email facebook google print twitter line background black loading small loading stars icon
Scroll to top

Top

חנוכה 2017: הזוויות השונות של מושג המרד

מרד המכבים הוא רק אחד משרשרת מרידות ארוכה שאירעו בישראל ומחוצה לה. לכבוד חג החנוכה קיבצנו עבורכם כמה מאמרים שעוסקים במרידות    לכל מאמרי הסדרה

אירוניה של ההיסטוריה או היפוך ערכים: כיצד הולידה הפילוסופיה את המרד

האם רוח המרד היא שהציתה את ניצוץ המחשבה הפילוסופית?
אירוניה של ההיסטוריה או היפוך ערכים: כיצד הולידה הפילוסופיה את המרד

הפילוסופיה היא מהפכנית במהותה. כדי שפילוסופיה תהיה אפשרית, זקוקים ללא פחות מאשר אקט מהפכני. מהפכה, באנגלית, revolution, בצרפתית, révolution (ומכאן revolt, מרד), מהלטינית revolvere, דהיינו להסתובב, לנוע בתנועה סיבובית (נאמר במקור על גרמי שמיים). המהפכה גורמת לדברים הסטטיים לנוע, היא מייצרת תנועה. היא מזיזה את מה שלכאורה יציב, ברור, מובן מאליו. ואולם דבר אינו מובן מאליו, אומר לנו הפילוסוף. וזה מה שהוא מראה לנו: שמה שמובן מאליו הוא הדבר שאין פחות מובן מאליו ממנו. זה מה שנקרא: להקשות, לשאול, לערער. הפילוסוף מהפכן מכיוון שהוא מציב שאלה.

מושג המסורת מושתת על הרעיון שדבר-מה נתגלה בעבר, שדיבור אמיתי נאמר פעם או נשמע פעם, אחת ולתמיד, ושבאחריות הדורות הבאים להעבירו, מאב לבן, ממורה לתלמיד, מדור לדור, באופן כמה שיותר נאמן. במובן זה, הפילוסוף – כמו הזר בדיאלוג הסופיסטן של אפלטון – הוא רוצח-אב. הוא נרשם בתוך מסורת שעקרונה המובהק הוא להתנגד לכל מסורת. מסורת של אנטי-מסורת. מסורת מהפכנית, כל כמה שהדבר עשוי להישמע פרדוקסלי. ואולי פרדוקס זה מבטא את הייחודיות של ההיסטוריה של הפילוסופיה, של מסורת לא מסורת זו, של מסורת זו של אי-נאמנות למסורת.

מה שהאקט המהפכני הפוליטי מגלה הוא, כביטויו של מורי בני לוי, ההוגה היהודי מסוף המאה העשרים, שמקום הכוח הוא ריק. שהכול אפשרי. שהסדר אינו סדר. שהחוק אינו חוק. שהעבר וההווה אינם מחייבים. שמה שמחייב, אם דבר מחייב בכלל, הוא לא העבר, אלא העתיד. דהיינו האידיאל. את המהפכה עושים תמיד למען אידיאל. אך האידיאל לעולם אינו פוליטיקלי קורקט. אין לשכוח זאת: את סוקרטס הוציאו להורג אנשי הפוליס בשם חוקי הפוליס. המהפכה, והמהפכן, הם מבקרים חריפים, לעיתים בלתי נסבלים, של מצבנו אנו, של ההווה שלנו, שהוא פועל יוצא מן העבר שלנו. מה שהווה לא חייב להיות, אומר המהפכן בלהט. כאמור, הוא מראה לנו שהכול אפשרי. והוא יכול לשאוף לאידיאל – דהיינו למה שהוא מעבר למציאות, למה שחורג מהמציאות, מהכאן והעכשיו של מצבנו – רק מתוך הבנה זו, שהכול אפשרי.

כך בדיוק באשר לפילוסופיה. לשאול, להציב סימני שאלה, לערער, זה בראש ובראשונה להיות מסוגלים לשאת את פחד הגבהים של ה"הכול אפשרי". חשבו על דקארט של סוף ההיגיון הראשון. לחשוב נגד העולם, נגד האחרים – וכן, וזה המבחן הגדול ביותר וגם הקשה ביותר – לחשוב נגד עצמנו. נגד הדחפים שלנו, ההרגלים שלנו, הרפלקסים שלנו. במילים אחרות: להשתחרר, להיות חופשיים. החופש: תנאי האפשרות לכל מהפכה – תהיה זו פוליטית, מחשבתית או קיומית. ודומה שאין נדיר ממחשבה חופשית, מעשה חופשי, או קיום חופשי.

יד אחת אזוקה ויד אחת משוחררת

"החופש: תנאי האפשרות לכל מהפכה"

יש שיאמרו שדבר זה כלל אינו אפשרי.

אחרים יבלבלו בין הקפריזות שלנו והשדים שלנו לבין חופש אמיתי. שפינוזה חשב אותם למשועבדים שבבני האדם. ניטשה כינה אותם ניהיליסטים.

שכן חירות אמיתית – פוליטית או פילוסופית –מכוונת לאידיאל. וכך גם המהפכה האמיתית.

החברות המערביות שלנו העמידו את החירות עצמה כמטרה, כתכלית, או כאידיאל של המאמץ המהפכני שלהם. מהפכת מאי 68' בפריז היא סימפטום לכך. אך האם בכך הפיכת האמצעי לתכלית? מה משמעות הדבר, שהחירות הוא האידיאל של מהפכה שהחירות עצמה היא למעשה תנאי אפשרות לה? והאם המשבר העמוק של החברות המערביות שלנו אינו קשור בכשל זה, בבלבול זה? לא נותרו לנו אידיאלים, פרט לאידיאל המאפשר כל אידיאל, אך שכשלעצמו אינו יכול להיות אידיאל, שכן אין לו שום תוכן, הוא אמצעי בלבד: החירות.

אין ספק: להיאבק על זכותם של מי שזכויותיהם נלקחו מהם או נפגעו (נשים, שחורים, פליטים, יהודים וכו') היא מטרה נעלה. ויחד עם זאת, כאידיאל, אין זה מספיק. ועובדה: לאחר שהאדם שוחרר, לאחר שהשוויון הושג, עדיין מחפשים טעם, מטרה, ייעוד. אידיאל שאליו מכוונים את החופש שהושג. משמעות. אך החברות המערביות שלנו אינן מספקות לנו אידיאלים יותר. ניסינו הכול, וכל שזה הצמיח הם אסונות על גבי אסונות, יאמר מי שיאמר, ואולי בצדק. לכן מה שנשאר הוא המאבק למען לא-אידיאל, למען הזכות לא להתחייב לאידיאל כלשהו – ועל אחת כמה וכמה לא לחייב אחרים לאידיאל כלשהו. מכנים זאת פלורליזם. בחברות קדומות יותר קראו לזה פוליתיאיזם.

מתוך כל זה נבין אולי טוב יותר את המרד של המכבים נגד היוונים. באופן פרדוקסלי, היוונים, שהמציאו את הפילוסופיה, המהפכנית במהותה, נושאת המרד האולטימטיבי במציאות – שהמציאו את השאלה, מתוך חירות מוחלטת, דהיינו מתוך שאיפה לאידיאל (האמת) – לא מסוגלים לשאת את התנגדותם של המכבים, את אי-כניעותם של אלו הנאבקים למען אידיאל. אלו הנאבקים למען האחד. המהפכנים האותנטיים.

אירוניה של ההיסטוריה או היפוך ערכים: חנוכה.

 

ד"ר אלי שיינפלד מלמד פילוסופיה יהודית ואירופית בתוכנית הבינתחומית בפילוסופיה ובהגות יהודית במרכז האקדמי שלם.

רוצים לדעת עוד על פילוסופיה מערבית והגות יהודית?
בואו ליום הפתוח בתאריך 26.01
מלאו את הטופס ונציג מחלקת גיוס סטודנטים ייצור אתכם קשר בהקדם.