות, ועברנו ללמוד על השפעות ההלניזם פה ביהודה. כתבנו עבודה על דימויים באיליאדה ובמקביל הכנו סוגיה במסכת סנהדרין. פתחנו בוקר עם מסעו של אודיסאוס וסיימנו את היום עם הסעודה האחרונה של ישו. התרשמנו מיצירות אמנות במוזיאון ישראל ויצאנו לעיר כדי לשוחח על האתגרים השונים של החברה הישראלית.
בשנה ב' התפצלנו לחוגים. בפ"י, שאם להאמין להם זה יוצא איכשהו ראשי תיבות של פילוסופיה והגות יהודית, ואמ"ת, שהאמת, זה בעיקר לימודי ערבית. מאז הפיצול הפערים בינינו הלכו וגדלו. כשאנשי אמ"ת רצו להתנשא על אנשי בפ"י הם עברו לדבר בערבית, וכשהחבר'ה של בפ"י רצו להתנשא על החבר'ה של אמ"ת הם התחילו להרהר על מהו בעצם הרצון ומהי התועלת שבהתנשאות.
ככל שעבר הזמן הרגשתי יותר ויותר איך אנחנו מתחדדים ומחדדים זה את זה, וגם מתפתחים ומתקדמים בפן האישי. במהלך התואר אנשים התמחו, עבדו והשנה גם צברו הרבה ימי מילואים. אנשים נכנסו למערכות יחסים, התחתנו ולאחרונה גם נעשו הורים. אנשים התנדבו, יזמו ונתנו מעצמם בדרכים שונות, כי זו הרוח של המקום הזה.
בעצם החוויה בשלם היא הרבה מעבר ללימודים, ולכן האירוע הזה מבחינתנו הוא הרבה מעבר לסיום של תואר. זו פרידה מקהילה עוטפת שהיינו חלק ממנה בשנים האחרונות. קהילה שהיתה לנו בית, בית גידול, שינתה אותנו והשתנתה יחד איתנו, ועכשיו שולחת אותנו לפרוש כנפיים ולפעול בעולם שבחוץ עם הכלים שקיבלנו פה.
כשהודיעו לי שניתנה לי הזכות לדבר מולכם היום כנציג המחזור, התרגשתי מאוד והתיישבתי לכתוב. בתהליך כתיבת השורות הללו דעתי הוסחה לא אחת בגלל רעש חזק וחד שקטע פעם אחר פעם את השלווה האופיינית – מסוקי חיל האוויר שנחתו בסורוקה, נושאים חיילים שנפצעו בעזה. השאלה שהעסיקה אותי היתה איך לסכם תואר, אבל פתאום קיבלתי תזכורת רועשת שכמה מאות מטרים ממני אנשים נדרשים לסוג אחר של סיכום – של חייהם, או אם יתמזל מזלם – של חייהם כפי שהכירו אותם עד כה, לטובת חיי שיקום והסתגלות מחדש.
במהלך התקופה המסויטת הזו שמאז ה-7 לאוקטובר רבים מאיתנו איבדו הרבה מדי. בעצמי איבדתי את אחי הקטן והאהוב יוני. כשעיינתי בכתבים שיוני השאיר אחריו, מצאתי באחת מהמחברות שלו התייחסות לקטע מהתלמוד במסכת שבת שעוסק בשאלה שאותה האדם נשאל בסוף ימיו: "ציפית לישועה?". זה מעניין שגם אדם שלא זכה לראות את הישועה צריך היה לצפות לה. למה? יוני כתב שם שהציפייה עצמה משנה את מי שאנחנו, היא מכניסה בנו חיות ותקווה, או בניסוח שלו: "עדינות", הופכת אותנו לטובים יותר ובכך אולי גם ראויים יותר להיוושע.
המציאות שעמדה לנגד עינינו כשנכנסנו בשערי שלם לא קרובה למה ששיערנו שיהיה כשנצעד בהם בכיוון ההפוך. היום כל אחד מאיתנו שואל את עצמו איפה הוא יכול להועיל לעצמו ומתוך כך לחברה הישראלית כולה, ומספר הכיוונים כמספר הפרצופים היפים והנרגשים שניצבים פה בקהל. אני בטוח שלא ירחק היום והחברים המדהימים שיושבים כאן ישתלבו כל אחד בדרכו בעשייה ובהובלה שלנו לעתיד טוב יותר, ויספקו לחברה הישראלית עוד כמה סיבות לצפות לישועה.
בשם כל במחזור, אני רוצים להודות לכל מי שלקח חלק במסע המיוחד הזה שעברנו פה, ולאחל לכם להמשיך בעשייה הזאת, אתם יודעים מה אתם עושים ואתם עושים את זה הכי טוב שיש.
תודה רבה!"
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
