תיאומורפיזם - קריאה הומניסטית באיליאדה ובאודיסיאה

פרק 2 – תיאומורפיזם | קריאה הומניסטית באיליאדה ובאודיסיאה

4 באפריל 2020

גיבורי האיליאדה לא התעניינו במידת דמיון האלים לבני האדם (אנתרופומורפיות). הם התעניינו – מאוד! – במידת דמיונם של בני האדם לאלים. כמה מדמויות המפתח של האפוס מכונות אלוהיות (אכילס והקטור, דרך קבע), והשיר החמישי בספר עוסק בהאלהה הזמנית (אפותיאוזה, או האללה, כחידושו של שלמה דיקמן) של דיומדס. הגיבורים האלוהיים מסוגלים לבצע מעללים גדולים ממידת אדם ולפיכך זוכים לאפיתט  (=שם תואר המוצמד דרך קבע לשם פרטי) ״אלוהיים״.

אבל לא רק אכילס, הקטור ודיומדס הם אלוהיים, אלא גם הלנה. אך מה אלוהי בבוגדת המנוולת שזנחה את בעלה והלכה לה עם נסיך טרויה הצעיר?

זקני טרויה, היושבים במועצת מלחמה בשנה התשיעית למלחמה שגבתה חיים כה רבים, מגיבים כך למראה הקאזוס בלי (=עילת המלחמה) היפהפייה:

"והם, כשראו בדרכה לחומה את הלנה,

במילים כנופות אמרו בלחש איש לרעהו:

'אין אשם בטרויינים ובאכאים חזקי המוקיים

אם למען אישה כמו זו הם מתענים זמן רב.

מדהים עד כמה דומה היא לאלות האלמוות.

אך על אף שהיא כך, מוטב שהספינות יקחוה,

שלא תישאר כאסון גם לנו וגם לבנינו.'״

(3:154-160. תרגום אהרן שבתאי)

 

יופייה של הלנה הוא אלוהי. היא אומנם בת תמותה, אך כמו שאכילס מנכיח בעולם את ארס (עוצמה לוחמנית), היא מגלמת בעצם נוכחותה את אפרודיטה, אלת היופי והמשיכה המינית, ובשל כך מוכנים הזקנים לסלוח לה על הכול. הם מסוגלים להתעשת ולרצות שתלך, אך הם אינם יכולים להאשים את הצעירים הקוטלים זה את זה בשלה. מאוחר יותר, באודיסיאה, היא תשב לצד בעלה הראשון, מנלאוס, תספר על חטא נורא נוסף שביצעה (ניסתה לפתות את הלוחמים היוונים לצאת מבטן הסוס הטרויאני ולהיחשף לעין כול), וכל הנוכחים ימשיכו לבהות בה בעיניים מעריצות. יתרה מכך, חייו של מנלאוס לצידה מבטיחים את מקומו בגן העדן היווני (תהא משמעותו אשר תהא), משום שהוא חתנו של זאוס, אביה של הלנה.

האלוהיות משחררת את הגיבור מעול השיפוט המוסרי.

מוזר, לא?

ומה עם ההערצה לבר רפאלי, למרילין מונרו ולבראד פיט? זוהרו של איזה כוכב קולנוע הועם בשל התנהלות לא-מוסרית? להפך, לפעמים נראה שאורח חייהם מעיד על קיומם בספֵרה העל-אנושית שמעבר לטוב ולרע. ההערצה שהם זוכים לה – בלי קשר להתנהגותם – מעידה על מעמדם הגדול ממידת אדם.

כוכבי הקולנוע מנכיחים בעולמנו את אפרודיטה, אלופי הספורט את ארס ואפולון (זריזות ודיוק), ומנהיגי המדיה את הרמס (אל התקשורת והנוכלים. כן, גם זו עוצמה אלוהית).

עלוב? אולי. אבל זה מה שנותר לאדם המודרני, זה שגירש בעזרת שכלו את האלים מהעולם (rationalized out of existence. הביטוי הוא של ג׳וזף קמפבל).

אני מקווה שהצלחתי להסביר מדוע אני חושב שגירוש האלים מהעולם לא סילק את התשוקה לאלים, ותשוקה מודחקת הופכת לתסביך, לימד אותנו פרויד, שהחזיר את המיתולוגיה לעולם המודרני ופרץ דרך לשיבה לא תמימה אל המיתוס.

נלך בדרכו (ועוד יותר בדרכו של יונג) בהמשך.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.