גיבורו של הסרט הראשון ביקום הקולנועי של מארוול מלמד אותנו שאין מקום לייאוש מהיצירה האנושית, ושאם במיתולוגיה היוונית זה היה נחשב לחטא ההיבריס, היום זה הכוח שמניע את העולם – לתקן את המציאות גם אם זה נוגד את כל הסיכויים
הפגישה הראשונה שלנו עם טוני סטארק על המסך הגדול מתקיימת ברכב שטח צבאי בחולות אפגניסטן, כשהוא מחזיק בידו כוס ויסקי. כשאחד החיילים מבקש להצטלם איתו תוך שהוא מבצע את מחוות הידיים שמסמלת שלום ("פיס"), סטארק המשועשע אומר "כן, שלום, אני אוהב שלום אבל אם היה שלום לא הייתה לי עבודה". מטח יריות, הכולל גם פגז שעליו מתנוסס הסלוגן של "תעשיות סטארק", חברת ייצור הנשק שאביו הקים ושהיום הוא עומד בראשה, מתפוצץ בפניו וגורם למפנה בחייו של סטארק.
הסרט "איירון-מן", סרט פעולה מבית אולפני מארוול, שהפך לשובר קופות שגרף מעל 585 מיליוני דולרים, הוא לא רק סרט פעולה סוחף, אלא גם מעורר הקשרים פילוסופיים בצפייה הומניסטית בו.
"איירון-מן" הוא לא רק סרט פעולה סוחף, אלא גם מעורר הקשרים פילוסופיים בצפייה הומניסטית בו.
לפני שנתחיל בצפייה ההומניסטית, נניח על השולחן שתי הנחות יסוד. הראשונה – ההתייחסות ל"איירון-מן" במאמר זה תיעשה רק לגבי התוצר הקולנועי ולא לגבי חוברות הקומיקס המקוריות. השנייה – יהיו פה ספוילרים. הסרט אומנם יצא לאקרנים לפני יותר מעשור, אך אם טרם צפיתם בו, עצרו כאן, גשו לשירות הסטרימינג הקרוב למקום מגוריכם, צפו, ואז חִזרו אלינו.
רגע לפני שנתחיל, בואו נערוך היכרות קצרה עם דמות המפתח: טוני סטארק. סטארק הוא ביליונר גאון שעושה את הונו מפיתוח אמצעי לחימה מקוריים. שני הכינויים שהוצמדו לדמותו הם מצד אחד "דה וינצ'י של ימינו" ומהצד השני "סוחר המוות".
האיזון שבין שתי הזהויות הללו משתנה אחרי שהוא נחטף ע"י ארגון טרור אפגני המשתמש בכלי הנשק שהוא עצמו המציא, אך בכישרונו הוא מצליח להיחלץ מהשבי. מחוויית השבי הזו הוא לוקח שתי "מזכרות" שפיתח במערה: גנרטור אלקטרו-מגנטי ואבטיפוס של שלד חיצוני רב עוצמה, חליפת נשק שמאפשרת למשתמש בה לעוף ולירות בחוזקה.
לא רק מזכרות פיזיות הוא נושא איתו מהשבי, אלא גם החלטה עקרונית: הוא מכריז במסיבת עיתונאים שהחברה שלו תפסיק לייצר ולמכור נשק, מה שמוביל לצניחת ערך המניות בחברה ולחשיפתו של הנבל האולטימטיבי: שותפו לחברה, שמנסה, איך לא, להשתלט על העולם. כדי לנסות ולמנוע משותפו הנבל לממש את מטרותיו, משקיע סטארק בשכלול החליפה שהמציא בעודו בשבי, ובלמידה מתמדת כיצד נכון להשתמש בה. בין השאר, הוא לומד לעוף, ולעוף גבוה – עד לגובה שבו רק הירח ניצב מעליו. אך האופוריה לא נמשכת הרבה זמן. החליפה של סטארק וכל המנגנונים המשוכללים שבנה מתחילים לקפוא והוא כמעט מתרסק. אפשר לומר שהוא עף קרוב מדי לירח. מצלצל לכם מוכר?
אם יש דמות במיתולוגיה היוונית שמבטאת עד כמה רחוק יכול להגיע הכישרון האנושי, הרי שזו דמותו של דדלוס, הממציא הגאון של יוון העתיקה והכתובת שאליה פונה מלך כרתים, מינוס, כדי לבנות מבוך שאיש לא יוכל להיחלץ ממנו.
אחרי שבניית המבוך הושלמה מחליט המלך מינוס לכלוא בתוכו גם את דדלוס וגם את בנו איקרוס. כדי להשתחרר מכבלי השבי משתמש דדלוס בחומרים שקיימים סביבו – נוצות ציפורים ודונג. כך בנה לו ולבנו כנפיים כדי שיוכלו להימלט מהמבוך. לפני ההמראה מזהיר דדלוס את איקרוס בנו שלא יעוף נמוך מדי כדי שהנוצות לא יירטבו, ושלא יעוף גבוה מדי שמא תימס השעווה מחומה של השמש. הפצרותיו של האב לא הועילו, והבן, שהתלהב מהתעופה, עף קרוב מדי לשמש, הדונג נמס והוא צנח אל מותו. דדלוס מתאבל על איקרוס, קובר אותו ונשבע שלא להשתמש יותר בכישרונו שהביא למותו של בנו.
כדי להשתחרר מכבלי השבי משתמש דדלוס בחומרים שקיימים סביבו – נוצות ציפורים ודונג. דדלוס ואיקרוס ציור של פרדריק לייטון
קווי הדמיון בין הסיפורים ברורים: שתי היצירות עוסקות ביחסי אב ובן, בשתיהן הגיבור מוצא עצמו בשבי בשל המצאות שהוא עצמו פיתח, בשני הסיפורים הצורך להימלט מהשבי מוליד את היכולת להיות יצירתי במיוחד, ובשני הסיפורים משולם מחיר כבד: דדלוס מאבד את בנו, וסטארק מאבד את חברו לשבי, ינסן.
השוני הגדול שבין שתי הדמויות, דדלוס וסטארק, מתגלה ברגע מכונן: הרגע שבו חווים כישלון. כישלונו של דדלוס, שבא לידי ביטוי במותו של בנו שעף קרוב מדי לשמש, גורם לאב לחדול מלהשתמש בכישרונו, בעוד כישלונו של סטארק, שעף קרוב מדי לירח וכמעט קפא, דווקא מעודד אותו להמשיך ולהשתמש בכישרונו כדי לנסות להציל את העולם מרשעותם של אחרים.
הדמיון בין הסרט למיתוס על דדלוס ואיקרוס מצביע על דבר נוסף. חטאו של איקרוס היה חטא ההיבריס, הגאווה. הוא התעלם מאזהרותיו של אביו וכתוצאה מכך צלל אל מותו, תורת מוסר יוונית-קלאסית. אבל האם היינו מאשימים גם את סטארק בחטא הגאווה?
לכאורה, יש בסיס להאשמה כזו. דמותו של סטארק יכולה בהחלט להתפרש כנהנתנית, ולעיתים מנותקת, כפי שהוצגה בסצנת הפתיחה. גם סצנת הסיום, שבה, בניגוד למקובל בעולמות גיבורי העל, הוא אינו מסתתר מאחורי דמותו של איירון-מן ומצהיר שהוא עצמו איירון-מן, יכולה להתפרש כגאווה.
אך התבוננות מעמיקה מביאה למסקנה קצת אחרת. בניגוד לאיקרוס, המביע גאווה חסרת בסיס על המצאה שהוא כלל לא המציא, סטארק מכיר בכישרונו וגאה בהישגיו שלו, ובכך אין פסול. המקומות שבהם היה יכול סטארק לחטוא בגאווה, אך אינו עושה זאת – שזורים לאורך העלילה. כך, למשל, סטארק לא מופיע לטקס שבו היה אמור לקבל פרס על המצאותיו. בהמשך, הוא שם את עצמו בשולי מסיבת עיתונאים שללא ספק היה יכול להיות במרכזה. סטארק לא מסתיר את כישלונותיו, אך מספיק סומך על עצמו ועל כישרונו כדי להמשיך ולנסות. עד שהוא מצליח. מבחינה זו אפשר לומר שיותר מאשר סטארק גאה בעצמו, אנחנו אלה שגאים בו על הדרך הלא פשוטה שהוא עושה.
במאה ה-21 ויתרנו על אלים, אבל לא על גיבורים. נוף עם נפילת איקרוס, ציור של פיטר ברויגל האב
במאה ה-21 אנחנו כבר לא מאמינים באלים אולימפיים. הבנו שיש להם שיגעונות ונקודות תורפה. אבל אולפני מארוול מבינים שלמרות שוויתרנו על אלים, עדיין לא התייאשנו מגיבורים שיבואו להציל את המצב. הסרט שפותח את היקום הקולנועי שלהם קורץ לסיפורם של איקרוס ודדלוס, ואורז אותם יחד לגיבור אחד, גיבור גאון כדדלוס ונהנתן כאיקרוס; גיבור אנושי, שלא נולד לאל, לא נעקץ על ידי עכביש, גיבור שבונה את עצמו בשתי ידיים ואלו שתי הידיים שיגרמו לו גם להתרסק. ובכל זאת, הוא לא מפסיק להשתמש בכישרונו כדי לנסות להשתכלל, ולנסות להצליח יותר בפעם הבאה.
בכל פעם שנפגוש את סטארק בסרטים הבאים ביקום הקולנועי של מארוול הוא לא יפסיק להקדיש את כישרונו ואת ממונו כדי לשפר את היצירה האנושית ולהציל את העולם. באחד מסרטי מארוול הבאים הוא אפילו יהיה מוכן להקריב הכול, לטוס אל עבר השמש ולהישרף כדי להציל את האנושות ממבול של חייזרים-או-יצורים-מיתיים-כאלה-ואחרים, תוך האזכור המדהד ביותר לדמותו של איקרוס, שכה שונה מדמותו של סטארק. לא קל להיות גיבור על, אבל איך אומר סטארק? "זה לא עולם מושלם, אבל הוא היחיד שיש לנו".
רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום מיון הקרוב.
