email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

שיר הדור האבוד של איראן

ילדים הנשלחים להתפוצץ בשדות מוקשים, אנשים שנעלמים משום שביקרו את השלטון: ארש סבחאני, סולן הלהקה האיראנית המחתרתית הראשונה שהוציאה אלבום, שר על עולם שאין בו תקווה
שיר הדור האבוד של איראן

'קיוסק' היא להקת הרוק האיראני המצליחה ביותר מחוץ לגבולות הרפובליקה האסלאמית, ולהקת המחתרת הראשונה שהוציאה אלבום. ארש סבחאני (45) הוא הסולן, הגיטריסט והמנהיג שלה.

ארש החל לכתוב שירי מחאה עוד על אדמת איראן ולבצע אותם. בשלב הראשון אסרו על זמרים אחרים לשיר את שיריו. בשלב השני אסרו על תחנות הרדיו להשמיע אותם. השלב השלישי היה אמור להיות מאסר באחד מבתי הכלא הנודעים לשמצה של משמרות המהפכה, אבל ארש החליט להקדים את ההתפתחות הזו והיגר מבעוד מועד לארצות הברית, יחד עם שאר חברי להקת קיוסק.

המוזיקה של קיוסק היא רוק-בלוז עם השפעות ג'אז, מוזיקה איראנית ומוזיקה צוענית. מילות השירים ברובן הן מחאה נגד השלטון העכשווי באיראן וביקורת על החברה האיראנית ועל אישים מרכזיים בה. קריאת אחד השירים הפופולריים של קיוסק פורסת את ההיסטוריה העגומה של הרפובליקה האסלאמית.

סבחאני הוא יליד 1971 ושירות החובה שלו במשמרות המהפכה החל בערך ב-1989. בשירו 'מכתב למפקד', שהתפרסם אחרי מהומות 2009, ארבע שנים לאחר שארש גלה לארצות הברית, הוא כותב למפקדו הישיר בשירות החובה (הפעילו CC לכתוביות בעברית):

האדם הראשון בתור בתחרות הרדיקליזם
האויב המושבע של המשטר המושחת של הקפיטליזם

המשטר המושחת של הקפיטליזם איננו רק המערב ו'השטן הגדול' ארה"ב, אלא גם משטר השאה שהופל ב-1979, שהיה משטר קפיטליסטי עם הבדלי מעמדות קיצוניים בין עשירים – לרוב חילונים או לא-מוסלמים – לעניים, שהיו ברובם מוסלמים אדוקים.

1. השאה

רזא שאה ובנו מוחמד-רזא שאה השתדלו להתקרב למערב. מסיבה זו, ביקש רזא שאה מהמערב ב-1935 להפסיק לקרוא לאיראן בשם החיצוני 'פרס' ולהתחיל להשתמש בשם איראן – השם שבו תמיד קראו האיראנים למדינתם – כדי להדגיש את הקרבה לארים: משמעות השם 'איראן' הוא 'ארצם של הארים'. פָּרָס המקראית היא היום מחוז פָארְס באיראן, שם שכן בעת העתיקה מרכז השלטון – ולכן שמה של האימפריה האויבת בפי היוונים.

כחלק ממדיניות ההתקרבות למערב והיריבות ארוכת השנים בין האיראנים לערבים, הייתה איראן בת בריתה הנאמנה ביותר של ישראל במזרח התיכון. ישראל עזרה לאיראן רבות ברעידות האדמה שפקדו את המדינה. פרסומות של אל-על בפרסית משנות השבעים קראו לאיראנים לטוס לארה"ב דרך ישראל, והשמועות מספרות על אימהות שהיו מכינות סירי אורז וח'ורשט במטבח בטהראן ומביאות אותן בטיסה לילדים בארץ.

פגישה בין חסן טופיניאן ובהארם אריאנה לנציגי צה"ל בישראל במהלך כינון היחסים הדיפלומטיים עם איראן צילום: Pahlavi era

ההתקרבות למערב הונחתה מלמעלה למטה, ולעתים הפכה להתרפסות של ממש: בשנת 1936 אסר השאה רזא פהלווי על נשים לעטות חג'אב בצאתן לרחוב, ופקודה זו גרמה לנשים אדוקות להישאר ספונות בביתן. בסופו של דבר בוטלה הפקודה כאשר המעצמות הדיחו את רזא-שאה ומינו במקומו את בנו, מחמד רזא פהלווי. שלטונם של הפהלווים היה חילוני, והכפייה החילונית לא מצאה חן בעיני חלקים נרחבים מהעם.

2. המהפכה

זוכר, כשהיית צעיר, לבך זך כמים

היית תמים וחסר ניסיון

מדוע הם עשו את זה לעצמם? אם השאה היה כל כך טוב, למה החליפו אותו בדיקטטורה אסלאמית? התשובה היא כפולה: השאה לא היה טוב, והצעירים שחוללו את המהפכה לא הבינו שהם מובילים את עמם לאסון.

הצעירים שיצאו לרחובות וחוללו את המהפכה, אלה שקראו את כתבי ד"ר שריעתי והקשיבו לנאומי ח'ומייני, היו תמימים וחסרי ניסיון. הם באמת חשבו שהם משחררים את איראן מעול הדיקטטורה. היה חשוב להם שיהיה חופש דת – כלומר החופש לבחור להיות דתיים, אבל חלקם היו חילונים גמורים. הם לא ידעו מה התוכניות האמתיות של מנהיגי המהפכה. רובם מתחרטים עמוקות על מה שעשו.

אך יש כאלה שמרוצים מהמצב ולא ירצו לשנות אותו. כזה הוא המפקד המוזכר בשיר, והוא אינו היחיד. באיראן העכשווית יש אנשים שעדיין מאמינים באידיאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית, ולצדם מעגל רחב יותר של אנשים המרוויחים מהמצב הקיים, משום שהמהפכה שינתה את כל הריבוד החברתי באיראן: עשירים ברחו או הוצאו להורג, מעמד הביניים הפך למעמד נמוך ועניים עלו לגדולה. העולים לגדולה לא בנקל יוותרו על מעמדם החדש, קל וחומר המחזיקים בשלטון עכשיו, היודעים שבמהפכה הבאה יהיו הם אלה שיוצאו להורג, במקרה הטוב.

"הצעירים יצאו לרחובות וחוללו את המהפכה". הפגנה באיראן.

כיצד לא חשדו האיראנים הצעירים שאנשי הדת רוצים לקחת לידיהם את השלטון? אולי מכיוון שלכל אורך ההיסטוריה נהנו אנשי דת באיראן מכוח ומהשפעה דווקא מכיוון שלא היו בשלטון. היה להם קשר בלתי אמצעי עם העם – הם התקיימו מתרומות המאמינים – והם הנהיגו את המהלכים הפוליטיים והחברתיים.

לילה אחד ראית תמונה בשמיים

המילים המקוריות בפרסית – לילה אחד ראית תמונה בירח. ח'ומייני זכה, עוד לפני ניצחון המהפכה, למעמד הקרוב לאל, ותומכיו ראו את דמותו בירח. לאחר מכן זכה ח'ומייני גם לתואר אֶמָאם, המעמד הדתי הגבוה ביותר שיכול להיות לבן אנוש אחרי הנביא. הדת השלטת באיראן מאז המאה ה-16 היא אסלאם שיעי תרי-עשרי. זרם זה מאמין כי למוחמד קמו שנים עשר יורשים, אמאמים, שהאחרון ביניהם נכנס למערה בגיל חמש, וכשיֵצא משם הוא יביא את אחרית הימים. היום קוראים לחו'מייני אֶמָאםֶ רָאחֵל 'האמאם שהמשיך הלאה' (כלומר, שנפטר), ולשדה התעופה הבינלאומי של טהראן קוראים 'אמאם ח'מיני'.

זוכר, כשהוא הגיע, אמרת לחבריך:
זה בדיוק מה שהיינו צריכים

ולא רק זה: איראן של השאה הייתה דיקטטורה. לאנשים היה אסור להתבטא נגד השאה ומי שנתפס בכך נעצר, נאסר ועונה. כאשר הגיע ח'ומייני ההרגשה הייתה שעכשיו יהיה טוב יותר, שהרי ח'ומייני הבטיח מים חינם, חשמל חינם, גז חינם, חינוך חינם, דלק חינם. חלק מההבטחות קוימו וחלקן לא. דלק עדיין מסובסד עד מאוד וזול באיראן עד כדי כך שזהו אחד מענפי ההברחות הפוריים מהרפובליקה האסלאמית, והוא שני רק להברחת בני אדם.

"כאשר הגיע ח'ומייני ההרגשה הייתה שעכשיו יהיה טוב יותר".

ח'ומייני הביא לידי שלמות גם את הכישרון האיראני מעורר ההתפעלות לומר דברים שכל אחד יכול לשמוע בהם את מה שלבו חפץ. למשל, כאשר אמר ח'ומייני שנשים נטלו חלק חשוב במהפכה ולכן אחרי המהפכה הן יקבלו את היחס המגיע להן, רוב הנמענים הבינו שהן יקבלו יחס שוויוני וחופשי, אך ח'ומייני התכוון שהן יקבלו את היחס המגיע להן על פי האסלאם השיעי הרדיקלי: שמירה על כבודן באמצעות אכיפת חג'אב, למשל.

3. הבגידה

אגב, יש לך מושג מה קורה עם אותם חברים טובים?

שכניך, חבריך למשחק, הפכו בן לילה לאויבים –

מֹגָ'אהֶדִים ופַדָאאִ'יִים, תומכי השאה ובַּהָאִים

המילה המשמשת בפרסית לתאר את תומכי השאה היא 'עובדי אלילים'. מתנגדי השאה קראו לו 'האליל' (במשמעות המקורית והשלילית), כי המעמד שלו – הזכויות שלקח והיחס שתבע – היו דומים לאלה של אל, לפחות בעיני העם. תמיכה בשאה נתפסה בעיני ח'ומייני וחסידיו כעבודת אלילים. בין מנפצי האלילים של המהפכה היו פלגי אופוזיציה שונים מתוך העם: מֹגָ'אהֶדִים, פַדָאאִ'יִים ובַּהָאִים. לאחר השתלטות הפלג האסלאמי, הפלגים האחרים הוצאו מחוץ לחוק.

הארגון מֹגָ'אהֶדִין-י חַ'לְק ('לוחמי-הקודש של העם') פעיל עד היום במלחמה נגד המשטר, אם כי אינו זוכה לתמיכה רחבה בקרב העם. לארגון יש ממשלת צללים שתקוותם היא כי תחליף את השלטון הקיים ברגע שתצליח מהפכת הנגד. נשיאת איראן המיועדת היא מרים רג'וי, העומדת בראש הארגון יחד עם בעלה מסעוד.גל רציחות מדעני הגרעין לפני מספר שנים יוחס למג'אהדין ח'לק או למוסד הישראלי (או ללוחמי מג'אהדין ח'לק שאומנו בידי המוסד).

פדאיאן ח'לק ('המקריבים-העצמיים של העם') הוא ארגון סוציאליסטי שהשתתף במלחמה נגד השלטון המלוכני והוצא מחוץ לחוק אחרי המהפכה.

"הדת הבהאית היא דת שוחרת שלום". הגנים הבהאים בחיפה.

הדת הבהאית היא דת שוחרת שלום שהתפצלה מהאסלאם השיעי – ולכן מאמיניה הם המיעוט הנרדף והמופלה ביותר על ידי השלטון. לפני הסכם הגרעין ב-2015, למשל, אמר היועץ לענייני חוץ עלי אכבר ולאיתי, שאיראן חוששת להיכנע למערב בנושא הגרעין, כי המערב "עוד עלול לדרוש שוויון זכויות לבהאים"... הם אינם מיוצגים בפרלמנט כמיעוטים אחרים (יש מושב שמור לנציג היהודים, המהווים כפרומיל אחד מאוכלוסיית המדינה, שלושה מושבים לנוצרים ואחד לזורואסטרים), אסור להם לקיים פולחן ולימוד דתי, והם מתקבלים לאוניברסיטאות על פי מכסה.

כל אלה חיו בשלום זה עם זה, ועם המוסלמים האדוקים, לפני שבאה המהפכה.

4. המלחמה

לאלה שהיו שותפיך למשחק כבר לא נשאר לך מה לומר

חלק הלכו לשַׁלַמְצֶ'ה, לאֶווין לקחו את כל השאר

כל אחד מסיבותיו הוא, עכשיו שני מטר מתחת לאדמה

ואז, לחיי אחיך לנשק, הם שתו את הגביע הזה עד תומו.

מלחמת איראן-עראק פרצה זמן קצר אחרי המהפכה, כאשר סדאם חוסיין החליט לנצל את המצב הבלתי יציב באיראן כדי לפלוש לחֹ'רַּמְשַׁהְר – עיר אסטרטגית למעבר ספינות נפט. המלחמה בת שמונה השנים גבתה את חייהם או את שלמותם הנפשית והגופנית של למעלה ממיליון איש. אין כמעט משפחה בלי חלל או פצוע. שנה אחרי תחילת המלחמה, שוחררה העיר ח'רמשהר. אנשים רקדו ברחובות וחשבו שהמלחמה הסתיימה ומדינות ערב הציעו לשקם את הנזקים באיראן.

אך ח'ומייני אמר כי הוא מעדיף לשתות גביע רעל מאשר להפסיק את המלחמה עכשיו. "אי אפשר להגיע לירושלים בלי לעבור בכרבלא", הייתה הסיסמה. כרבלא היא העיר הקדושה לשיעים בעראק והסיסמה מכוונת גם לירושלים הגיאוגרפית וגם לירושלים הרוחנית, שהיא במדרגה גבוהה יותר מאשר כרבלא. רק לאחר שמונה שנים ומאות אלפי הרוגים, שתה ח'ומייני את כוס התרעלה והביא לסיום המלחמה.

"שיר של סבחאני שלמצ'ה מסמלת את כל חללי המלחמה" ילד במלחמת איראן-עיראק.

בגבול איראן-עראק יש אזור ביצות בשם שלמצ'ה שחיילים רבים איבדו בו את חייהם בקרב ובטביעה. רבים מהם נותרו חללים שמקום קבורתם לא נודע. בשיר של סבחאני שלמצ'ה מסמלת את כל חללי המלחמה, שחלקם היו ילדים ששימשו כבשר תותחים וגלאי מוקשים אנושיים. שמועה עקשנית טוענת שלילדים שרצו בשדות המוקשים ניתנו מפתחות פלסטיק קטנים, ונאמר להם כי אלה מפתחות גן העדן.

כלא אווין המוזכר בשיר נודע לשמצה בעינויים שיצאו לפועל בין כתליו. על פי מיטב המסורת ועל פי גרסת חבריי באיראן, העינויים כוללים דחיפת ראשים לאסלה, התעללויות מיניות וכמובן מניעת טיפול רפואי.

שמונה שנים מחייך בחזית – החלק הפעוט ביותר של העסקה.

אחרי שנתת הכול ונגמר, ראית – השיירה עברה ואתה נשארת.

המלחמה המשיכה משום שהיו מטרות שלא הושגו. אבל המלחמה נגמרה, וגם בסיומה המטרות לא הושגו. החיילים שגופם לא נפגע קיבלו עזרה בהשתלבות בחברה, אלה שסיכנו את נפשם או איבדו את יקיריהם בחזית חשו נבגדים, וכך סיום מלחמת איראן-עיראק הפך לעוד שלב בהתפכחות העם מאשליית המהפכה.

לעומת זאת משפחות השהידים, חללי המלחמה, קיבלו הטבות מפליגות: משכורתו של השהיד המשיכה להימסר למשפחתו עד למועד הפרישה וכך גם מענק הפרישה והפנסיה. ילדי שהידים זכו לחינוך טוב יותר בבתי ספר פרטיים, ו'שכר הלימוד' היחיד בהם היה שטיפת מוח אינטנסיבית יותר נגד ישראל, ארצות הברית ואיראן של טרום-המהפכה.

5. המאבק

הם קנו בינוי ושיקום ומכרו את הצדק.

ואחר כך תיקנו רפורמות, תפרו לנו את השפתיים

רוב האיראנים כיום הם צעירים שכבר אינם זוכרים את איראן שקודם למהפכה. לרבים מהם יש זהות אחת בבית ואחרת ברחוב, זהות אחת בעבודה ואחרת במסיבות המרתפים. אחת מחברותיי, שדווקא נהנתה ממעמד כלכלי יציב ומבוסס באיראן ובכל זאת החליטה להגר, סיפרה לי שנמאס לה ללמד את ילדיה לשקר. חברים אחרים מספרים איך אפשר להסתובב עם בקבוק אלכוהול ברחוב בלי להיתפס, או לאכול במהלך חודש הרמזאן (רמדאן). בשנים 2011-2009 שבהן ניסו לארגן הפגנות נגד המשטר, התרבו האתרים והבלוגים המנחים מפגינים ומתנגדי משטר: מה ללבוש להפגנות, איך להגן על המידע במחשב למקרה שיבואו לחפש, ועוד. אחת ההלצות העצובות הרווחות היא: "אומרים שבאיראן אין חופש ביטוי. זה לגמרי לא נכון! באיראן יש חופש ביטוי, אין חופש אחרי ביטוי".

עכשיו תגיד, מה נשאר לך מכל הסיסמאות?

כדור רובה בשביל חג'אריאן, בית משפט בשביל אבטחי

סעיד חג'אריאן הוא עיתונאי, אסטרטג פוליטי של התנועה הרפורמיסטית (תנועה שרוצה לחזור לערכים המקוריים של המהפכה האסלאמית, שהשלטון הסתאב והתרחק מהם מאוד) ופעיל למען הדמוקרטיה באיראן. הוא שירת גם כקצין מודיעין וכיועצו של הנשיא המתון ח'אתמי. בשנת 2000 הוא נורה בפניו על ידי מתנקש, במה שרוב האיראנים מאמינים שהוא פעולת תגמול על חלקו בפעילות התנועה הרפורמיסטית ובחשיפת הרציחות הסדרתיות של ממשלת הרפובליקה האסלאמית במדינות זרות בסוף המאה הקודמת.

.ארש סבחאני. אינו יכול לחזור למולדתו בשל הדעות שהוא מבטא בשיריו ובשירים אחרים של להקת קיוסק

מחמד-עלי אבטחי הוא איש דת, הפועל גם הוא למען הדמוקרטיה ובמסגרת התנועה הרפורמיסטית. כמו חג'אריאן, גם הוא מילא תפקידים במסגרת השלטון, ביניהם סגן הנשיא ח'אתמי. אחרי בחירות 2009 הוא הועמד לדין יחד עם פעילים אחרים באשמת ניסיון ההפיכה הירוקה.

*

ארש סבחאני כתב את השיר אחרי שיצא מאיראן. הוא אינו יכול לחזור למולדתו, גם בשל הדעות שהוא מבטא בשיר זה ובשירים אחרים של להקת קיוסק, וגם משום שהגיש במשך מספר עונות את תכנית הסאטירה המצליחה "אנטן TV" – שבה לא חסך  שבט לשונו מהשלטון. התמונה הפנורמית שהוא מצייר בשיר, תמונה של תקוות לעתיד טוב יותר שהוטחו לקרקע המציאות האכזרית, של עם השרוי בדיכוי כבר עשרות רבות של שנים – פעם תחת השאה ופעם תחת המהפכנים – היא מהעצובות והמרירות שישנן. רק העונג שבאמנות המוזיקה מצליח להמתיק מעט את הגלולה המרה.

ד"ר תמר עילם-גינדין מלמדת את הקורס 'איראן – היסטוריה ותרבות' בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם

ארש סבחאני יגיע לשלם ב-22 בדצמבר, למפגש מרתק סטודנטים. מעוניינים ללמוד בשלם ורוצים להשתתף במפגש? הירשמו בדף האירוע.

מזכה לתמונת כותרת: ווהאיד זימני.

רוצים לדעת עוד על המזרח התיכון והאסלאם?
בואו ליום הפתוח בתאריך 27.04 והירשמו לתואר ראשון במרכז האקדמי שלם.
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.