בין בית המשפט העליון לבית הדין הרבני: קורס אתגרים בחברה הישראלית נוגע בעצב החשוף של דת ומדינה

בין בית המשפט לבית הדין: קורס אתגרים בחברה הישראלית נוגע בעצב החשוף של דת ומדינה

המתח בין דת ומדינה מופיע מדי יום בבית הדין הרבני. כדי לגעת בו ולשאול את השאלות הבוערות, הגיעו הסטודנטים שלנו לסיור שהתחיל בבית הדין, המשיך לפגישה עם השר לשירותי הדת, ונגמר בבית המשפט העליון

3 בפברואר 2022  |  מאת: מערכת תוכן ועניינים

"אל תופתעו אם תראו במסדרונות אנשים עצובים", אומר פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", במיקרופון של האוטובוס, ומסביר: "בית הדין הרבני הוא המקום שאליו אנשים מגיעים כדי להיפרד". זוהי הפתיחה של פרופ' הכהן, לסיור בקורס אתגרים בחברה הישראלית שעוסק במתח בין דת ומדינה. מדובר ביום עמוס שראשיתו בבית הדין הרבני, מרכזו במשרד לשירותי הדת וסופו בבית המשפט העליון. לפני שירדו מהאוטובוס הוסיף פרופ' הכהן עוד משפט, שמטרים הרבה מהמתח שהם עתידים לפגוש היום: "אם תשימו לב, תראו דגל ישראל מתנופף על הבניין של בית הדין מבחוץ. זה בגלל שזהו בית משפט של מדינת ישראל", עובדה מעניינת שחשוב לשמור בראש כשנכנסים לבית הדין הרבני, מקום שמטרתו ליישב סכסוכים ואיכשהו, בציבוריות הישראלית הרבה פעמים נתפס דווקא כמי שיוצר אותם.

בית הדין הרבני: התחנה בדרך לפרדה

המפגש הראשון בסיור נערך עם ראש בית הדין [ראב"ד] מרדכי רלב"ג, דיין וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. ראב"ד הסביר בקצרה על חמשת הרכבי השיפוט במדינת ישראל, שאחד מהם הוא בית הדין הרבני, ועל הסמכות הבלעדית שיש לו בענייני גירושים: "הדיין נמצא בצומת מסוכן", מסביר ראב"ד. "משום שהציבור החילוני פוגש אותו, את העולם הדתי, בזמן הנישואים והגירושים, עלינו להאיר פנים". זאת משום שאלו צמתים טעונים ממילא. ואכן, הבעיה בנישואים בישראל מתגלה דווקא בשלב שבו הזוגות רוצים להיפרד. בשלב הפרדה, לא משנה אם הזוג נישא בנישואים אזרחיים במדינה אחרת או אם נישאו בנישואים קונסרבטיביים או רפורמיים, ולפעמים הם אפילו "ידועים בציבור", אנשים שחיים יחד מבלי להינשא, כשירצו להיפרד – ייאלצו לעשות זאת בבית הדין הרבני. זהו המצב במדינת ישראל היום, שנוצר כתוצאה מהסטטוס קוו – ההסכם ההיסטורי שחתם ראש הממשלה הראשון, בן- גוריון, עם ההנהגה החרדית. הדברים הוסכמו בשם המטרה שכל המגזרים של עם ישראל יוכל להינשא זה לזה ללא חשש ממזרות, חשש הלכתי שנוצר כשלאישה שלא התגרשה כהלכה נולד ילד בזוגיות חדשה.

ראש בית הדין [ראב"ד] מרדכי רלב"ג: "אנשים עדיין בוחרים להינשא כדת משה וישראל"

ראש בית הדין מרדכי רלב"ג: "אנשים עדיין בוחרים להינשא כדת משה וישראל"

ברקע, לדבריו של ראב"ד, מונח חוסר השוויון המגדרי שיש בגירושים בהלכה היהודית: האישה תלויה בגט של הגבר והיא כבולה אליו עד שיואיל לתת לה גט. אבל לגישתו של ראב"ד, "האפשרות של הילד [העתידי שייוולד בזוגיות הבאה של האישה (המערכת)] להינשא כדת משה וישראל – שווה את המחיר". הוא הדגיש כי בימינו איש לא מכריח להינשא בנישואים דתיים. למרות שטכנית אפשר להינשא בקפריסין ובמדינות שונות, אנשים עדיין בוחרים להינשא כדת משה וישראל.

בתגובה לדבריו, שאלה אחת הסטודנטיות: "מדוע הבחירה להינשא בנישואים אזרחיים אינה אפשרות עבור זוגות יהודים שמעוניינים בכך? הרי ממילא מי שרוצה יכול להינשא כדת?" על כך השיב ראב"ד: "זו מדינת חוק. זו ההחלטה של בן-גוריון על הסטטוס קוו, והיא תקפה עד היום. זה מה שמאפשר לבת שלי להינשא לבן שלך".

"האם יום אחד תוכל להיות דיינית אישה?" שאלה אחת הסטודנטיות. "אנחנו מעודדים טוענות רבניות", השיב ראב"ד, "הנוכחות של טוענת רבנית משמשת כתובת לנשים שמגיעות, והיא עוזרת מאד". הסטודנטית המשיכה והקשתה: "אז תקרת הזכוכית נמצאת שם? כן תהיה טוענת רבנית אבל לא דיינית?" "אני דיין, לא שופט", השיב ראב"ד, "הגדרת המשרה שלי היא לפסוק לפי ההלכה, לא לחדש".

עם התשובה החד-משמעית הזו יצאו הסטודנטים והסטודנטיות להפסקה. במהלכה רואים שהשאלות שהעלתה השיחה הזו עדיין מנקרות בהם. בפינת הקפה אפשר לראות סטודנטים וסטודנטיות דנים בלהט במה שזה עתה שמעו. לשיחה הבאה, עם הדיין וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל יצחק אושינסקי, הם הגיעו מוכנים עם שאלות נוספות.

השאלות מהסיור עוד מנקרות בקרב הסטודנטים והסטודנטיות

השאלות מהסיור עוד מנקרות בקרב הסטודנטים והסטודנטיות

בית דין ממלכתי-דתי

"ממש ברגע זה, בבניין הזה מתגרשים כעשרה זוגות, כמדי יום כאן בבית הדין הרבני", פתח הדיין אושינסקי. "אנחנו מטפלים בצורכיהם של כל האוכלוסיות בעם ישראל, בעיקר בגירושים ובכל מה שמסתעף מהם". הדיין הסביר על הפתרונות השונים שיש לבית הדין כדי לצמצם את סרבנות הגט. סמכויות שניתנו לו מתוקף היותו ערכאה שיפוטית מטעם מדינת ישראל: איסור יציאה מהארץ, שלילת קצבאות ביטוח לאומי, איסור חידוש רישיון נהיגה, קנסות ועוד. את כל פסקי הדין אפשר למצוא באתר פסקי הדין הרבניים.

הדיין יצחק אושינסקי: "אני ממש את החוק. פנה למי שכתב אותו"

הדיין יצחק אושינסקי: "אני ממש את החוק. פנה למי שכתב אותו"

יד התרוממה מקרב הסטודנטים והדיין נשאל שאלה כנה: "אנחנו מייצגים של ציבורים שונים. כנראה לא נסכים, ולא צריך להגיע לאמצע. זכותך לחיות את חייך לפי אמונתך, אבל יש קרע. האם יש דרך שזה יהיה אחרת? לגונן על היהדות כדי שלא תהיה שנאה כלפיה?" והדיין השיב: "אני לא הכתובת לשאלה הזו, אני מממש את החוק. פנה למי שכתב אותו". עוד הוסיף הדיין דאגה משלו: "הייתי מודאג לו המצב היה הפוך".

סיכום, קפה והשר לשירותי דת

גם בתום השיחה, נראה היה שהשאלות ששאלו הסטודנטים לא קיבלו מענה מקיף, ופרופ' הכהן נכנס לתמונה והסביר את המתח המהותי שטמון בין תפיסת העולם המערבית של הסטודנטים לזו היהודית של הדיינים. בתור דוגמה למתח הזה הוא הדגים את היחס לטובת הילד, סוגיה שעולה רבות בתיקי גירושים – האם טובת הילד היא מה שהתורה הייתה אומרת, או שמא מה שמקובל במחקר היום. כך, בסוגיה צדדית אך מהותית זו, הוא הדגים להם את הפער בתפיסות העולם בגישתם של הסטודנטים לבין זו של הדיינים.

עוד מושג שקשור לדיון, הוסיף פרופ' הכהן, הוא "הוועדה למינוי דיינים". בוועדה חברים שני שרים, שלושה דיינים של בית הדין הגדול, שני נציגים של לשכת עו"ד ושני הרבנים הראשיים. עד לפני שש שנים הוועדה הייתה מורכבת מגברים בלבד. כדי לאזן את הוועדה מגדרית אחרי מחאות רבות, הוסיפו שתי טוענות רבניות, ודאגו שהמקומות מתוך לשכת עו"ד, הח"כים והשרים יקבלו ייצוג נשי ככל האפשר כדי לאזן את הועדה. אבל מכאן ועד מינוי דייניות הדרך עוד רחוקה. וכמובן, אסור לשכוח שהרבה מהמינויים הללו נשארים פוליטיים.

לאחר הפסקת צוהריים, המשיך הסיור במפגש עם השר לשירותי דת, מתן כהנא, שמשרדו שוכן ממש מעבר לכביש, מול בית הדין הרבני, כמו משקיף על מי שנתונים לאחריותו. השר שוחח עם הסטודנטים על אמנת גביזון-מדן, על גישתו כשר לשירותי הדת למתח בין דת ומדינה ועל השינויים בני הקיימא שהוא מנסה לחולל במשרד. הזווית של השר נתנה כיוון קצת אחר לכל מה ששמעו בבית הדין. מעבר לחומר למחשבה, נשארו הסטודנטים שלנו עם תמונה למזכרת:

השר מתן כהנא עם הסטודנטים והסטודנטיות.

השר מתן כהנא עם הסטודנטים והסטודנטיות.

סיכומו של יום בבית המשפט העליון

את היום שהתחיל בביקור בערכאה שיפוטית רבנית מסיימים הסטודנטים שלנו בבית המשפט העליון שמשמש הן הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר והן ערכאת הערעורים הגבוהה ביותר. ראשית סיירו הסטודנטים במסדרונות, נכנסו לאולם דיון, ולבסוף התיישבו לשיחה מרתקת עם שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין. "התפקיד שלי כשופט הוא לתת שירות לאזרחים", אמר כבוד השופט. "הבעיה במקצוע הזה היא שהוא משאיר תמיד 50% מהקליינטים לא מרוצים". הוא השיב לשאלותיהם של הסטודנטים והוסיף: "לא תהיה שיטה אידיאלית. להפקיד כוח אצל מישהו זה מסוכן, והכוח תמיד יהיה אצל מישהו". נראה שהמשפט הזה, מפוכח ומפחיד ככל שיהיה, מסכם הרבה מהתובנות שהסטודנטים שמעו והפיקו במהלך היום.

הסטודנטים עם שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין: "לא תהיה שיטה אידיאלית".

הסטודנטים עם שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין: "לא תהיה שיטה אידיאלית".

הסיור נחתם במפגש עיבוד של הסטודנטים עם פרופ' הכהן, והם עדיין נותרו עם מגוון שאלות: האם סוגיות של דת ומדינה צריכות להיפתר בבית המשפט העליון? אילו כלים יש לבית המשפט בשאלות פילוסופיות? ואם מערכת המשפט היא לא תמיד הכתובת ליישוב סוגיות, אז מהי הדרך הראויה להכריע בסוגיות של גיור ושילוב נשים? בזמן ששקעה השמש, הסטודנטים נותרו, כרגיל, עם יותר שאלות וחומר למחשבה מאשר שורות תחתונות, וזה בסדר לגמרי מבחינתנו.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.