על מה מדברים בוגרי שלם שהשתתפו בעבר במשלחות שלנו לוושינגטון ולסן פרנסיסקו בבוקר אביבי של יין וגבינות? על יחסי יהדות ישראל וארה"ב, על זיכרונות נוסטלגיים מהטיול מעבר לים, ועל התובנות שהשפיעו על חייהם המקצועיים עד היום
כשבן-גוריון מסר את הצהרתו הדרמטית למליאת הכנסת במאי 1960 על לכידתו של אייכמן בידי שירותי הביטחון הישראליים ועל כך שבקרוב יובא למשפט בישראל, אולם מליאת הכנסת התמלא מחיאות כפיים סוערות. יהדות התפוצות, בדגש על יהודי ארה"ב, לא ממש מחאו כפיים. כלומר, הם לבטח שמחו על תפיסתו של הצורר, אך הייתה להם ביקורת גדולה על הבחירה של מדינת ישראל כגוף השופט, ואחת הסיבות לכך הייתה שעצם העמדתו לדין בירושלים משמעה בחירה הצהרתית במדינת ישראל כמרכז העולם היהודי.
את הדוגמה הזו מביא ד"ר דניאל גורדיס בספרו החדש שתורגם זה עתה לעברית, "קרובים רחוקים", אבל חכו – הספר הזה עוד יופיע בהמשך לצד גבינות ויין. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה יחסי יהדות ארה"ב וישראל הם יחסים מורכבים וסבוכים, ושהתפיסה שלנו את האירועים המכוננים בהיסטוריה הציונית ובכלל – היא זווית ישראלית-יהודית, ושלא פעם הזווית היהודית-אמריקנית תפתיע בגישתה.
אחרי מינגלינג מסורתי התיישבו כולם סביב שולחנות ביקב
אי אפשר להבין לעומק את הזווית היהודית-אמריקנית ואת הקשר שלה לישראל מבלי להבין מבפנים שתי נקודות מפתח – את הממשל האמריקני מצד אחד ואת טיב הקהילות היהודיות הייחודיות שחיות בארצות הברית מצד שני. במרכז האקדמי שלם לא פוסחים על היכרות מעמיקה עם שתי אלו ומאפשרים לסטודנטים לצאת למשלחות מעבר לים כדי להבין את נקודות המפתח הללו ביחסי ישראל-ארה"ב מבפנים. המשלחת הראשונה היא לסן פרנסיסקו ובמהלכה הסטודנטים זוכים להכיר במסע אינטנסיבי את הקהילות היהודיות בחוף המערבי דרך מוסדות מסורתיים יותר ופחות. ההזדמנות הנוספת לפגוש את האחות הגדולה היא במסגרת התוכנית לפוליטיקה אמריקנית בוושינגטון הכוללת השתתפות בכנס איפא"ק, שם הם לומדים מקרוב על ההיסטוריה של יחסי המדינות ארה"ב וישראל והאתגרים שניצבים בפניהן.
מטבע הדברים, שתי המשלחות מותירות בחבריהן רושם עז, והצפה של שאלות זהותיות עמוקות יותר ממה שאנחנו רגילים להתמודד איתן ביום יום – מהי המשמעות הזהותית של להיות יהודי, של להיות ישראלי ומה הקשר בין המרכיבים הללו. זה, והחוויות החברתיות שנוצרות רק כשנמצאים ימים ארוכים זה לצד זה בארץ רחוקה מהבית. כדי לעבד ולסכם בדיוק את החוויות הללו התקיים לפני מספר שבועות אירוע מיוחד ומרגש – בוקר של יין וגבינות ביקב נבו, כנס בוגרי המשלחות שמטרתו בין השאר היא להתבונן בשאלות הזהותיות הללו בחלוף הזמן ולחשוב אילו רושם והשפעה המשלחות הללו הותירו בסטודנטים ובסטודנטיות שיצאו אליהן.
בוגרת שיתפה בחוויות מהמשלחת: "באתי עם ביקורת ויצאתי מפויסת"
אחרי מינגלינג מסורתי שכלל שיחות על צמתים בקריירה, דרגות שכר ואם להינשא ברבנות או להיות ידועים בציבור, התיישבו כולם סביב שולחנות ביקב. את האירוע פתחה רשמית הגב' גילה רוקמן, ראשת מדור קהילה וחברה במרכז האקדמי שלם ומי שמובילה את המשלחות בשנים האחרונות: "חלמתי שיהיה 'פולו-אפ' ושנחזור לשיח הזה". בסיום דבריה שודרה ברכה מצולמת מאת ג'ף פרבר, מנכ"ל קרן קורת, המסייעת למימון המשלחות, שדיבר על החשיבות של המפגש בין צעירים ישראלים לקהילה היהודית האמריקנית.
מארגן האירוע מיכאל שוורץ: "חזרתי למחברת שכתבתי בזמן המשלחת ותפסה אותי הערה. המלצה ממני אליי לחזור לארץ ולהסתכל על דברים בזום אאוט"
"חזרתי למחברת שכתבתי בזמן המשלחת ותפסה אותי הערה. המלצה ממני אליי לחזור לארץ ולהסתכל על דברים בזום אאוט" – כך פתח בדברים מארגן האירוע, מיכאל שוורץ, בוגר מחזור ב' בחוג למזרח תיכון ואסלאם ומנהל פיתוח ועיצוב פרויקטים חינוכיים במחלקת קהילה וחברה במרכז האקדמי שלם. "אני חושב שמה שמגבש את המשלחות יחד זה החשיפה המטלטלת והמסקרנת לאופן שבו זהות משתנה מהאופן שבו אנחנו מבינים ומכירים אותה. אישית, תפיסת הזהות המקצועית שלי השתנה בעקבות המשלחת והובילה אותי לעסוק במפגש מברר ואותנטי בין יהודים-ישראלים לבין קבוצות שאיתם במתח".
ד"ר דניאל גורדיס: "אם יש משהו שאני רוצה שהבוגרים יחזרו איתו מהמשלחת זה מחויבות – מחויבות לראות את עצמנו בדרך שונה"
מדוע בחר לקיים את האירוע ביקב? על כך השיב מיכאל: "כמו המרגלים בספר במדבר שתרו ארץ זרה ותהו על טיב אנשיה וקהילותיה, גם אנחנו תרנו ארץ רחוקה ולמדנו מאנשיה, מקהילותיה, על הרעיונות המעצבים אותה, תפיסותיה כלפי זהות, זיכרון, משמעות וקהילה; כמוהם הבאנו אשכול גדול של מחשבות, רגשות ותובנות, שלא כל כך פשוט לשאת אותו לבד. מהמחשבה היכן נכון לעבד 'אשכול' שכזה הגעתי לבחירה ביקב".
ולא סתם יקב. האירוע התקיים ביקב נבו במושב מטע, יקב בוטיק שבו מגדלים את הענבים ומלווים אותם בתהליך עד שהם הופכים ליין. "גם היינן עם המבחנות וגם החקלאי עם הבוץ על הנעליים", שיתף את בוגרי המשלחות בעל היקב ואחר כך עבר להסבר על טעימות יין, ההבדלים בין הסוגים, ולמה מה שאנחנו מחפשים בטעם הוא האיזון, ושיהיה טעים כמובן. רגע לפני שהתחילו המשתתפים לעבד בקבוצות את התהליך שעברו מאז המשלחת ולשתף במחשבותיהם זה את זה, זכינו לטיפ של ייננים שאולי יותר מכול מסביר באופן הכי סמלי ופשוט את קיום האירוע: "יין שעובר טיסה חייב לנוח לפחות שבועיים בלי שיפתחו אותו ולאפשר לתנאי הלחץ שהיו במטוס להתאזן".
מה שאנחנו מחפשים ביין זה האיזון ושיהיה טעים כמובן
אחרי סבבי עיבוד בעקבות השאלה מה ממה שקיבלנו מהמשלחות רלוונטי לחיים שלנו כאן היום, עלה להרצאה שחתמה את האירוע ד"ר דניאל גורדיס, סגן נשיא המרכז האקדמי שלם, עמית בכיר על שם קורת וראש התוכנית ללימודים הומניסטיים. כל המשתתפים קיבלו עותק של ספרו החדש שזה עתה תורגם לעברית, "קרובים רחוקים". בעודם לוגמים מגביעים שיתף ד"ר גורדיס במסקנות שגילה בעקבות העבודה על הספר שלו על יחסי יהדות ישראל וארה"ב והנחה דיון בין המשתתפים.
"ניסינו לנתח את המקורות האמיתיים לפער ההולך וגדל בין יהדות ארה"ב וישראל", סיפר לנו ד"ר גורדיס. "ראינו שההסבר המקובל יותר לפער שנוצר בעקבות יחסה של ארה"ב לסכסוך עם הפלסטינים או לבכירוּת שנותנת מדינת ישראל לאורתודוקסיה על פני שאר הזרמים אינו מספק". ד"ר גורדיס הסביר כי הפער בין הקהילות התחיל כבר ברבע הראשון של המאה העשרים והוא דיבר על המשמעות של להיות יהודי ציוני בארה"ב, שהיא בעצם סוג של נאמנות כפולה. הוא גם דיבר על הפער התפיסתי בין שני המרכזים וההסתכלות שלהם זה על זה – האם מדובר בגולה – מונח שמניח בפריפריה את כל מי שלא חי בישראל, או בתפוצות – מינוח שעושה יותר חסד עם מי שלא גר במדינת ישראל.
השיחה עם הסטודנטים והבוגרים התגלגלה לחוויות מכוננות מהמפגש עם צעירים יהודים בארה"ב. "אם לא הייתה מדינת ישראל היה לי קל יותר להיות יהודייה", ציטטה אחת המשתתפות את הצעירות שפגשה מעבר לים בהקשר של הביקורת של יהדות ארה"ב על הדרך שבה מדינת ישראל בוחרת להתמודד עם הסכסוך היהודי-פלסטיני. אחרת שיתפה דווקא בכך שהיא יצאה מפויסת מהמשלחת: "באתי עם ביקורת ויצאתי מפויסת. ראיתי שהם מנסים לייצר משהו חדש, תפיסה זהותית יהודית אחרת מזו הציונית שאנו רגילים אליה".
לשאלה כיצד המשלחות משפיעות על הבוגרים שחוזרים מהן השיב ד"ר גורדיס: "הבוגרים חוזרים מהמשלחות שונים לגמרי. הם חוזרים עם הבנה מעמיקה שישנם אנשים טובים וחכמים שעושים כמיטב יכולתם לעצב ולהמשיך מסורת מסוימת, שעם כל חסרונותיה היא מייצגת חלק נרחב מהעם היהודי", והמשיך: "אם יש משהו שאני רוצה שהבוגרים יחזרו איתו מהמשלחת זה מחויבות – מחויבות לראות את עצמנו בדרך שונה ומחויבות למה שיהדות ארה"ב עושה מעבר לים; מחויבות למעורבות הדדית שמבוססת על הבנה והיכרות מעמיקה יותר בין הצדדים".
מיכאל שוורץ חתם את האירוע בהזמנה להמשיך את השיחה הלאה: "מה שפגשנו כאן היום זו אולי הזדמנות לייצר נרטיב חדש בהסתכלות שלנו על יחסי יהדות ארה"ב-ישראל. נראה שככל שעובר הזמן התובנות שוקעות וההזדמנות נעשית בשלה יותר".
בזמן שעלו לאוטובוס שייקח אותם חזרה הביתה אפשר היה לראות, ולו ברמז, כיצד המשלחות השפיעו על המשתתפים ושינו בהם משהו. זה משהו מעבר לחברות שהתגבשה ביניהם, זה איזשהו ציר שמשפיע על העשייה של הבוגרים והסטודנטים. בכל נושא שאליו הם ניגשים הם עושים זאת מתוך ראיית עולם רחבה יותר. לא משנה אם הם עוסקים בדיפלומטיה, בחינוך, או בכלכלה – המשלחות הוסיפו להם עומק מיוחד, נדבך מסוים בהסתכלות.
כיצד המשלחות השפיעו על המשתתפים? זה משהו מעבר לחברות שהתגבשה, זה איזשהו ציר שמשפיע על העשייה שלהם
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
