בית המדרש שהקימו סטודנטים בשלם אינו סובב רק סביב טקסטים עתיקים, אלא שם דגש על חוויה, קול, ריח וטעם. טעימה מבית מדרש אחר
"בואו ליצור שפה יהודית פנימית וחברתית… המאזנת בין מזרח למערב, בין מסורת לקדמה ובין דיבור למעשה" – זוהי ההכרזה המקדמת את פני הגולשים באתר התוכנית "אלול מן המזרח" המתקיימת בירוחם, ובה לקחו חלק נדב כהן ואביה סנדק, סטודנטים בשנתם הרביעית במרכז האקדמי שלם.
האיזון בין מזרח למערב בחייהם האישיים הוא בדיוק מה שהיה חסר לאביה ולנדב כשסיימו את התוכנית, ויחד עם ארבעה חברים בוגרי התוכנית החליטו להקים את "ישיבה מזרחית", בסיוע "היזמייה" – קהילת היזמים של המרכז האקדמי שלם הפועלת בחסות מדור התמחות ומנהיגות ומלווה מיזמים חברתיים ועסקיים של הסטודנטים בעזרת מעטפת של סיוע מקצועי, ליווי אישי ויצירת קשרים מתאימים להזנקת המיזם.
"אם יש מקום שבו יש הפרדה ברורה מאוד בין מזרח למערב – זה בעולם החרדי", מסביר נדב. "גדלתי בחיפה ולאחר מכן במודיעין עילית במשפחה חרדית-ספרדית. למדתי במוסדות חרדים אשכנזיים, ואפשר לומר שהמשפחה שלי 'משוכנזת'. המזרחיות אומנם נכחה במשפחה, אבל באופן מודחק. ככל שהתבגרתי ויצאתי למסע לגיבוש הזהות שלי התרחקתי מהעולם החרדי, אבל היהדות והמסורת עדיין היו חשובות לי מאוד. למדתי עושר גדול של טקסטים, מהתלמוד הבבלי ועד רבי נחמן, הוגים ציוניים וספרות חילונית, ובכל זאת הרגשתי שהתמונה לא שלמה. דרך הפיוטים – יצירות עתיקות שמרגשות אותי מאוד – גיליתי בחזרה את השורשים המזרחיים שלי, וכך הגעתי לתוכנית 'אלול מן המזרח'".
המסע של אביה היה דומה, אבל שונה. "גדלתי באשדוד בבית מסורתי ודתי, מעורב עדתית", היא מחייכת. "יש לי צד מרוקאי אבל גם חלק פולני. הטעמים והצלילים שזכורים לי מהבית הם בעיקר מהצד המרוקאי. תמיד הרגשתי פער בעולם הדתי. הרגשתי קצת בורה מבחינה מחשבתית על אף שידעתי את המנהגים. כשהשתחררתי מהצבא הלכתי ללמוד בעין פרת וזה היה המפגש הראשון שלי עם טקסטים באופן לא מתוּוך".
המפגש הראשוני עורר אצל אביה רצון להכיר ולדעת עוד. "עברתי בכל מיני בתי מדרש של התחדשות יהודית, ובשלב מסוים התחלתי להרגיש שהחוסר הוא גם בחיי האישיים, ולא רק בתחום הידע. אחד הדברים שהכי התקשיתי בהם הוא עמידה בזמנים. לא הייתה תקופת מבחנים אחת שבה הצלחתי להגיש הכול בזמן". בשיחה עם נדב עלתה האפשרות שתחושת התסכול והאכזבה מחוסר היכולת לעמוד בזמנים נובעת ממה שהיא קוראת "המרחב המערבי" שבו היא חיה, שלו תפיסת זמן אחרת. "שם לראשונה דיברנו על המושג 'זמן מזרח' או 'תפיסת זמן מזרחית'".
נדב מרחיב על ההבדלים שבין מזרח ומערב. "יש מקום לבית, עם המנהגים שלו והמיידיות הפיזית", הוא מסביר, "לעומת זאת, ישנו המרחב האינטלקטואלי שמתעסק באידיאות, טקסטים ורעיונות, ומחשבה לוגית שמגיעה בעיקר מהמערב". במרחב הלימודים נדמה כי אין מקום למרחב הביתי של טקסים ומנהגים, תחושות וטעמים. "גם בתוך המרחב הביתי יש רעיונות ותפיסות", מבהירה אביה, "אבל לעיתים הם חבויים ולא גלויים, ולכן ההרגשה היא שמדובר בשני מרחבים נפרדים".
מתוך הרצון העז לגשר בין שני המרחבים, הקימו נדב ואביה, יחד עם ארבעה שותפים נוספים שלמדו ב"אלול מן המזרח" (אריאל חנוך, אופיר שמאי, נועם שבט וצליל כהן) את "ישיבה מזרחית" – בית מדרש ברוח יהדות ארצות האסלאם.
נדב ואביה ממהרים להבהיר כי הפעם מדובר בבית מדרש מסוג שונה. "את בטח מדמיינת קבוצה של אנשים רוכנים על גבי ספרים עבי כרס", אומרת אביה בחיוך, "אבל זה ממש לא מה שקורה אצלנו. בישיבה מזרחית יש דפי מקורות, אבל התפאורה מעט שונה – כריות, מחצלות, כלי נגינה ומגדנות הם חלק אינטגרלי מהלימוד, ובעזרתם מנסים נדב ואביה לגשר על הפער בין העולמות הנפרדים שאליהם הרגישו שייכות. "ישיבה מזרחית", לדבריהם, היא "מרחב שיש בו תורה ולימוד ומקורות טקסטואליים אבל גם פיוט, מוזיקה וריטואלים".
בית המדרש מדגיש את החוויה הריטואלית. כשאני מבקשת דוגמה, הם מספרים על חידוש מנהג ה"בסיסה" (בפי יהודי תוניס: פשישא) שנחגג לאחרונה בישיבה. מדובר בטקס שנהוג לקיים בראש חודש ניסן ובמהלכו יוצרים תערובת תבלינים המסמלת את בניית המשכן. התערובת נבללת באמצעות מפתח ובזמן הפעולה נאמרת תפילה מיוחדת על הפרנסה
איך נראה מפגש ב"ישיבה מזרחית"?
נדב: "תדמייני חבורה שמתכנסת במבנה. אין שולחנות וכיסאות. בעיקר ישיבה מזרחית על הרצפה. יש לימוד, אבל גם כלי נגינה ופיוטים. יש ערק וכיבוד, שגם הם מוסיפים לאווירה. בחלק מהאירועים יש גם ריטואל פיזי – חומר שמחזיקים ביד, או סמלים כמו המפתח שמערבב עיסה. זה לא רק לימוד טקסטואלי. זו סגירת פער שקיימת בחיינו ובחיים של רבים".
המפגשים נערכים אחת לשבועיים, ואחת לתקופה מתקיימים מפגשים גדולים יותר הקשורים ללוח השנה, למשל מפגש פורים שנחגג בסימן יהדות פרס, חג המימונה הנהוג בקרב יוצאי מרוקו וכולי. במקביל נערכות סדרות לימוד, שהנוכחית בהן עוסקת בפרקי אבות. נדב מבקש להדגיש כי מלבד הלימוד, המפגשים יוצרים גם חיבור אישי ואנושי.
"אנשים ממשיכים להגיע באופן קבוע ונבנית פה ממש קהילה. נוצרים פרויקטים נוספים שאינם בהובלה שלנו, כמו למשל קריאת מגילה שבה כל פרק נקרא בניגון של מסורת אחרת".
גם למי שהוא ממוצא שונה יש מקום בבית המדרש הזה?
"אנחנו מייצרים מקום עבור מי שבא מבית מזרחי ומרגיש פער בין מציאות חייו לבין המסורת שבה גדל, אבל אנחנו מציעים אפשרות נוספת בסל האפשרויות של החברה הישראלית. כולם מחפשים חיבור בין עולם הלימוד והרוח לעולם הממשי, המשפחתי והחווייתי. זה רצון חוצה מגזרים, ואנחנו רואים את זה בשטח: יש אצלנו דתיים על הרצף, חילונים ומסורתיים וגם מזרחים ואשכנזים. כל מי שהבשורה מדברת אליו מגיע אלינו".
מה התגובות שאתם מקבלים מהמשתתפים?
"אנחנו מקבלים תגובות כל הזמן, גם מאנשים שמגיעים באופן חד פעמי וגם מאלו שמגיעים באופן קבוע. המשתתפים מספרים שהמקום נותן ביטוי לדברים שחסרים להם בחייהם האישיים, ממש כפי שהיו חסרים לנו".
סיפורה של "ישיבה מזרחית" משקף סיפור גדול יותר בחברה הישראלית – התעוררות הזהות המזרחית בקרב הדור השני והשלישי ליוצאי ארצות ערב. גם אביה ונדב מרגישים שהם לא לבד בעסק.
"צמחנו מתוך פרויקט 'אלול מן המזרח', שחשף בפנינו את עולם התוכן הזה", נדב מסביר. "הבנו שאנחנו לא יכולים לסמוך על כך שדברים ינחתו מלמעלה, אלא צריכים לעשות דברים בעצמנו. זה מעגל שמזין את עצמו: כשמתעוררת דרישה מהשטח היא מגיעה לחלונות הגבוהים יותר. למרות זאת, העולם הזה לא ניזון מהרבה תקציבים. גם המרכז האקדמי שלם נרתם לנושא, והשנה הכנס השנתי שלו עסק בנושא 'תרבות האסלאם'. מטרת הכנס היא להראות תמונה רחבה יותר של העולם היהודי על כל העושר התרבותי שיש בו".
אביה מוסיפה: "אנחנו טוענים שהמפה התרבותית במדינה לא נותנת כיום ביטוי מספק לצד המזרחי ולעושר שמגיע מתרבות ארצות האסלאם. למדינה יש אחריות לקדם חלוקת משאבים מאוזנת יותר. המשרד לשוויון חברתי עושה זאת, אבל ייקח זמן להדביק את הפער, שקיים גם בגלגלצ, גם בתוכנית הלימודים ובעוד מקומות. צריך לעבוד בשטח, ואנחנו עושים את זה, אבל במקביל גם המדינה צריכה לנתב תקציבים בצורה שוויונית יותר".
לאן אתם רואים את בית המדרש שלכם מתקדם בעתיד?
"בטווח הקרוב אנחנו מצפים שהפעילות תלך ותגדל ותמצא מקום קבוע. החלום הוא שבית המדרש יתקיים באופן יומיומי ושכל מי שיבקש תורה ודעת ברוח מזרחית יוכל למצוא את עצמו כאן. בעתיד הרחוק יותר אנחנו שואפים לייצר פלטפורמה – בית עם קהילה – שתיתרגם לנוכחות משמעותית בתרבות הישראלית".
לקראת סיום אביה מבקשת לא לשכוח את הגורמים התומכים בישיבה, עמותת "כולנא" בירוחם, "מכון הדר", שאביה ונדב הם מבוגריו וה"יזמייה" במרכז האקדמי שלם, המלווה את הישיבה מבחינה מקצועית.
"הבית הזה לא יהיה רק מקום לשימור של מסורות קיימות", הם מסכמים בעיניים בורקות, "אלא גם מרחב של יצירה ופיתוח. דרך הכרת המסורת והשבילים העשירים שבה, אנו מאמינים שייווצרו פיתוחים רלוונטיים לחברה הישראלית ולימינו אנו".
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
