סיפור ישראלי: אלטנוילנד עם ד"ר מיכה גודמן

זה באמת מוזר. למרות ש"אטלנוילנד", ספרו האוטופי של הרצל, הוא אחד מנכסי צאן הברזל של הציונות, ישראלים מעטים קראו בו. הישראלי הממוצע מכיר את שם הספר, יודע בגדול שמתוארת בו מדינת יהודים אוטופית ואולי גם יכול להביא דוגמאות מספר לחלומותיו של הרצל שאכן התגשמו בפועל. כאן פחות או יותר, נגמר הידע.

אלטנוילנד: זה סיפורת או שזה ספר עיון?

סדרת "הסיפור הישראלי" במרכז האקדמי שלם מאפשרת לסופרים ולהוגים בולטים בישראל לבחור טקסטים מכוננים ולדון בהם עם הסטודנטים. במפגש הראשון בסדרה, בחר ד"ר מיכה גודמן, מחבר כמה רבי מכר ובתוכם "מלכוד 67", את אלטנוילנד.

ד"ר מיכה גודמן. "ספר קאנוני שאנשים לא קוראים"

"ביקשו ממני לבחור ספר שאינו ספר עיון, כנראה כי יש לי נטייה להגות דווקא בספרים כאלה. אז בחרתי ספר שהוא גם עיון וגם אגדה", הסביר ד"ר גודמן בחיוך את הבחירה. סיבה נוספת לבחירה באלטנוילנד, לדברי ד"ר גודמן, היא היותו ספר קאנוני, שמעטים יודעים לצטט ממנו.

במרכז האקדמי שלם, שבו נלמד תואר בלימודים הומניסטיים, לא מגיעים להרצאה על טקסט לפני שהסטודנטים קראו אותו בעצמם וגיבשו דעה לגביו. "אם הסטודנטים נפגשים עם טקסט לראשונה דרך עיניו של אדם אחר, הם בעצם מקבלים דעה מיד שנייה ומחמיצים את ההזדמנות לגבש דעה עצמאית", מסביר ד"ר עידו חברוני, המנהל החינוכי של המרכז האקדמי שלם, ואחד מיוזמי הסדרה. לכן, כל הסטודנטים נדרשו לקרוא את הספר לפני הערב ולהתכונן לדיונים בו.

גשם של פלאפל ודיונים

ערב יורד על קריית מוריה בירושלים, והסטודנטים מתחילים להתקבץ לערב העיון של הסיפור הישראלי, שנפתח במאפיין הכי ישראלי: פלאפל. לאחר שהסטודנטים השביעו את רעבונם הגשמי, הם ממשיכים לחלק הרוחני של הערב. עוד בטרם עולה ד"ר גודמן אל הבמה, נחלקים הסטודנטים לכמה קבוצות דיון, משוחחים ומציגים את דעותיהם האישיות לגבי הספר.

הקשבה לסטודנטים בקבוצות הדיון מגלה שאלה אכן גיבשו דעות עצמאיות לגבי הטקסט, וכל אחד שם את הדגש על פרספקטיבה אחרת בספר. בחלק מהקבוצות דנו בשאלת התפיסה של הרצל את המדינה היהודית כ"אור לגויים", בחלק דנו באופייה היהודי של מדינת היהודים של הרצל, ובקבוצות אחרות דנו בתפיסת הזר בספר.

עם תום הדיונים מתכנסים הסטודנטים באודיטוריום וד"ר מיכה גודמן עולה אל הבמה. הוא פותח את הרצאתו בתובנה מעניינת. כולנו מכירים את "אם תרצו – אין זו אגדה" המופיע בפתיח לספר, אך מעטים מכירים את המשפט הסוגר את הספר: "ואם לא תרצו – אין זו אלא אגדה". לדברי ד"ר גודמן "הרצל משתמש פה באלמנט ספרותי שבו הוא מציע לנו לבחור בעצמנו את הסוגה של הספר: האם זו פנטזיה או ריאליה.

לא רציונלי וכן במקרה: הנאיביות של הרצל

במהלך הערב מביא ד"ר גודמן כמה זוויות הסתכלות מרעננות על אלטנוילנד. כך, למשל, העובדה שבחברה האוטופית שבונה הרצל אין צבא: "מי שחשפה את האנומליה הזו היא החוקרת רות וייס. בדרך כלל כשמדינאי משרטט בספר את החברה או המדינה שהוא רוצה להקים, הצבא הוא אחד האלמנטים הראשונים, כיוון שהוא משקף עוצמה. אצל הרצל אין צבא".

זווית מעניינת נוספת היא שהקיבוץ היהודי בישראל, אליבא דהרצל, לא נועד להוות מקלט ליהודים מפני סכנת האנטישמיות באירופה, אלא ששרשרת האירועים שתיווצר בעקבות הגעת היהודים לישראל היא שהאנטישמיות עצמה תיעלם.

ומה לגבי החלקים שלגביהם טעה הרצל? לדברי ד"ר גודמן להרצל היו הברקות ("הוא הבין שהאמנציפציה לא תוביל להפחתת האנטישמיות אלא דווקא להגברתה") וגם טעויות: "להרצל הייתה תפיסה מאוד רציונלית. הוא הניח, למשל, שאם הטורקים זקוקים לכסף, וליהודים יש כסף, החיבור מתבקש ואפשר לרכוש זיכיון. בפועל, שני הצדדים דחו אותו". המסקנה המתבקשת היא שהטעויות בחזון של הרצל נובעות, בדרך כלל, מסוג של נאיביות שלפיה העולם מתנהג באופן רציונלי.

"ספר שכל ישראלי צריך לקרוא"

בתום ההרצאה נפתח דיון של הסטודנטים עם ד"ר גודמן, שהציף נקודות שעלו בקבוצות הדיון שקדמו להרצאה. כך, למשל, נידונים היחס של הרצל לזרים, אותם הוא טוען שמדינה היהודים צריכה לקבל בזרועות פתוחות, היחס של הרצל לדת במדינת היהודים, המבקרים שביקרו את תפיסתו של הרצל, וגם השאלה מדוע אלטנוילנד לא נלמד במערכת החינוך הישראלית.

הסטודנטים שעימם שוחחנו לאחר ההרצאה היו חד משמעיים בדעה כי את אלטנוילנד כל ישראלי צריך להכיר, וכי זהו ספר שמאוד רלוונטי לישראל 2018. "אני חושבת שזה ספר שלא רק ישראלים צריכים לקרוא", סיכמה אחת הסטודנטיות, "זה ספר שכל אדם שיש לו חזון או חלום שהוא רוצה להגשים צריך לקרוא, ולו כדי להבין את הרזולוציות של החזון שאליהן צריך לרדת כדי להגשים אותו".

שאלנו את ד"ר עידו חברוני מה התובנה המרכזית שהוא רוצה שסטודנט יֵצא ממנה הערב, והוא השיב בפליאה: "אין תובנה כזו. האחריות שלנו אינה לאיזו תובנה יגיע סטודנט – כל סטודנט מגבש את התובנה האישית שלו עקב המפגש הישיר עם הטקסט, הדיונים סביבו וההרצאה ששמע".