האלים ואנחנו - קריאה הומניסטית באיליאדה ובאודיסיאה

פרק 1 – האלים ואנחנו | קריאה הומניסטית באיליאדה ובאודיסיאה

4 באפריל 2020

בכל שנה, מתבקשים הסטודנטים החדשים שלי במרכז האקדמי שלם לקרוא מראש את ארבעת השירים הראשונים של האיליאדה. את המבטים שהם נועצים בי בשיעור הראשון אפשר למלל בערך כך: "מה זה, לעזאזל, הסיפור המוזר הזה, ולמה אנחנו צריכים ללמוד אותו?"

אנחנו מתחילים בשיעור ומהר מאוד הם מבינים שהמצב גרוע יותר מששיערו. מסתבר שהמרצה חושב שהאיליאדה אינה צריכה להצדיק את עצמה. היא עדיין כאן, כשלושת אלפי שנים לאחר שנוצרה. ויש לה אפילו יתרון על הספר העתיק שלנו, מפני שלתנ"ך תמיד הייתה קהילה מאמינה ששימרה אותו (יהודית או נוצרית), ואילו האיליאדה (והאודיסיאה, ושאר הכתבים מהעולם הפגאני) שרדה חברות שלא האמינו בה כלל. למרות רדיפת עובדי האלילים, המשיך העולם הנוצרי ללמוד את היצירה הזו. מסתבר שלא היא עומדת כאן למבחן, אלא אנחנו.

ביקשתי מהסטודנטים לשאול את השאלות שהאיליאדה הציבה בפניהם במהלך הקריאה. לשמחתי, רובן עסקו באלים:

  • מיהם ומהם האלים?
  • האם יש עקרונות בפעולות האלים?
  • מהם היחסים בין האלים ובני האדם?
  • איך זה שיש אלים שמשקרים ומבטיחים הבטחות שקר?
  • מה מגדיר אל כאל?
  • מה הצורך באלים מהסוג הזה?
  • למה האלים לא יותר נשגבים?
  • למה האלים מתוארים ממש כמו בני אדם?

השאלות האחרונות החזירו אותי להגדרה המקובלת של האלים כ"אנתרופומורפיים" – עשויים בדמות אדם. אבל אם האלים הם בדמות אדם, איזו תועלת יש בהם? ולכן, אני חושב שזו הגדרה מטעה. ברור שיש באלים משהו שהוא מעבר ליכולות או למגבלות האנושיות. האלים שונים באופן מהותי מגיבורי האיליאדה.

אבל הם ממש דומים לנו.

עבור גיבורי האיליאדה היו האלים כל מה שהם לא יכלו או לא העזו להיות: בלתי מוגבלים על ידי הטבע, החברה והחוקים האנושיים. האלים הם דגם העל של האינדיבידואליזם שאיש מגיבורי האיליאדה לא יכול היה להרשות לעצמו (אם כי חלקם נאבקו כדי למצוא אותו). האלים חופשיים להגשים את עצמם באופן מלא ואישי: הם חזקים יותר מהטבע, הם לא חייבים דבר לחברה, והם אינם כפופים לחוקים. כל אל מממש את כוחותיו הייחודיים, מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. הוא אינו מתחשב במוסר או בחוק, שאינו קיים באולימפוס (מלבד הצורך לכבד את זאוס, וגם זאת לא מטעמי מוסר, אלא בשל היותו החזק מכולם). האלים אינם חוששים ממחלות וממוות. הם מקיימים יחסי מין חופשיים עם כל פרטנר שבא להם (גם כאשר יש להם רעיה רשמית), הם משקרים, מרמים ובוחרים באיזו דמות ומגדר להציג את עצמם (לפעמים אלים זכרים מופיעים כנשים ואלות כגברים). וכל זה נכון במידה שווה גם לאלות, מפני שהאלות האולימפיות נהנות משוויון זכויות שהנשים היווניות אפילו לא יכלו לחלום עליו (הרה מושלת באסיה, ואתנה עוטה שריון ומביסה צבאות, אפרודיטה מניעה גברים למלחמה, וארטמיס משתובבת בציד ומסרבת להתמסד בנישואים).

די דומה לנו, לא?

אולי בגלל זה מת האל (או האלים) בעת החדשה. מרגע שהאדם הגשים את תשוקתו להיות לאל, הוא אינו זקוק להם עוד. או לפחות כך הוא חושב.

למה אנחנו עדיין צריכים אלים? אנסה להציע תשובה בהמשך.

מתעניינים בלימודים בשלם? נשמח לדבר

רוצים ללמוד במחזור הבא של המרכז האקדמי שלם? מלאו טופס וניצור אתכם קשר לגבי היום הפתוח הקרוב.